ר' אברהם מנחם מנדל ב"ר מאיר שטינברג

מסניאטין ובראד (תר"ז–תרפ"ח)

נולד בסרט שבבוקובינה בר"ח אדר תר"ז (או תר"ו, תר"ח) לאביו ר' מאיר ב"ר שמעיה. למד אצל אביו וסבו, ורבו המובהק היה הדומ"ץ רב"צ לנדא. מצעירותו נקרא העילוי מסרט, בגלל מהירות תפיסתו, עוצם התמדתו, כח זכרונו, וחידושיו היומיים. הרבה לפלפל עם ראל"ה שסמך שם לשולחן חמיו ר' משה וקס, ולימים נעשה גיסו. נשא את טעמא בת הנגיד ר' דוד אגרשטיין מיאסי (חו' רייכל), נכד הבמ"ח, ר' משה אב"ד קיטוב, ור' ליפמן מבוטושאן. סמך שנים לשולחנם ללא דאגות פרנסה, עד שהגיע זמנו להשפיע לאחרים.

כשנתפנה כס הרבנות בסניאטין, נתנו בני המקום בתרל"ט (או בתרכ"ט) את עיניהם במהרש"ם אב"ד יזלוביץ. מכתבם התגלגל בטעות להונגריה, רש"מ נתקבל בינתים לבוצץ, ואז הוחלט לקבל את ראמ"מ בתמיכת אנ"ש חסידי סדיגורה-צורטקוב, ובהתנגדות חסידי ויזניץ. נקלע כאן למחלוקות סוערות, ולכן ניסה כעבור שנים אחדות להיבחר לזולטשוב ולא עלתה בידו. לבסוף זכה לאהדת כולם, וכיהן בעיר כ"ח (או ל"ח) שנה. יומו היה גדוש בשיעורים שונים לתלמידים ולבעלי בתים, וטיפול בצורכי הקהילה. לן בעומקה של הלכה, וקונ' מחידושיו בתרנ"ב הדפיס השד"ח בפאת השדה, סי' טז. בשקדנותו הרבה לא הלך מימיו ד' אמות בלא תורה, ולא עבר עליו חצות בשינה. בתרל"ו חלה מרוב התמדה, והרופאים ציוו עליו שלא לעיין (יו"ד, כ). באסיפת הרבנים תר"ם התרשמו מאד מפלפוליו רי"א איטינגא ור"י שמלקיס. שמו נודע לתהילה כגאון ופוסק, ומכל עברים פנו להכרעותיו. במיוחד נזקקו לו אחרי פטירת ידידו המהרש"ם.

ד' בנים וד' בנות נולדו לו מאשת נעוריו, וכשנפטרה בתרמ"ח בדמי ימיה הורה לו רא"י מס"ג להעמיד אהל על קברה. נשא בשנית את אטל בת הגביר ר' שאלתיאל אייזיק שטרנהל מקולומיאה נכדת התעפות רא"ם והב"ח שאחותה נישאה לבעל הרי בשמים, ונולד לו ממנה בן אחד.

דמות אצילית של חסיד רחין המתבטל בפני רבותיו, מעטרת ענוה ומידות טובות. לימודו בקדושה, ותפילתו בדביקות. באלול תרמ"ג היה בס"ג בעת פטירת הרבי. נמנה אח"כ בין הגאונים שנשאלו על חלוקת הירושה, ובירור תוצאות הגורל שהוטל. בביקורו בלבוב אצל השר"מ סיפר לו שמשתוקק להקביל את פני הדב"ח, אלא שחושש מה יאמרו בסביבתו. ענה לו שאכן מן הראוי הוא לנסוע, אלא שאם יש ממש בחששותיו אל יסע. מה שהקשה לו אז הובא בשמו בשו"מ, תליתאה, ח"א, שפג.

אחרי פטירת ר' יצחק חיות אב"ד ברודי בתרס"א, נבחר בתרס"ד בקולות החסידים ואוהדיהם למלא את מקומו. בהשפעת הנאורים אצל ראש העיר נתעכב מינויו שנים אחדות, והוא הגיע לשם רק בתרס"ז. שקד על משמרת עניני הדת, ודרש בשמחה מדי שבת ובמועדים. לא ידע גרמנית, ולא ייצג את הקהילה כלפי השלטונות. משום כך השתדל לנסוע למרחצאות לפני יום הולדת הקיסר (ממחח הילדות, תרח"ץ, רסה-רסט). תלמידים חריפים נקהלו סביבו לישיבה שיסד, ושמעו מפיו שיעור עיון יומי. מהם נעשו אח"כ רבנים חשובים. בריתחא דאורייתא שילב את דרך הפלפול שהיתה חביבה עליו מעין זו של ר"מ איגרא, עם סברות הגיוניות ישרות כשל רעק"א, במגמה לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. הם למדו ממנו גם אורחות חיים בהתנהגותו הפשטנית, ובעקשותו התקיפה נגד כל פורץ גדר. איש שיחה נאה, ובקי להפליא בתולדות צדיקים ומעשיהם הטובים.

גר בברודי בחצרה של מאלטשי הלברטל, ושכניו היו הדיין הגבוה רפפורט, סוחר התה סטריזובר, ומשפחת לינדנר שאחד מארבעת בניה הוא שלמה להט ראש עירית ת"א. אחד מבני רא"מ מחכר בשם אייזיי (עיר ואם בעיני בניה, 145–149). ר' אברהם ישכר דב לוין מיראי בראד הרחיב עליו פיו בספרו הלולא דרבנן, 51–52, אף כי חזר והמתיק את הדברים, 140-141. כנראה תמך במועמד נגדי, ועל כן נגרר לכתוב כי רא"מ נבחר ע"י רה"ק החפשי ר' משה לנרא נכד ר' יעקבקא ואחיין יה"ש שור, בגלל עשרו (ירש מזו' הראשונה מאה אלף רו"כ ומהשניה שלושים אלף), הכנעתו לפניו, וכוחא דהיתירא שלו. אחיו הבכור לוטש יהלומים חילוני ביאסי, ישיש בן למעלה מתשעים. לדבריו נפרצו בימי רא"מ הגדרים שהנהיג המהרש"ק בזמנו. בוינא התקיים מתמיכה לגולים, ומתן תעודות והכשרים. השקיע בבורסה באמצעות ש"ב ר' איצי לויר, אלא שהפסיד את הכל. בשובו לבראד שכב חולה עד לפטירתו.

רבות סיפר לי על גדלותו, נינו רבה של קרית ים. כשנסע פעם עם המהרש"ם ברכבת מלבוב לאסיפת רבנים מקראקא, הרי שבמשך כל ארבעת שעות הנסיעה התנצחו ביניהם בדברי תורה על ידי איזכור מראי המקומות בלבד. כשביקר פעם לפני פסח בלבוב אצל הבית יצחק, ראה שעוסק במסכת פסחים כמנהגו לסיימה כל שנה לפני החג. מכיון שהכיר את דרך לימודו הציץ באיזה דף עוסק, וכיוון נכונה כשאמר: מסתמא התקשיתם כאן בקושיא כזו, ועלה ברעתכם לתרץ כך אלא שדחיתם מסיבה זו, וכן הלאה עד לסיום הפלפול השלם. מעין זה אירע בביקורו אצל הרבי מאוסטרובצה שבא להתרפא בוינא. ביקש מהגאון "בעל החשבונות" להציע בפניו דוגמא אחת, ושיתחיל ענין אחר. כאן הפסיקו, והמשיך לתרץ מדעתו בדרך חשבונית עד גמירא. תמונתו היחידה נותרה מעת שעמד בחלון לתפילת שמו"ע, וצייר וינאי נכרי כה התרשם מאצילותו, עד שעמד והנציח על אתר את דמותו.

היה מעורב בעניני הכלל שעלו על הפרק, וקולו נשמע בכנסי רבנים. נמנה על מייסדי אגו"י, ונבחר למועצת גדולי התורה. שלל את היתר המכירה לשמיטה. בתרע"ב היו עמו בכתובים כאלף גליונות, כ"ט כרכים גדולים בכל מקצועות התורה. נכללו בהם חידושי בבלי וירושלמי, אלפי שו"ת (התיר יותר מארבעת אלפים עגונות), דרשות לשבתות ולמועדים, ובעיקר חיבורו הגדול על ספר יראים דוגמת המנ"ח בו יגע יובל שנים. ר"מ ארק הפציר בו שידפיסו, כדי שיהיה לו במה ללמוד. בפרוץ מלה"ע א' נאלץ להימלט לוינא, ג' נפשות, דרך רישא בה גר בנו. את כתבי היד של חיבוריו הפקיד עם תכשיטיו וחפציו היקרים בכספת פראגר בנק בברודי. כשהעיר נכבשה ע"י הרוסים והבנק הולאם, נלקחו הכתבים לפטרבורג לבדיקה אם אין בהם חומר מרדני. אין לשער את גודל צערו ובכיו על האבידה, והשתדלויות רבות נעשו במשרד החוץ האוסטרי, בעיקר ע"י ר' אהרן לוין בעל תואר יועץ הקיסר, לקבל את הכתבים חזרה בדואר דיפלומטי של מדינה ניטרלית. כשהם הגיעו לבסוף בתרע"ז במטוס מפטרבורג, לא היה גבול לשמחתו. לכבודם לבש בגדי שבת, ובירך שהחיינו בשם ומלכות. בפלישה הנאצית היו חיבוריו ברשות בנו ר' חיים בגיטו לודז. כולם אבדו, מלבד ג' כרכים שניצלו, ונכדו הרב משה מניו יורק פראם בממון רב.

מתקופת וינא סיפר זכרונות הרב שמעון פירסט בספר עיר הגולה ח"א, בסוף ספרו שם משמעון, ברוקלין תשכ"ו, תמ-תמד. היה זקן וראש בין השלשה עם ידידי נפשו ר"מ ארק ור"י אנגל, והוא פתח בסבב הדרשות מדי שבת בביהכ"נ ת"ת. כשהתפלל בחול בביכ"נ מחיש ישועה עם ר"מ ארק, נשארו עד חצות לפלפל באהבה, ובמיוחד בעניני עגונות. ר"מ ארק הקצרן אמר על רעהו, שאע"פ שמאריך בפלפול מענין לענין, מ"מ מסיק כל הלכה לאמיתה של תורה. שניהם ליוו למנוחות את ר"י אנגל, וקבלו את פני רא"מ מגור בנסיעתו הראשונה לא"י. אחרי הצהרת בלפור כינסה הממשלה האוסטרית את הרבנים והאדמורי"ם בוינא, לאסיפה שתחליט כי מוחלים על ההצהרה, מכיון שיש לה מטרה פוליטית בלבד, למשוך את היהודים לצד בנות הברית. אחרי שנשמעה דעתו החיובית של הרבי מצורטקוב על ההצהרה, ההין רב תמים וקנאי לחלוק עליו למורת רוח הנאספים. אז קם הזקן שבחבורה וקרא: איננו מבינים הרבה בנושא שבו בקי הרבי מצורטקוב, ואחרי עצתו נלך. מאחר שגם ר"מ ארק התבטא בחריפות נגד, נדחתה הצעת הממשלה (שמואל ויינגרטן, מכתבים מזויפים נגד הציונות, 160–162).

בתרפ"ב (או תרפ"ד) שב לבראד, תשוש וחולה. עם זאת המשיך בפעילותו, התמסר לשיקום החינוך, והדפיס ח"א של תשובותיו. בזקנותו עסק גם בקבלה. חתם ראשון על ההזמנה לכנס רבני גליציה בלבוב בראשות מהר"א מבלז. בתרפ"ז חלה בעינו ובבטנו, ועם זאת המשיך בשיעוריו הרבים, ובכתיבת חידושיו ותשובותיו למאות השואלים, במשך כל הלילה. בחורף האחרון לימד את תלמידיו ממיטתו, וחידש בתורה. אחרי פסח התחזקה מחלתו עד שאפסו כוחותיו, ואמר שמרגיש כי בא עתו. נפטר בר"ח סיון (ולא אב) תרפ"ח (ולא תרפ"ט) מתוך ד"ת, כשבניו ותלמידיו מקיפים את מיטתו. ידיעה על פטירתו גם בשערי ציון, תרפ"ח, חו' ח-ט, יד. מצבתו קיימת בקצה בית העלמין בבראד. על כסאו בעיר עלה נכדו ר' משה ב"ר שמעיה.

ילדיו: א. ר' שמעיה אב"ד פרימישלן; ב. ר' דב בריש אב"ד טלומטש ורישא; ג. רעכיל (ולא חנה) זו' ר' משה הגר מקוסוב. נספתה עם בנה ומשפחתו; ד.

דבורה זו' ר' משה באב"ד אב"ד טרמבובלה ולבוב. נהרגה בבראד; ה. ר' חיים מפודגורזע וקראקא; ו. יענטא זו' ר' זכריה ארק ב"ר ירוחם פישל מהרימלוב. נספו עם בנם דוד בברודי; ז. גיטל זו' הסוחר ר' ליב גליקמן מקרשינב נכד רא"ל מולוטשיסק. נספתה בוורשא עם בעלה ובת אחת. בת שניה טעמא נישאה לבנקאי ר' יחיאל טאוב מלודז, ועלו ארצה. בנם בנימין. גרה כיום בת"א; ח. ר' שלמה. בתרע"ב היה מוסמך להוראה. נספה עם בנו בבריסל. מזיווגו השני: ט. ר' שאלתיאל אייזיק. אירס בתרע"ח את בת ר' ישראל לנדא ראב"ד זלוטשוב. נשא את דבורה בת אחיו ר' שמעיה מפרימישלן. נספה עם אשתו ובנו.

קדושת שביעית, לחיזוק שנת השבתון. י"ל ע"י ר' אברהם אביש מרדכי הלוי אייזן עם הערותיו. ירושלם תרס"ט, יג ד'. דן בדברי הרידב"ז ור"נ ויידנפלד בקנ' השמיטה אם נוהגת בשל עכו"ם, ומסיק נגד היתר המכירה. חזר וצולם בתוך פאת השולחן עם בית רידב"ז, ראה בקונטרסי רשימת הספרים על שביעית, מס' 27.

שו"ת מחזה אברהם, חלק אר"ח. בראדי, דפוס פיטש עט ווינשטאק, תרפ"ז, ו, קפה ד', קנה סי' (אין סו). לפני הקדמתו באגדה מודה לתלמידיו שהעתיקו וטרחו בהדפסה: נכדיו ר' מאיר ב"ר שמעיה ור' יעקב ברד"ב (עם ד"ת מהם), ותלמידיו ר' משה ב"ר יהושע וקס נכד השר (הנזכר גם במפתח ח"א), ור' ישראל ויינשטוק נכד ר"י מרוזין. את אגרת היוחסין ערך נכדו ר' דוד ב"ר חיים. מדף קעה מפתחות והגהות, וחי' בניו ר' שמעיה ור' חיים. בדף האחרון לוח הטעות והתיקון. מהדורת צילום חדשה עם תיקונים והוספות ע"י נכדו ר' משה ב"ר שמעיה, ניו יורק, דפוס סענטרי פרעס, תשל"ב, בתוספת ב' דפי הקדמת המהדיר. התיקונים שובצו בספר. בדפים קפה-קצב תשובה מאבי המהדיר לר' נפתלי בירנבוים בתרצ"א בהיתר עגונה אם יסכים עמו מח' ר"ש ענגל, וג' תשובות ממנו מתשכ"ז–תשל"ל.

ח"ב, שו"ת בד"ח השו"ע, חידושים ופלפולים בסוגיות הש"ס. יוצא לאור מכתב ידו באותיות מרובעות עם הערות וחידושים עין משה מנכדו המהדיר. ניו יורק, דפוס בלשן, תשכ"ד, טז, שמג עמ', פקסימיל. באר"ח טו סימנים, ביו"ד מב, באה"ע נד, בחו"מ כב. בהקדמה מתוארים במקצת ניסי ההצלה בשואה. לא שלח יד בכתב היד עצמו, פרט לתיקונים קלים בסוגריים. אח"כ משרטט קוים לדמות זקנו המחבר.

ח"ג כקודמו, מכתב יד, באותיות רש"י. ירושלים, לוין אפשטין-וכסלר, תשמ"ח, י, תמד, יח עמ'. כד; עד; לט; לד סי', ובס"ה 459. בהתחלה מבכה הרב משה מקרית ים את דודו המהדיר שלא זכה לראות את סיום ההדפסה. בהקדמת המהדיר מתנצל על שלגודל טירדותיו לא צירף כאן את הגהותיו עין משה. בסידור הספר טרח הרב יעקב שמש משגיח בישיבת טשבין. השלים להביא לדפוס הרב שלמה ב"ץ הרבסט, ובסוף הקדמתו מציג את רשימת מסיועיו.