מנכבדי חסידי ויזניץ ואח"כ אטיניא בנדבורנה. הלך למקוה לסימטאות צדדיות, ולבש ספודיק גם בחול. נתעשר ממפעלי בירה, נפט, ומסחר מכולת. כשזו' הפילה אמר לה הצמח צדיק, שלא יהיו לה בנים עד שתשכב כל החודשים אצל הרבי משולם זוסיא וייסבלום. נולדו לה ה' בנים וה' בנות, כולם לבושי שטריימלך ומגלחות שער. מבניו: ר' יצחק אייזיק חיים שנקרא "הרבי", כי לא שם לב לעסקים אלא לרוחניות. בבית המדרש חיכו לו עניים עד שיסיים את תפילתו ויתן להם נדבה. לבר מצוה של בנו באו חמישים רבנים, והדרשה נמשכה שעתיים בלי כל שגיאה.
מבניו: א. ר' יעקב. נולד בקראקא, וגר בבוריסלב. אשתו וילדיו נספו בהפצצת ורשא. עלה בגפו לת"א, והזעיק להציל. בשנות השואה נשלח לקושטא ג' שנים כנציג אגו"י במשלחת ועד ההצלה, במימונו של ר' יוסף פלדמן. היה כתובת מרכזית לקשרים עם אירופה, ובסיועו ניצלו רבים מסלובקיה, הונגריה ורומניה. עבר לברוקלין, ושם נפטר ביום ז' אד"ב תשכ"ב. בנו ר' יוסף אייזיק (דאס אידישע ווארט, אייר-סיון תשמ"ה, 59–60; יחיאל אברמסון, משפחה, י"א תשרי תשס"ב, 32–36, א' חשון, 26–29); ב. ר' שמואל שמלקא צעיר הבנים. היה עצור י"ח שנים ברוסיה. עלה לארץ בתשכ"ד. עו"ד בת"א. חידש את חסידות אטיניא, והמשיך את עבודת אחיו בהצלת ילדי ישראל. נפטר בירושלים ביום י"ב אדר תשנ"ט, ונטמן בהר הזיתים. הניח אלמנה (בנו אייזיק חיים בניו יורק, המודיע, ט' ניסן תשנ"ט, ו, י"א אד"א תש"ס, ה, תמונה).