ר' גדליה (גדלטשע, גדלקי) ב"ר מרדכי שמלקס
רב בקולומיאה ובפשמישל, ממייסדי המזרחי
מקולומיאה ופשמישל (תרי"ז–תרפ"ח)
נולד בבית מתנגדי ביום כ' שבט תרי"ז (כך במצבתו, ולא תרי"ט), לאביו הבעה"ב ר' מרדכי שנולד בתקצ"ה לערך, ראש חברת ציון בפשמישל, ב"ר חיים שמלקא. הוכר כעילוי ומפלפל חריף, ונסמך מדודו ורבו הבית יצחק, רצ"ה אורנשטיין, רי"א איטינגא ורש"ס. בן י"ח נשא את אסתר בת ר' יהושע ב"ר בריש זילבר מטורנא גיסו של מו"ח, ועבר אליו. למד שם בהתמדה בקלויז צאנז. היו מחלקים אצלם את הש"ס לט"ו בשבט, והתברר שאחד שכח מסכת גיטין. הרגיעם שילמדה עד הבוקר, ונדהמו כשבחנוהו עליה בעל פה. אמר שאינו צריך יותר מחמש דקות לעבור על דף גמרא עם רש"י ותוספות. בקי בע"פ גם בקושיות הרלב"ג. בשובו לפשמישל ניסה לעסוק במסחר, ולא הצליח. על כן השתלם אכסטרנית בלימודי חול כדי שיאשרוהו כרב, וקיבל בהצטיינות תעודת בגרות ממשלתית. משום כך הוכשלה מועמדותו (וכן בן דודו ר' נתן לוין) לרבנות פשמישל בתרנ"ג, כשדודו עבר ללבוב. נתקבל בתרנ"ד כמנהל הרבנות, אך לא כראב"ד.
נבחר בתרנ"ח (ולא תרנ"ז, תר"ס) כרבה של קולומיאה, ונערכה לו קבלת פנים נלהבת. לא רוה שם נחת, וחוגים שונים התרחקו ממנו. טענו שאינו פעיל די בחינוך ובהרבצת תורה. חסידי אטיניא תמכו בו בהתחלה, ופרשו מכיון שלא בא לשולחן הרבי בנימוק שהרבי צריך קודם לבקר אצלו. אז התקרבו אליו מעריצי הרב הלל ליכטנשטיין. הסוציאליסטים הפריעו פעם לדרשתו, בחשדם שמנע קיום אסיפה שלהם בבית הכנסת. בתרנ"ט עורר תרעומת כשהופיע כרב יחיד לחגיגה פולנית בלבוב, למורת רוחם של האוקראינים. במיפקד התושבים הצהיר שהוא יהודי ושפתו יידיש. לא הטביע את חותמו על חיי הדת בעיר, והתלונן על אדישות התושבים אליו וחוסר ידידים.
[טקסט העמודה חתוך בשולי התמונה ואינו קריא] משום כך נענה בתרס"ד (ולא תרס"ג, תרס"ו) להצעת קהילת פשמישל, לאחר שהחסידים הביאו ממורשציסק את הרב משה מייזלש והתדיינו בפניו. עורר כבוד בהופעתו האצילית, בזקנו המלא ופיאותיו הכפולות ואינן מסולסלות. בעל מידות תרומיות, פשטן וענותן. אוהב הבריות, וגומל חסד בגופו. סירב לקבל כסף מיחידים מלבד משכורתו, וכשהשתתף בתרע"ב בועידת היסוד של אגו"י בקטוביץ — הציע לבטל את דמי הרח"ש. היה לו מנין בביתו, ובחגים התפלל ב"שול" הישן בו גם נשא את דרשותיו. ידע שפות, ודרש נאה גם בגרמנית. כשהתכנסו בביתו, די היה שיפתחו בניגון או באיזה מדרש, כדי שיתחיל מיד בדרשה נפלאה. לדיני תורה ישב בעליה צרה של ביכ"נ עתיק, ולא באולם הקהילה המרווח. מקובל בעיר גם על הנאורים שהתיקרו בו, והקימו במה וכיסוי לעזרת נשים כדי שיוכל לבקר בהיכלם.
ממיסדי המזרחי בתרס"ד, וחתם על כרוז היסוד. ממנהיגי התנועה, וישיבותיה התקיימו בביתו. הטיף והפעיל למען ציון. השתתף בקרלסבד בקונגרסים הציוניים, והשתדל למנוע פילוגים. הציג עצמו בתרס"ז כמועמד ציוני לפרלמנט האוסטרי ממחוז טרנובז'ג מול בובז'ינסקי נציב גליציה, והיה דרוש לזה אומץ רב. פעל אצל השלטונות לבל יכופו תלמידי גימנסיות יהודים לכתוב בשבת. החרדים לא ראו זאת בעין יפה כדי שלא יתרבו שם ספסלים, ורי"פ בומבך מאושפיצין התבטא נגדו בחריפות.
בפרוץ מלה"ע א' סירב לעזוב את קהילתו, וייצגה במסירות נפש לפני השלטונות הרוסיים. אחרון היוצאים לוינא בה המשיך לפעול למען א"י, וראשון החוזרים בתרע"ז. בריחתו הוצרכה להיות בשבת, ומאז נתערערה בריאותו. צר היה לו על שנאלץ להטיל חרם על מפקיעי שערים. בתרע"ט השתדל בממשל בוורשא למען היהודים. השתוקק למצוא משרה בארץ, ולא הצליח. נפטר ביום כ"ח (ולא כ"ד) טבת תרפ"ח. ספדו לו ר"א לוין, ר' מנחם הגר, ורה"ק ד"ר ליב לנדאו.
ילדיו: א. ד"ר שמואל (צבי) בכורו, חתן ר' אלתר קנפר מקולומיאה. מתרס"ו מורה דת בגימנסיה הממשלתית בקראקא, ומתרפ"א סגן הרב בהיכל הנאורים. נספה עם זו' ז'נט, שני בניו ובתו ומשפחותיהם; ב. משה. הוגלה לסיביר במלה"ע א' עם אחיו הגדול, ונפטר שם מטיפוס; ג. הענא פעשא. נישאה בכסלו תרע"א לר' אהרן יהודה בר"מ הורביץ מסטרי.
אמרי רג"ש. פיעטרקוב, דפוס דוד קאפעלמאן חתן ר"י צעדערבוים, תרצ"א, עג, לא; כח ד'. הקדמה קצרה מבנו שהביא את הספר לדפוס עם אמו. נכללו בו: י"ח חידושים ופלפולים, ט"ז שו"ת שרובם פלפול, ט"ו מאמרים. צולם בברוקלין, יצחק בראך, תשנ"ג. כרך מכתביו אבד במלה"ע א'. הניח בכתובים דרשות בגרמנית, וספר מילואים למסורת הש"ס ממנו נדפס רק על ברכות ע"י רי"ל מימון, מדי חודש בחודשו, ד, 157-140. מאמריו בעברית, יידיש וגרמנית נדפסו בהמצפה, טאגבלאט, וואכנשריפט, ועוד.
דברי זכרון לתולדותיו. אברהם כהנא (אבר"ך). פשמישל, תורה ועבודה, תרצ"ג, 16 עמ', פורטרט. בעמ' 10 נוסח מצבתו. בעמ' 11–14 ההספד שנשא עליו ביום השנה תרצ"ג בביהכ"נ הגדול. בסוף קטעים מספרו.
תשובות אליו: אביר יעקב, כו; אפוד בד, חליפת שו"ת בתרס"ג–תרע"ע, דפים קלה ע"ב-קמ ע"ב; דודו, בית יצחק, או"ח, מד, עב, עג, יו"ד, ח"א, סב, פה, קלח, קס, ח"ב, קמד בתרכ"ח–תרל"ט; קול דודי, מע' קול שמחה, טז-יח בתרע"ט וממנו; שערי דעה, ח"ב, פה לטרטוב (להערותיו על ספרו). מכתבו למען אתרוגי א"י, פרי עץ הדר, תר"ס, 13-12. מכתבי המזויף, דובב שפתי ישנים, ח"ג, רג-רד, מכתבים מזויפים נגד הציונות, 94-90. מכתבו מתרס"ז לרמ"ץ יונג ונוסח מצבתו: הרב משה ליטור, הדרום, כ, תשכ"ה, 137-127.
אהלי שם, 276; הרב יהודה ליב גרויבארט, ספר זכרון, לה"ז תרפ"ז, 141; שערי ציון, תרפ"ח, ג-ה, יח; במישור, ה, תש"ה, רז-רח, עמ' ח; משה ראט, קאלאמיי, 128–124, קולומיה, 186–185; טרנוב, א, 193; פשמישל, 122, 139–135, 261, 441–439; פנקס, ח"א, 431–429; משה ציטביץ, אישים וקהילות, 137–131; ימים ראשונים, 28–27; מרדכי גוטפריד, גדולי ישראל, ת"א תשי"ט, 22–16; אנצ. של הציונות הדתית, ה, 796–793, עם ביבליוגרפיה; הציונות הדתית, תמונתו בסוף ח"א; אברהם ביק, שרגאי, ב, תשמ"ה, 310-308.