ר' אריה ליבוש ב"ר חיים ליפשיץ

מוישניצה (תקכ"ז*–תר"ו)

נולד בירוסלב בשנת תקכ"ז לערך, לאביו ר' חיים נכד המגלה עמוקות, שהחוזה העיד עליו שהוא בעל רוח הקודש. בגיל תשע כבר היה בקי בבבלי ובירושלמי, ונקרא ר' ליבוש חריף. למד אצל ר' יצחק חריף מסמבור ובעל קצוה"ח, והיה ידידו של הישועות יעקב. נשא בת נגיד מפרמישלא, אבל היא לא יכלה לשאת את קדושתו והתמדתו. דרשה ממנו שיעסוק עמה במסחר יין, ופעם סיבבה שירדו למרתף עם נכריה אחת, וכשיצאה עלה גם הוא מחמת יחוד. בזאת הוכיחה שגרם הפסד רב ליינות, וקיבלה ממנו גט. נשא בזיוו"ש את חנה, בתו היחידה של הישמ"מ. הוא היה אז אב"ד שינאווא הדלה, ובכ"ז פסק לו נדוניה מכובדת, לבל יופרע מלימודיו.

אחרי שריפה שכילתה את רכושו, נאלץ לקבל בשנת תק"ס לערך את עול הרבנות בקרעשוב, והיה גם אב"ד בילגוריי (עמק ברכה, לבוב תקס"ח, דף ט.). עבר בתקס"ח לשינאווא, למלא את מקום חמיו שעבר לאויהעל. בשנת תק"ץ לערך נבחר כרבו של גליל וישניצה (על שמה נקרא), שכלל גם את בריגל ובוכניה, כסא שעליו ישבו הברוך טעם ורצ"ה הורביץ מקטלבורג. לא חת מפני איש, היה אש להבה בהקפדתו, ומשום כך רבו שונאיו בקהילה שהיתה ידועה בסכסוכיה. בגלל זאת רצה בתקצ"ז לעלות לארץ, אלא שחמיו הניאו ממחשבתו זו. גם זו' לא הסכימה, ויתר צדיקי זמנו מנעוהו. בספר שלשה עדרי צאן תרל"ד סיפורי נפלאות ממנו, ובעמ' 33 נמסר שסבב בעיירות לקבץ כסף לקראת עליתו. בדרך הספיד באושפיצין את רבי בריש פרומר, והפציר ברמ"י שרף אב"ד זאטור לקבל עליו את הרבנות בעיר, כפי שאכן נעשה כעבור שבע שנים. בחוהמ"ס תקצ"ח גירשוהו טובי הקהל, מפני שהתערב בענין בחירת החק, ועבר אז לבריגל. כעבור זמן קצר פרצה שריפה שכילתה שני שלישים מוישניצה, ותלו זאת בהתנהגותם עמו. נפטר ביום י"ז טבת תר"ו, והמונים היו נוהרים כל שנה בגשם ובשלג לאהלו בבריגל.

תלמידו של החוזה, ובהשפעתו נעשה גם חמיו חסיד לובלין. מגדולי גאוני הזמן, ורבו שלחו פעם לומר פלפול ללומדי העיר, בנוכחות האב"ד ר' עזריאל ראש הברזל. הכיר ארבע מאות צדיקים, ונסע גם למגיד מקוזניץ, רמ"מ מרימנוב, היהודי הקדוש, ומח' ר"נ מרופשיץ שאמר עליו שהוא רבי לרבים. ר"י מרוזין קרא לו ר' ליביש הגדול. הדב"ח אמר עליו, שמסתובב למעלה בסנדליו כמו בעל־בית. החת"ס כינהו גאון הדור. העמיד תלמידים רבים, ובהם ר' משולם פיבש הלפרין מברזן. רתת וחלחלה אחזו באים אליו, וביניהם ר' בריש מאושפיצין ור' מאיר מדזיקוב.

ילדיו: א. ר' משולם זלמן יהונתן אב"ד בריגל; ב. ר' חיים דב בריש אב"ד יאנוב; ג. ר' אהרן זליג אב"ד וישניצה; ד. טאבא זו' השליישית של רי"ש משינאווא; ה. זו' רצ"ה הכהן גלנץ אב"ד שינאווא; ו. זו' ר' מרדכי זילברשטיין אב"ד הולשיץ. בתר"ם נמנו על נכדיו גם: ר' ישראל יצחק בלימנוב, ורי"ה פ"ת חתן רבי חיים שמואל מחנטשין.

חתנו הדברי יחזקאל אמר שהעולם מגושם מאד, ואין להם השגה בספרו הקדוש: ארי שבחבורה עמ"ס כתובות, לבוב תרי"ב, א, קיד ד'. בנו המלבה"ד ר' אהרן זליג, מגולל בהקדמתו את סיפור תלאותיו עם המדפיסים ואובדנם של חלק מהכתבים, ואף בספר זה נפל ונאבד מה שחידש בפרק האשה שנפלו. מוציא לאור ראשונה חיבור זה שהיה מוכן ומסודר לדפוס, אע"פ שתחילה חשב להדפיס את השו"ת, מתוך רובי כתביו שהכילו חידושים על רוב הש"ס, עה"ת ודרושים בדרך פרד"ס, אלא שכבד עליו לסדר הדברים על מכונם. מהדורה מוגהת ומסודרת מחדש, עם הערות בשולים מאת נכדו רבי משה ליפשיץ מפילדלפיה, ירושלם, חברה לסא"ז (להוצאת ספרי אדוננו זקננו), דפוס התחיה, ח"א על שלושת הפרקים הראשונים, תש"ך, ח"ב על הפרקים ה-יב, תשכ"א, ח, עו; ד, צז ד'. בהקדמת המהדיר כותב שעתה מקיים נדרו מאז, שכאשר ישוב לארץ ידפיס את ספרי זקנו. מציג את ההסכמות הישנות של חידושי ושו"ת אדב"ע, וחדשה של רד"ב ויידנפלד מתשי"ז הכותב: מזה כבר רבות בשנים הנהו יקר המציאות, ובאחרונה כמעט שאיננו בנמצא כלל. אח"כ דף זכרון לקדושים, תולדות המחבר וצאצאיו. בהתחלת ח"ב ניתנו שוב ההסכמות, ימי הזכרון לאבות המשפחה, וקריאה לתרום להוצאת יתר ספרי המחבר.

שו"ת אריה דבי עילאי בד"ח השו"ע, ע"י ר' שמחה באכנער, פרעמישלא, דפוס ר' חיים אהרן זאפניק עט קנאללער, תרל"ד, ב, קנב, ו ד'. ח, יט, לז, ג סי', ובס"ה סז. המסכימים: מח' הדב"ח (להציע שבח ויקר תפארת גדלו וקדושתו של הרהמ"ח אך למותר, כי בעודו בחיים חיותו בעוה"ז נודע ונתפרסם בין גדולי עולם, ומי לא ראה ולא ידע את עוצם קדושתו בהיר בשחקים, ונפלאים מעשיו מאד ורבים הלכו לאורו, והאיר לארץ ולדרים עליה מאור הגנוז אור מופלא ומכוסה); השו"מ שרצה להוסיף ד"ת (אדם גדול בענקים, וכל דבריו שבעתיים מזוקקים... ידיו רב לו בפלפול וסברא חד חד, נחית לעומקא דהלכה, דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא... אריה שאג שאגה לו כלביא); מהרש"ס (זכות התורה אשר יגע בה לשמה יעמוד לנו); הייטב לב; רצ"ה מליסקא. בהקדמת ר' אהרן בן המחבר כותב, שתשובות רבות אבדו ונשרפו, ולא הצליח בהשתדלותו להדפיס הנשאר. מבאר מדוע קרא לספר בשם זה. בהתנצלות המלבה"ד מצטט ממכתב הדב"ח שזירזו לקבץ כספים להדפסה: נא להחיש הדפסה הלזו... כי למד תורה לשמה, וחביב האמת בעיניו, ותורתו יעלה לעילא לעילא, ובאורה נלך מדרגא לדרגא עד רום המעלה, וכבר כשנדפס ארי שבחבורה – אמר שיש להעדיף השו"ת. אח"כ מתאר את הרפתקותיו בנסיעותיו הממושכות, ובסכנת הדרכים דאשתקד. מדמי הקדימה נותר לו רק חומש להדפסה, והיתר יצא לנסיעות ולפרנסת ביתו. את השו"ת קיבל הדב"ח מר' ירוחם ט"ב מטורנא, וכעבור שנים אחדות מסרם לו בהסכמת ר' ירוחם. בחלק אה"ע, טז, פלפול עצום בהלכה למעשה עם גאוני הזמן: החת"ס, תועפו"ר וחסל"א. בסוף מפתחות, ורשימת המנויים מגליציה והגר. ד"צ ע"י נכדו ר' דב בריש ליפשיץ, ניו יארק, דפוס האחים גרויס, תשכ"ז, בתוספת ה' דפי הנצחה בהתחלה ואחד בסוף. בראש הספר תולדותיו, תודה לתורמים, ומילואים לספר.