מנרול (תקל"ח–תקע"ד)
נצר לרבני נרול דורות רבים, והראשון בהם נכד הלבוש. נולד בשנת תקל"ח לאביו ר' מרדכי (ולא ר' אברהם), ובגיל רך התיתם ממנו. התחנך בסקול אצל דודו ר' שלמה לוצקר בעל דברת שלמה (לא היה אחי אביו, וכנראה גיסו שנשא את אחותו). אמו שכרה לו מלמד בשם הרשל, שתפס אותו פעם בגיל י"ב עושה גלגול שלג בקצה העיירה. הבטיח לו שאם לא יגלה יאריך ימים, וכן היה שחי יותר מתשעים שנה. סגפן קדוש, גדול בנגלה ובנסתר. תלמיד החווה מלובלין שהעריכו, ואמר שכל הדרך עד לובלין מאירה ממנו. בשולחן הושיבו לידו, אלא שהוא הזיז את החלות, והוציא את אלו שהביא משלו ללא חשש חדש. (בספר החסידות, 174: מגדולי תלמידי רמ"מ מרימנוב). חתן רבו ר' אריה ליבוש ולרשטייןיפה אב"ד הולשיץ נכד הלבוש, ויחדיו הסכימו על אור החכמה.
כבן עשרים נתקבל לרבנות קוזובה, ואח"כ לרדיכוב (ולא להיפך). מנוי מרדיחוב על ספר יראים תקס"ד. זמן מה מילא את מקום חמיו בהולשיץ, ולבסוף רבה של נרול. היו לו מנהגים משלו בתפילה. סיפרו עליו נפלאות, והבטחתו שעד מאה שנה לא תשלוט אש בנרול, נתקיימה בדיוק עד תרע"ד. נהג אדמורו"ת אבל היו לו רק עשרה חסידים בני עליה, ובהם: ר' יוסף מטומשוב, ר' פייביש מהיבניב, ור' שאול מדמביץ. הדב"ח הלך אליו רגלי ג' או ד' פעמים. ר' שמעון מירוסלב נסע אליו, ובבואו סגי נהור סילק את שני משמשיו לצדדים, באמרו: אינני זקוק לכם עתה, שכן אור התורה מאיר לי כאן. נפטר בן ל"ו ביום ד' תמוז תקע"ד, ונטמן ליד בנו של המהרש"א שנפטר בנרול בדרך נסיעתו לרופאים. אהל הוקם על קברו, ואליו נהרו מדי שנה ובכל עת צרה (הקדמת ים הרחב, כט). המהרש"ק הספיד צדיק בראווא כנדפס בעין דמעה, ח"ו, כד עמ', והכוונה אליו. בניו: א. ר' אברהם ממלא מקומו בנרול; ב. ר' דוד מפוטוליטש, חתן ר' מרדכי יהושע ויינברגר מדוקלא. ר"נ מרופשיץ העיד עליו שהוא נוטר הברית.
ד"ת ממנו: אזור אליהו, פרשת בהעלותך, מובא בטעמי המנהגים, תעז. נזכר במכתבו הנודע של המראה יחזקאל. מאיר וונדר, אהל שמעון, מ, ראדיחוב, 17; א. שיין, המודיע, ט' סיון תשמ"ה, ז.