ר' ישכר דב ב"ר יהושע רוקח

מבלז (תרי"ד–תרפ"ז)

נולד בבלז בשנת תרי"ד, שני לאביו רבי יהושע. בן י"ד נשא בטשרנוביל את בתיה (באשא) רוחמה (אין לה שם נוסף מרים־מירל. בשם ושארית בטעות: רוחמה ברכה), בת ר' ישעיה משולם זוסיא טברסקי ב"ר אהרן מטשרנוביל. אחרי פטירתה ביום כ"א אדר תרמ"ד, נשא בלוביטש בתרמ"ו את חיה דבורה בת רבי אברהם שמואל פיטשניק מברזנא, נפטרה בפרימישלן ביום כ"ח אייר תש"ב (תש"ג). נקברו בטשרנוביל עשר שנים מזונות. נצרף שם במעלות התורה והחסידות, והתחמם לאורו של חו"ז. המשיך ללכת בלבושו הגליצאי, אע"פ שכל יתר נכדי ר"א מטשרנוביל הלכו בלבוש הנוהג ברוסיה. רשם את חידושיו, ולקראת שובו לבלז החביאום האברכים. כשהצטער על אובדנם, ניחמו אביו שיזכה לילדים טובים — אחרי יותר מעשר שנות נישואין, ונולדו לו מזו' הראשונה בן ובת.

אביו הועידו למלא את מקומו אע"פ שלא היה הבכור, כי ראה בו חריפות ונחישות, ותכונות מנהיגות בדומה לו. אחרי פטירתו בתרנ"ד עלה על כסאו (באהלי שם בטעות: מתרנ"א), וצעד בעקבותיו בדרכי העבודה וההנהגה. כמנהג השושלת נקרא הרב של בלז (ולא הרבי), ועינו פקוחה על כל הנעשה בעיר. גאון בתורה, פלפל עם גדולים, אמר ד"ת לבני הישיבות, ובספרים שונים פזורים תירוצים לקושיותיו. היו לו שיעורים קבועים עם בניו ונכדיו בכל מיני ענינים. הצניע את לימודו בנסתר. היו לו בכתובים ב׳ מהדורות על הרמב״ם הלכות מלכים. חיבר ברצפרט שני ספרים על קדשים, ובלילה ישב עמו ר׳ יוסף ירטשיבר ורשם את הדברים מפיו. חיבר גם על טהרות, הלכות עירובין ותקנת עגונות.

תפילתו מעוררת לבבות, פעם בשאגת ארי ופעם בלב נשבר ומתחנן. אבי נסע אליו לימים הנוראים, וכל ימיו היה מספר מרושמן העז של התפילות באוירה ספוגת חרדת קודש. כל השנה התפלל שחרית במהמ״ד, ונשאר ללמוד עד הצהרים. הלך לביתו לסעוד ולקבל אנשים נהג לפי כל חומרי ודקדוקי המצוות, ומסר נפשו עליהם. בביתו הסתפקו במועט, ואת כספי הפדיונות חילק לצדקה. אלפי אנשים מאוכלי שולחנו, והחזיק בבית מדרשו מאות ת״ח ״יושבים״ על התורה ועל העבודה יומם ולילה בכבשונה של החסידות. כך היו קוראים להם, בטרם נפוץ המושג של אברכי כולל. אוירת הקדושה ודמותו של הרבי השפיעה על כל הבאים לבלז, וחישלה את עמידתם בסערות הימים. שינה והנהיג שבחורים וילדים כן יבואו אליו. ראו אצלו בגלוי ענייני ישועה ורוח הקודש, ובמיוחד היו לו ענינים פליאים בקריאת הפתקאות. התענין בצורכי כל אחד שיצא מעודד מעם פניו.

בין מקורביו: ר׳ ישעיה פרגר ור׳ יוסף גולד ירטשובר מרווה, שניהלו את הצד הכספי והציבורי של חצר בלז; ר׳ דוד גצילס, האחראי לכספי הצדקה והסיוע;

ר' ישראל היבניבר, שטיפל בחינוך בני הרבי ונכדיו ובידח בחתונותיהם; ר' אהרן יהושע היועץ והמזכיר, קובע סדר הישיבה בשולחן ובעליות לתורה; ר' אורי לוקמן ובנו ר' מיכלי כותבי הפתקאות; ר' יעקב ראמער שהיה כנראה נכד ר' דוד"ל מפוטוליטש ב"ר יעקב ריינמן אב"ד נרול. רבו אמר עליו שיש לו ראש של עו"ד; ר' יהושע פוך רווור שד"ר לאיסוף מעמדות, וכן ר' סיני הקצין בעל התשובה, ר' יצחק קומיסר מנהל המשק ועליו ר' שמואל רה"ק בווריש, ור' פנחס לנדמן אב"ד דוברומיל שטיפל ברבי כמו רופא.

בנוסעים אליו: ר' יהושע אשר האדמו"ר מפוריסוב, ר' שמלקא גלס אב"ד לשצוב, רבני טרנופול, פרוביזנא, אושפיצין, לוביטש, וייצען, טשאבא, מישקולץ, מקובה, סמיהלי, סרדהעל, פאפא, צעהלים, קליינוורדיין, רצפרט, ורבים אחרים.

כל שהכירו מחסידיו או מיריביו התרשם מאד מאישיותו. גבוה וחסון, פניו מביעות חכמה ופקחות, ועיניו חדות וחודרות. נחשב מנהיג מוכר ליהדות החרדית בגליציה, ובא כוחה כלפי השלטונות. לחם בעוז בחוקים ובתקנות שרצו המשכילים להעביר, ונאבק בכל כוחו לשימור דרך היהדות המקורית.

בפגישתו עם מושל גליציה הוא התרשם שלפניו דמות בעלת שיעור קומה, והסיר את חובת הבחינות לרבנים. בקי בהויות העולם, ובנפתולי סבכי המדיניות והמפלגות. שתדלן לטובת הכלל, קנאי ותקיף לקדשי ישראל. עמד על המשמר לבל יכניסו שינויים בסדרי החינוך. לחם בתנועות הציוניות למיניהן, ואף עמד מנגד לאגודת ישראל. בידידות עם גאוני הזמן וצדיקי הדור. בנסיעותיו בקיץ למרחצאות, היה פוגש שם רבים מהם.

כשהתקרבו הרוסים בתחילת מלה"ע א', ברח ברכבת האחרונה לסוואליווע שבהונגריה, מדינה בה היו לו חסידים רבים. אב"ד רצפרט ורש"א ה"ש באו לבקשו שיקבע את מושבו אצלם. בחצרו ישבו שם בקביעות מאה וחמישים איש, והיתה אליו נהירה גדולה של חסידים. במהפכת הקומוניסטים ההונגרים ברח מרצפרט למונקאטש. רצה לבקר אצל האב"ד רח"א שפירא שסירב לקבלו. אדמורי"ם רבים מהפליטים התישבו בהונגריה, ודחקו את רגלי הרבנים המקומיים בהתערבם בעניני דת ודין. פרצה אז נגדו מחלוקת נוראה, ורבים הצטרפו לצידו בשבחם את הבלגתו מתגובה כלשהי. בתום המלחמה נבצר ממנו לחזור לגליציה בגלל הקרבות בין הפולנים והאוקראינים, אף כי השלטונות הצ'כיים גזרו לגרשו. רק בתרפ"ב שב לגליציה, ובגלל החורבן בבלז ישב שנתיים בהולשיץ. המחלוקת במונקטש לא דעכה ואף התגברה בקונטרסים מודפסים, עד שחסידי בלז נאלצו לפרוש ולהקים להם קהילה עצמאית. משושקמה חזרו חזר בתרפ"ד לבלז.

הנדודים והמחלוקת ערערו את בריאותו. בקיץ האחרון שהה במרינבד, ובשובו היה כבר חולה אנוש. בימים הנוראים נשאוהו לביה"כ בכורסתו, ממנה תקע והתפלל מוספין, וכן גם אמר אתה הראית, ורקד עם הס"ת בשמחת תורה. נפטר בליל שבת כ"ב חשון תרפ"ז, והאבל היה כבוש עד מוצאי שבת. ש"ב רבי מאיר רוקח מקוזלוב שבא מארה"ב, הכריז ששבת היום. תיאור פטירתו ע"י עד ראיה, ר' יעקב ישראלי (קולא), בית קרלין־סטולין, שצזת. במוצ"ש שכרו החסידים רכבות מיוחדות להגיע ללויתו, שנמשכה ביום א' שעות רבות.

לילדיו בחר שידוכים מבית טשרנוביל. היו לו אחדים שנפטרו בצעירותם, ושמר את יום השנה שלהם. מזו' הראשונה נולדו לו: א. רבי אהרן ממשיך השושלת בבלז; ב. חנה רחל זו' רבי פנחס טברסקי מאוסטילה בפשמישל. מהשניה: ג. שבע זו' ר' יצחק נחום טברסקי משפיקוב אב"ד רווה; ד. הענאיא זו' רבי ברוך הגר מסרט. בנם ר' מיכל חתן ר' חיים דוד אוירבך בת"א. אחרי גירושיה נישאה לר' נפתלי צבי פרלוב ב"ר נחמיה מברנוביץ. עלו לארץ, ובנם: ר' ישכר דב בת"א; ה. רבי יהושע מירוסלב; ו. רבי מרדכי מבילגוריי; ז. שרה זו' ר' יוחנן טברסקי אב"ד הרובישוב, בנם של ר' משה מרדכי מלובלין וזו' חייקה בת ר' יעקב ליב מטריסק. נורה ביער ליד הרובישוב עם מאות יהודים.

היי"ד. אליו או לגיסו: חבצלת, תנינא, פד; ח. ר' שלום אב"ד אפטא; ט. יענטע זו' ר' יוחנן טברסקי, ב"ר נחום משה אב"ד קובל ב"ר זאב מרחמיסטריבקה.

לקוטי אמרים מהרי"ד, א-ב, בשכפול, (ת"א תשי"ט), ח, צה; ד, – רלב ד. בהקדמת המלקט ר' ישראל קלפהולץ כותב, שמאז פטירת המהר"א גבר הצורך ללקט את התורות, וסבור שכיום לא קיימת קפידת בלז שלא להדפיס. השתמש גם ברשימות ר' אליעזר יעקב ר"מ וד"ץ זנטא, ור' יונה הלוי שו"ב מקוב. מצרף גם מחידושיו שלו על פי הקדמות רבותיו. בהקדמת חב"ב קריאה להחזקת ת"ת בלז בת"א. הוצאה משופרת בכרך אחד, ב"ב תשכ"ז, ב, רעח עמ'. אחרי הקדמה היחידה שבהתחלה – שמות המנדבים. בסוף ליקוטים. מהד' ד' מתוקנת עם הוספות, ת"א, דפוס אופסט ברודי-כץ, תשל"ה, שח עמ'.

קונ' כ"ב מר-חשון, ירושלים, חברת מחזיקי תורה, (תשל"ה), ג-קלט עמ'. שנית ע"י מכון אור הצפון, (תשמ"ג). מעבר להקדמה תודה לתורים. אדמור"י בלז ח"ג, ר' ישראל קלפהולץ, ב"ב, פאר הספר, תשל"ט, שעד עמ', הקדמה. קובץ שיחות סיפורים והנהגות ממהרי"ד ומבנו מבילגוריי, לקט מגליונות המחנה החרדי, ירושלים, אור הצפון, תשמ"ג, (כב) ד'.