ר' בן-ציון ב"ר דוד אלימלך ורובל

מבלז (תרל"ב–תרפ"ט)

נולד בישינייצה בשנת תרל"ב כבן שלישי לאביו הראב"ד ר' דוד אלימלך. בהיותו בגיל שבע נתיתם מאביו, ואמו שלחתו לבית אביה ר' אברהם גלר אב"ד קריפטש. נתחנך על ברכי סבו, ובעודו ילד רך שלחו הסבא לפשמישל אל ידידו הרב יצחק שמלקיס. למד אצלו שנתיים וחצי, ובגיל י"א עבר ללמוד בישיבת טרנוב. למד תורה מתוך הדחק, ונסמך מרא"ל ברוידא מלבוב. התקרב לחסידי סדיגורה, ודחה בשתי ידים את נסיונות המשכילים לקרבו אליהם. דחה הצעות שידוך רבות, ונענה רק לזו שהסכימה לאפשר לו ללמוד כל ימיו. היה זה כשבאחד מביקוריו של זקנו בבלז, הוצעה לו היתומה יוכבד בת הנגיד ר' יוסף טויבה, שאמה האלמנה רחל נישאה בשנית לר' מרדכי פלץ שר החוץ של רבי יהושע מבלז. החתונה התקיימה בבלז, ושם נשאר לגור ולהסתופף בצל המהר"ר שחיבבו מאד. קיבל נדוניא מחמותו העשירה (נפטרה בתרפ"ו), ואשתו פירנסתו במסירות. שעתיים ביום עזר לה בניהול הבנק שפתחה מאוחר יותר, וסייעו לו בכך ידיעותיו בחשבון, גרמנית והנהלת חשבונות. כל בוקר הלך בארבע ללמוד, התפלל ולמד עד חצות היום בביהמ"ד. הלך לאכול ולנוח, וחזר ללימודיו עד חצות בעמידה כדי שלא להירדם. שימש דוגמא של איש סגולה, הדור מלגו ומלבר, מהדר במצוות, ובעל השגות בעבודת ה'. רבי ישכר דב קרבו מאד, והציע לו להיות הרושם של חידושיו. היה בעל מוסף בשבתות שלפני החגים. מחשובי הלומדים בבלז, ובמיוחד השתדל בהתרת עגונות. בשנות מלה"ע הראשונה גר בפראג. בשובו בתרע"ו לגליציה ראה באבדן רכושו. רעיתו נפטרה בה' אדר תרע"ו, ושוב לא נשא אשה. אסונות נוספים ניתכו עליו כשנפטרו בזה אחר זה ארבעת ילדיו הראשונים. אחריהם נולדו לו: פעסיל, שרה, רעיה, מרים, אברהם ופנחס. שלושת בנותיו שנתפסו לציונות, מררו אף הן את רוחו. נחת ראה מבתו פעסל (נפטרה תרפ"א), ומבניו אברהם (נספה עם משפחתו בקראקא הי"ד), ופנחס העילוי (בגיל בר מצוה ידע אלף דפי גמרא בעל-פה), ואף חיבר ספר על קדושת הכהנים. נפטר באלול תרפ"א לפני מלאת לו ט"ו שנים).

בשנת תרפ"ד עבר לקראקא, לכהן כראש ישיבת "בית מאיר" ע"ש הרב מאיר רפפורט. על תלמידיו שם נמנו ר' חיים שלמה פרידמן ור' אהרן שמואל הרצברג, המוסרים בהתרגשות על אורח לימודו, יראתו ומידותיו הנעלות. בתרפ"ז נתקבל כדומ"ץ בלז, תפקיד שכבר מילא אחרי המלחמה. בתרפ"ח נחלה, וכשגברה מחלתו הועבר לבית חולים בקראקא, בה נפטר ונטמן ביום י' חשון תרפ"ט. כרבבה יהודים ליווהו לבית עולמו. רבי אהרן מבלז שלמד עמו זוהר, הספידו ואמר: נפטר הרבי שלי.

בצוואתו ביקש שיטמנוהו בין דלת העם ולא בין הגבירים.