מנרול (תקנ"ח [תוקן: תקנ"ו ↓]* — תר"ב)
בנו של רבי יעקב מנרול. כשנפטר אביו בתקע"ד הופקדה הרבנות בידי ר' יוסל טומשובר, והוא נסע להסתופף בצל האוהב ישראל ורבו המובהק רצ"ה מזידיטשוב. בשובו כעבור שנתיים כיהן כאב"ד ואדמו"ר נרול. נהרו אליו מאות חסידים, לפני צמיחתה הגדולה של בלז. נפטר בלבוב ביום כ"ג חשון [תוקן: כ"א חשון ↓] תר"ב (בספר החסידות, 206, בטעות: תרי"א), ושם נטמן. הסכמתו היחידה היא על ספר פרי קודש הילולים של רבו. בנותיו: א. זו' ר' יצחק משולם זלמן שמילא את מקומו בנרול; ב. זו' ר' נחום רובין בר' אשר ישעיה מרופשיץ.
מקור: מאורי גליציה, חלק ד׳, טור 954; חלק ו׳, טור 1174 · הטקסט הועתק בזיהוי אוטומטי מסריקת הספר וייתכנו בו טעויות