ר' מנחם אלימלך אלוביץ ווייסבלום

מחמלנוק ר' אלימלך מטעווה ר' אלימלך ר' אלעזר לפמא מוזגררוה ר' נפתלי אלימלך ר' אברהם בגורליץ ר' אלעזר מעקשין ר' משה אלחנן ר' שמואל ...

ר' יצחק איזיק ממיקטין ר' אלעזר לפמן הלמיד מטירינגרד בח ר' רוצ"א מדינוב עלקא זוי ר' הרב בברך ממיקטין ר' חיים ר' יצחק זוי ר' יצחק לזמש ר' אלימלך זוי ר' יצחק לזום ונשל בח זוי ר' מפסם לנגים אחרי פטירת המגיד ממזריטש בתקל"ג, נעשה מנהיגם של חסידי גליציה, ורוב תלמידי רבו היו אצלו. סחף את גליציה להשפעת החסידות. החדיר בלבות ישראל לשוב בתשובה שלמה, והוציא נפשותם מעומק שפלותם להזדכך בקדושה. רחץ לבות הבאים אליו, ושם בהם לב חדש לעבודת השם. לשומעי לקחו הטיף תדיר בענין לימוד תורה לשמה וטהרת המידות, והורה להימנע מסיגופים. פיתח את דמות הצדיק ומעמדו בתורת החסידות. אוהב ישראל בצורה מופלגת, רודף צדקה וחסד, ולא לנה אצלו פרוטה. ספג את בליסטראות המתנגדים ויכול להם, אף כי במכתביו קובל על כך. בין החולקים עליו ר' חיים כהן רפפורט מלבוב, וי"א ר' מרדכי זאב או ר' אהרן איטינגא.

גדולי דורו והבאים אחריו העריצוהו במידה מופלגת. המגיד מזלוטשוב קרא בחום לעומת המדברים עליו סרה, הרי עליו ובזכותו תולין כל העולמות. בעל התניא אמר למי שישב על הספר נו"א, שגם אם היה יושב על המחבר עצמו – היה שותק לגודל עניוותו ושפלותו (בית רבי, סג.). ה"ישמח משה" ראה בילדותו כיצד בעת שרופא ניתח אותו, היו פניו פני להבים מרוב חדות היסורים. ה"מאור ושמש" השווהו לבעש"ט (פרשת אמור) – ואמנם קראו לו הבעש"ט השני – ואמר שהיו לו מדרגות שלא היו בעולם מימות הנביאים (מגילת רות). כן אמר גם המהרי"א מזידיטשוב לתלמידו בעל אמרי יוסף מספינקא. ר' זאב וולף אב"ד ליזנסק הלך עמו לתשליך, ואמר אראה היכן הרבי משליך את עבירותיו ואקחם לעצמי. החוזה מלובלין אמר שצריך ללמוד ממנו יראת חטא, ובכל פעם שמזכיר בספריו מורי – מתכוין אליו. רמ"מ מרימנוב אמר עליו לבעל דגל מחנה אפרים, כי כל יום כשהיה מתבונן ביראת ה', היה רועד כל גופו ועצמותיו דא לדא נקשן, גידיו ועורקיו נעשו כצינורות, ופניו השתנו. בנו רא"ל אמר בשמו: הלואי שתהא לבני אדם נשמה מזוככת כמו הגוף שלי (אורח לצדיק, תזריע). ר"נ מרופשיץ אמר, כי בכל יום רביעי רגיל יש לו גילוי אליהו. החת"ס אמר בשם רבו ר"נ אדלר, שבכל פעם שיש לו עלית נשמה לגן עדן מוצא שם כבר את האחים הקדושים. המגיד מקוזניץ אמר עליו, שעמד כחומת הרים נגד המקטרגים על ישראל, וביטל מעליהם גזירות רעות (עבודת ישראל, וישלח), ואף חבלי משיח, כפי שאמר הרבי מקומרנא בשם חמיו ראי"מ מפינטשוב, שאמר לו רבו הנו"א, שאם יניחו שנתיים מלחלוק עליו, יכול להביא משיח (נתיב מצוותיך, יד). וכן אמר מהר"א מבלז לראי"ז מלצר שביקר אצלו, כי השואה לא היתה חבלי משיח שכן כבר ביטלם הנו"א, אלא היתה זו גזירה אחרת. ר' משה אליקים בריעה מקוזניץ כתב על חו"ז הנו"א, שנאלץ לאטום אזניו בכניסת השבת מכח קדושת השבת שנקשה בהם (דעת משה, ואתחנן). רמ"מ מקוסוב שמע עליו מפי ר' זכריה מנדל משנדישוב, שבבואו מטבילה במקוה בעש"ק הניח עצמו על מיטתו, וקרא מאן יכיל למיסבל ריחין דבוסמין דגן עדן (אהבת שלום, ויצא). רבי יהושע מאוסטרובה סיפר עליו, כי כשהיה מביט על איש שבא אליו, מיד היה נהפך לאיש אחר (תולדות אדם, שלח, ועי"ע מצורע). הרבי מרוזין אמר בסוף ימיו, שאף כי קשה לו לנסוע לצדיקים, אבל אם הנו"א היה חי היה נוסע אליו, שכן שתי ידיו שני לוחות הברית, ועשר אצבעותיו עשרת הדברות. רבי ארה'לה ראטה אמר, שעד היום השפע עבורנו הוא משורשי צינור נשמתו הקדושה. רבי אברהם מטשכנוב לא הניח לעשות שינויים בביהכ"נ במלאווה, מפני שמקובל כי האחים הקדושים התפללו בו בגלותם.

באחרית ימיו עלה במדרגותיו, והיו לו התפרצויות חוסר סבלנות כלפי הסובבים אותו. הקפיד על תלמידו החוזה שהחל להנהיג בלנצוט, וגרר אחריו כמה מאנשיו. כשתלמידו ר' דוד מזלין לא כיחד ממנו שנסע ללנצוט — אמר לו צו לביתך, ובאותה שנה נפטר. רצה לעלות לארץ, ואף הגיע עד עיר הסמוכה לברודי (אהל, רנב).

נפטר ביום כ"א אדר. כותבים רבים תפסו על פי האמור בספר לשון הזהב שהיתה זו שנת תקמ"ו המעוברת, אך מסתבר שהנכון כחשבון שבמצבתו שנפטר בשנת תקמ"ז הפשוטה, ולכן נסעו אל ציונו תמיד בשני האדרים. ראיה לכך מהדפסת הנועם אלימלך סמוך לאחר מכן בלבוב תקמ"ח, ובו כותב בנו ב"ר"ת הכ"מ. נהירה המונית היתה כל שנה אל הציון מכל רחבי גליציה והמדינות הסמוכות, באשר מקובל שהבטיח כי כל מי שישתטח על קברו יוושע בכל הישועות כמו בחיים חיותו, ולא ימות בלא תשובה. רמ"מ מרימנוב אמר, שלבוא לשם זו סגולה להתעוררות תשובה. עמו נטמנו בניו ר' אלעזר ור' אליעזר ליפא, נכדו ר' נפתלי, ור' נתן יחזקיה ב"ר צבי. כשנחרב פעם הציון בנאו התפארת שלמה מחדש, ובכל שנה היה בא להשתטח עליו.

השפעת הנו"א היתה מכרעת על צביונה של ליזנסק בתהפוכות הזמנים, והיא שמרה על אופיה החרדי החסידי. בן המקום מספר כי התושבים היו יהודים פשוטים שלא הצמיחו גאונים, ורבים מהם לא היו חסידים. לא זו הסיבה שבליזנסק לא נמשך מרכז חסידי גדול, אלא מפני עניוותם של צאצאי הנו"א שירשו ממנו צניעות ועניות. בני העיר התפרנסו מהאורחים שבאו לפקוד את הציון, והקימו עבורם אכסניות ומסעדות. לפני יום השנה המתה העיר ככוורת, ואלפים נתרכזו בה. לאורך כל הדרך עד היצון הוקמו דוכנים לממכר אוכל, שתיה וספרים, ורבו המתרימים. חיכו לרבנים ולאדמורי"ם מפורסמים שבאו עם קהלם. בפנים שררה צפיפות וחום איום מרוב הנרות, אך בנס לא אירע אף פעם דבר. כשפרצה פעם שריפה בליזנסק, ברחו היהודים לבית העלמין. אמרו שהסיבה היא מפני ששכחו להדליק בציון נר תמיד שבער בו כל השנה, וכשנזכרו להדליק חדלה השריפה. לפני שהנאצים גרשו את היהודים מעבר לסאן, הלכו רבים להיפרד מהציון. בזמן השואה ברחו לשם יהודים. הנאצים נתצו את המצבה, וכשפתחו את הקבר וראו את הצדיק שלם בתכריכין, נסו בבהלה והניחו את היהודים. גנבים מבני המקום שרצו לחטט שם אחרי כסף נפגעו, ראשו של מנהיגם הותז בעת קטטה ביניהם, ויהי לנס. השבים מסביר נדהמו לראות את חורבן הציון, ונכדו ר' ישראל צבי ויסבלום השתדל בשיחזורו, עד ששקמו בתש"ך הרב פרידמן מוינא. כיום שוב נוהרים אליו מארצות שונות, ויש בו ערימות גבוהות של פתקאות.

ר"א אמר שילדיו לא יהיו רבנים ועשירים, בהוציאו מכלל זה את בתו מירים לפי בקשתה. כוונתו היתה כדי שישארו בצדקתם, ובירך את כל המסייעים להם. ילדיו: א. ר' אלעזר ממלא מקומו בליזנסק; ב. ר' אליעזר ליפא (ליפמן) מחמלניק; ג. ר' יעקב ממוגילניצה; ד. מירל (מירים) אשת הצדיק ר' אליהו משדה לבן ב"ר יעקב מלנצוט. אביה התענה פעמיים תשובת הקנה לפני שנולדה. נודעה כבעלת השגה, וגדולי ישראל הלכו לשמוע ממנה דברים מאביה. גרה בזבורוב ואח"כ ברימנוב, ושם נטמנה. קראה לבנה אלימלך ולא האריך ימים, ובא אליה ר"פ מקוריץ ואמר לה שאם תתן את השם פנחס אלימלך יחיה (דברים ערבים, תשל"ג, 47). בנה ר' פנחס אלימלך נפטר ביום כ"ו אייר תקצ"ט, ובנו ר' אלעזר ליפא מזבורוב שבהונגריה נפטר בכ"ד אדר, והוא אבי: 1) אשת ר' נפתלי בער מליטוביסק, 2) ר' משה אליהו שנשא את מירה בת ר' אלימלך מרימנוב, ב"ר אליעזר ליפא מחמלניק בן הנו"א. בנו הנגיד ר' פנחס אלימלך אלוביץ מזבורוב ודברצין הוא אפוא נכד הנו"א מבן ומבת. נשא את ברכה בת ר' ברוך מרדכי פרנקל (מחסידי אשוואר, הרבי מקאלוב היה הסנדק שלו, נסע אל השר שלום, נפטר בתרט"ו בקליינוורדיין כשפרצה מגפה), ב"ר אליהו, ב"ר ישראל איסר מבאכטא נכד ר' קופל ליקובר. בריינדל בת ר' פנחס אלימלך נישאה לשו"ב ר' אהרן זאב כ"ץ מח"ס שערי ישועה, מונקטש תרצ"ב, תלמיד הייטב לב ונכד רח"כ. מינדל בת ר' פנחס אלימלך נישאה לר' יהודה וינגרטן עובד ה' המופלא, תלמידו של ערוגת הבושם, נפטר ב' חשון תשל"ד ונטמן בהר הזיתים, ואחריו שם זוגתו ביום ה' אדר תשל"ה. פרטי היחוס מביא בנם ר' יצחק, חתנו של ר' ירוחם פישל יהושע ברנשטין ראב"ד החסידים בירושלים, וגיסו של האדמו"ר מטאש בקנדה, בראש ספרו אוצר המדות בית יהודה, ירושלים תשל"ז; ה. עטיל בפריסטיק אשת ר' ישראל אלבוים מליזנסק, כנראה בנו של ר' משה ב"ר שלמה ב"ר קופל ליקובר (אהל שמעון, ה, י). היה חמיו של ר' יצחק ליב וגשל אב"ד פריסטיק, ואביו של ר' אלימלך חתן דודו רבי אלעזר ואבי ר' אברהם מגורליץ זקנו של רבי איציקל מפשוורסק.

בסוף ימיו עלה לא"י, ושם נטמן.

תלמידיו התפזרו לערים שונות בכמה ארצות, והפיצו את מורשתו הרוחנית. עד היום נזכר בפי העם בסילודין. בין הנוסעים אליו: הגאון ר' הירץ ר' איסרס אב"ד ראווא, ורמ"מ רובין מלינסק. לפני פטירתו חילק לארבעת בחירי תלמידיו: מאור עיניו לחוזה מלובלין, כוחו שבלב למגיד מקוזניץ, נשמה שבמוחו לרמ"מ מרימנוב, וכוחו שבפיו לרבי מאפטא.

על גדולי תלמידיו נמנים עוד בסדר א"ב: ר' אברהם מרדכי מפינטשוב, ר' אברהם משה מפשוורסק, ר' אהרן ליב מפרימישלן, ר' אורי מסטרליסק, ר' אליעזר הלוי הורביץ מטרניגרד, ר' אפרים יצחק מפרמישלא, ר' אפרים פישל מסטריקוב, ר' דוד מלעלוב, ר' זכריה מנדל מירוסלב, ר' זלקא מצאנז, ר' חיים מטשרנוביץ, ר' יהודה ליבוש מזקליקוב, ר' יצחק איזיק מקאלוב, ר' ישכר בר מרדושיץ, ר' מרדכי מנשכיז, ר' משה אליקים בריעה מקוזניץ, ר' משה ליב מססוב, ר' משה סופר מפשוורסק, ר' נטע מחלם, ר' נפתלי מרופשיץ, ר' עוזיאל מייזליש, ר' פייביש מבלשביץ, ר' צבי אריה מאליק, ר' קלונימוס קלמיש מקראקא, ר' ראובן מזרנובצה, ר' שלמה מקשאנוב, ר' שמעון מירוסלב.

תורותיו נדפסו בספר נועם אלימלך עה"ת, שהוא מספרי היסוד של החסידות. בחייו לא רצה להדפיסו מטעם הכמוס, למרות כל ההפצרות הרבות. בנו כתב את תורותיו ביום א', וכשהניחם על שולחן אביו שיעבור עליהם לתקנם, לא האמין שהוא עצמו אמרם אתמול, ואמר שבודאי מלאכים ושרפים אמרום. לספר כמה נספחים שנדפסו במשך הדורות ביחד או בנפרד. ליקוטי שושנה, נקרא גם ליקוטי שושנים כגימטריא של המחבר, ונתחבר מאוחר יותר. אגרת הקודש של בנו ר' אלעזר. נכתבה כנראה בהוראת אביו, בתשובה לשאלות שהציג הרב אברהם קצנלבויגן לרבי לוי יצחק מברדיטשוב בעת ויכוחם בזעליחוב בתקמ"א. מצורף לה אגרתו של ר' זכריה מנדל לדודו מלפני תקל"ח. זו הפעם הראשונה שדוברי החסידות השיבו כלפי חורפיה. כמו־כן צורפו במהדורות השונות צעטיל קטן, הנהגות ישרות, תפלה קודם התפלה ועוד. בכמה מהדורות ראשונות נוסף טעמי מצוות וסודות לר' יוסף גיקטיליא.

צדיקים הפליגו בחרדת קודש יקרת ערך הספר, ואמרו שהוא מתאים לגדולי ישראל ולפשוטי עם.

נזכיר מדבריהם: בנו ר' אלעזר בתשובה לר' משה מסמבור (יש לראות הספר כצוואתו הקדושה); רש"ז מלאדי (כתב לשואלו שראה לחבר ספר התניא וקרא לו ספרן של בינונים, מכיון שהנו"א הוא ספרן של צדיקים גמורים ולא כל מוחא סביל דא); ר' נחמן מברסלב (קדושת המחבר גדולה ממה שמושג בספרו — חיי מוהר"ן); המגיד מקוזניץ (בנו העיד עליו שלא נכנס לקדושת השבת בטרם הביט בספר, ורמא"ב בעצמו העולמים מבודקי הממשלה שבאו לבער ספרי חסידות); רמ"מ מרימנוב (יכול להבינו היטב רק בעש"ק אחרי המקוה); ר' חיים מקוסוב (יכול להבינו רק מי שיכול להחיות מתים); רי"א מקאלוב (כתב פירוש בן ש עמ', ונרתע בגלל בת־קול משמים); רי"צ מראזלא (במאמר אחד שבו — יש דף שלם "פרי עץ חיים"); רי"א מקומרנא (הוא עמוק עמוק עד למאד); ר"ח מצאנז (לא חיבר לו פירוש ארוך כמו הב"י לטור, פן לא יכוין לדבריו); ר' ישעיה מפשדבורז (שיכול לחבר פירוש שלם, כשבאמצע העמוד רק שורה אחת מהנו"א); ר"א מדזיקוב (ראה ספר מבריק בין ספרים שהם פירושים לו); ר"ל אלתר מגור (כתב דברים נפלאים, וגילה לנו רזי דרזין — שפת אמת, ליקוטי וארא); ר' שלמה מאוזרוב (הורה לבנו להחזיק הספר בתוך הטלית ותפילין, ולא נסע בלעדיו); מהר"ם א"ש (קבל פתקאות משהראו לו בספר); ר' יהודה גרינולד (נתקרב לחסידות ע"י עיון בספר).

לדעת חסידים נקרא הספר על שם שני האחים: נועם — זוסיא ואלימלך. אמרו שהכוכבים המופיעים בו בדפוס הראשון מורים את המקום בו היתה לו עלית נשמה או גילוי אליהו. מחזיקים דפוס זה כסגולה למקשה לילד, ואף שמים דפים בודדים במיטת היולדת, כיון שהפועלים שהדפיסוהו בקדושה ובטהרה היו יראי ה' בסתר ובגלוי. המחבר אמר בחלום לרבי יהושע מבעלזא, שכל ההוגה בספר נקרא תלמידו.

הספר נדפס לראשונה בלבוב, דפוס ר' יהודה שלמה ברנ"ה ור' שלמה יארוש רפאפורט, תקמ"ח, ב, קיב ד'. בשער נזכרים כמלבהדי"ם: בניו ר"א ורא"ל ור' יעקב הלוי ב"ר שמואל רייס מלבוב, אמנם ההסכמות ניתנו לר' אלעזר ולר' זכריה מנדל מירוסלב. המסכימים: ר' זאב וולף ב"ר אלעזר מליזנסק (מכירו הייתי לשעבר... אשר רבים שתו וחיו, לשכנו דרשו מקצה ארץ עד קצהו... ואמרתי שגם מזה נודע גודל צדקתו וענותנתו שלא רצה להתגלות את עצמו כל כך בחייו, כאשר היה דרכו תמיד להקטין א"ע); ר' שמואל פילכנפלד מפשוורסק (כבר נודע בישראל גודל צדקתו וחסידותו, ורבים השיב מעון... המדבר לכבוד הרב המנוח... אשר כל ימיו עסק בתורה ובמצות); ר' ישכר בער מגזע צבי מזלוטשוב (וכולם מלא עול מלכות שמים ודביקות הבורא ית"ש, לעבדו עבודה שלימה ביראה ובאהבה, למען ידעו התועים בינה... וזחלתי ואירא לשלוח ידי לאחוז ולתמוך את ארון הקודש); ר' אליעזר הלוי הורביץ מטרניגרד (מחצב של סנפירין אשר חצב באמרי פיו ואשר דבר בקדשו... מדי שבת בשבתו... ואיני כדאי להעיד על דברים שנאמרו מסיני); מח' ר' אברהם משה מפשוורסק (מיום אשר נתן לי אלקים לב לדעת ועינים לראות חסידתו ופרישתו של אדמ"ו — לא זותי מכותלי בית מדרשו, ותמיד הייתי מסתופף בצל החכמה והיראה... ומיום אשר נלקח ממנו ארון אלקים מאנה הנחם נפשי, כי חשכו הרואות בארובות); ר' יעקב יוסף ברי"ל מאוסטרהא (וטעמתי טעם והיו מתוקים בפי כדבש למתוק). לספר נספח לקוטי שושנה ואגרת הקודש, וכנראה נחטף ואזל עם הופעתו.

בנו ר' אליעזר ליפמן לא השיגה ידו להדפיס את כל הספר מחדש, ולכן הדפיס שם רק את ליקוטי שושנה בלי שער, ובמיספור דפים סידורי חדש. בדפים יז-כח שבסופו הדפיס את אותיות דרבי עקיבא, כשבתחילתו תוספת שלא נדפסה בעבר בווינציאה. בהקדמתו כותב שהדבר מתאים לאביו שמסר נפשו בעבודת הבורא כרבי עקיבא וחביריו, וחיבב מאד את דברי הקדמונים. אחיו ר' אלעזר כתב בהקדמתו לנו"א, שאביו היה רגיל למסור נפשו עבור ישראל, ולבטל מהם גזרות רעות בתפילתו הנאמנה. רבי שלמה מרדומסק התרעם על שהשמיטו הקדמה יקרה זו במהדורות הבאות.

כשהספר נאסר ע"י השלטונות בגלל מלשינות המשכילים, הדפיסוהו מחדש ברוסיה, בשקלוב תק"ן, ואח"כ בסלאוויטא תקנ"ד, ע"י ר' ישראל אברהם ב"ר משולם זוסמן, ור' שמואל ב"ר נתן נטע מזסלב. הסכמות כלליות לכל דפוסי סלאוויטא נתנו: האב"ד ר' יעקב שמשון ב"ר יצחק אשר מצ"פ לקהילות שיפטיפקא באר ואומן (למח' המדפיס ר' משה ב"ר פנחס שפירא), ור' אריה ליב ב"ר שלום הלוי מזברז' אב"ד וולוטשיסק. לספר הסכמת אחי המחבר (והיות מחמת שכל העולם תאבים ומשתוקקים, כלו כבר הספרים שנדפסו בק"ק לעמבריג). במהדורת פולנאה תקס"ד הסכימו: ר' אברהם דב אוירבך אב"ד פולנאה וחמלניק (נתן מרוב בינתו על כל איש להבין ולהכיר חסרונו, ואיך יוכל להבין גדולת הבורא ית"ש ואיך לעבוד אותו באמת, וכבר חמדו יפיו וטובו של זה הנועם); ר' בצלאל אב"ד אוסטרהא ב"ר מאיר מרגליות (מודעת זאת בכל הארץ, את יקר תפארת גדולת הדרת שפעת יקרת אור תורתו ויראתו).

ממהדורת לבוב תרכ"ג נוספו בסוף אגרות הנו"א. לציון מיוחד ראויה מהדורת דבורה אלמנת ר' אשר שטראם מטארנא, שנדפסה ללא כל שינוי או תיקון בקראקא, יוסף פישער, תרנ"ו, עם הסכמת הרבי משינאווא: אמרתי לה שטוב הדבר רק באופן שיהיה ביופי והידור, לא כאותן שבאו בדפוס מטושטשים, אמרה שתדפיסו כתמונת הראשון שהדפיס בנו של המחבר. מהדורה זו נדפסה שוב ע"י ר' ישראל שטראם מו"ס בטארנא, פאדגורזע, ש.ח. דייטשער, תרס"ד. מהדורה משוכללת ביותר לפי הוצאות אלו הדפיס רבי יהושע ובנו יארק, האחים שולזינגר, תש"ב, יד, רלב עמ', באותיות מרובעות, ועם ציוני הכוכבים כמו במהדורה הראשונה. בתש"א הסכימו: ר' יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (בודאי הוא דבר נעלה במאד... הקונים להיות להם למשמרת הצלחה...

וראוי הדבר לעשות מבוא הדור כתוב תולדות הרה"ק המחבר, רבותיו, בניו ותלמידיו הק', ואיזה לקוטי ספורים וכדומה שהם עיטור ספרים); ריא"ה הרצוג; ר' יהודה ליב זלצר מזכיר אגודת הרבנים.

כחמישים מהדורות לפחות נדפסו מהנו"א, ורשימתם הבלתי גמורה כאן, מתוקנת ממה שכתבתי בתגים, א, 45-48: 1. לבוב תקמ"ח; 2. שקלאוו תק"ן; 3. סלאוויטא תקנ"ד; 4-5. פולנאה תקס"ד, תקע"ד; 6-7. הרובשוב תקע"ז, תקע"ח?; 8-15. לבוב תר"ט, תר"י, תרט"ז (בספריה הציבורית בניו-יורק), תרי"ח, תריי"ט, תר"ך?, תרכ"א, תרכ"ב, תרכ"ג, תרכ"ד, תרכ"ו, תר"ל, תרל"א (מכאן בשער: לעמבערג), תרל"ה, תרל"ז; 16-18. וארשא תר"ם (בסינסינטי), תרמ"א, תרמ"ב? (בהיכל שלמה); 19. קראקא תרנ"ו; 20. וארשא תרס"ב (סינסינטי וה"ש); 21. טארנא-פודגורזע תרס"ד; 22-23. וארשא תרס"ח, תר"ף?; 24. לובלין תרפ"ז; 25. מונקאטש ת"ש; 26. ניו-יארק תש"ב; 27. ירושלים תש"ה?; 28. שנגהאי תש"ו; 29. פערנוואלד תש"ז; 30. ירושלים תשי"ד?; 31. ניו יארק תשט"ז; 32. ירושלים תש"ך; 33. תל-אביב תשכ"ג; 34. ירושלים תשכ"ז; 35-36. ניו יארק תשכ"ז ותשכ"ח; 37. ראשון-לציון תשל"ג; 38-40. ברוקלין תשל"ד, תשל"ה, תשל"ז; 41. ירושלים תשל"ז, עם פיסוק ומראי מקומות ע"י רח"ש רייפען; 42. תשל"ח, דפוס צילום המהדורה הראשונה; 43. מהדורת גדליה נגאל בשני כרכים ע"י מוסד הרב קוק, עם מבוא מדעי לתולדותיו ולמשנתו, פיסוק, מראי מקומות, הערות ומפתחות.

הנהגות אדם נדפסו לראשונה באגרת הקודש זולקווא תקנ"ט, ובנו"א תקס"ד. הרבי משינאווא מסרן להדפסה בספר בית מלך, מונקאטש תרנ"ד. מהדורה נדירה של הנהות הנו"א והבני"ש נדפסה בירושלים או בצפת בין תרכ"ו לתרכ"ג, ע"י ר' מרדכי ב"ר שלמה מצפת.

צעטיל קטן נדפס לראשונה בספר ארבעה חרשים, לבוב תר"ט, בכותרת: הנהגות טובות. מתרכ"ה נכלל במהדורות הספר רחמי אב, ומתרל"ו בנועם אלימלך. ההנהגות והצעטיל זכו למהדורות אין ספור בצורות שונות במקומות רבים.

ג' אגרות נשתמרו מהנו"א, ונדפסו במקומות רבים. בסוף מהדורת לבוב תרכ"ג אגרת אל ר' משה בענין תפילה בנוסח ספרד, ואגרת אל ר' יהודה בה מזכיר את רדיפותיו ומבקשו שלא יקרא לו רבי. המלצתו מתקמ"א עבור בן אחותו רצ"ה מטיקטין נדפסה בסוף מאמר קדישין, מונקטש תר"ן.

תפלה קודם התפלה נתחברה ברוח הקודש (סדר הדורות החדש), והסבא מרדושיץ אמר שר"א חיבר אותה בהסכמת אנשי כנסת הגדולה. רבי משה מזלושין הכניסה בשינויי נוסח מעטים בראש ספר תהילים עם פירושו משפט צדק. משם נכנסה בנוסחתו לסידורים ולמחזורים בראש התפילה, ולפחות מסדר תפלת נהורא השלם מנהג ספרד, הרובשוב תקפ"א. תירגמו את התפילה ליידיש, והיא אף נפוצה בין הספרדים. את הנוסחה המקורית ביתר אריכות מסר המחבר לחוזה מלובלין, שמסרה לרבי שמעון דייטש מזליחוב. ממנו הגיעה לרבי יהושע מאוסטרובה, שהורישה לחתנו רבי יצחק יעקב ב"ר נתן דוד רבינוביץ האדמו"ר מביאלא. הוא מסרה להדפסה בשם יהי רצון האמיתי, כשלמעלה הנוסח בלה"ק ובשוליו תרגום ליידיש, לובלין, אברהם פעדער וברוך זועצער, תרנ"ז, ח ד'. בהקדמת המדפיס הראשון גלגולי הנוסחה. בתשכ"ב נדפסה האגרת מחדש בירושלים, בראש הגדה של פסח דברי בינה מביאלא, ושוב בשלישית בשם תפילת הצדיקים, ע"י ר' דוד מתתיהו רבינוביץ מב"ב בן האדמו"ר מביאלא, ירושלים, דפוס מגן בת"א, תשכ"ה, צד עמ'. בראש הספר הקדמת אבי המלבה"ד עם כללים וענינים ממנו בעניני תפילה. בסופו תולדות הנו"א ע"י רח"ש פרוש.

הנוסחה הרגילה נדפסה בשם ברכות צדיק בניו יארק תש"ד, 64 עמ', ע"י ר' יהושע וגשל האדמו"ר מפריסטיק-קורטשין, עם מכתב ברכה מהרב מצעהלים, והקדמה בעברית וביידיש. התפילה הקדושה בלה"ק ואחריה א היילינג תפילה ביידיש, צעטיל קטן במקור ובשוליו התרגום, האגרות, פנינים יקרים, ולקט שבחי הנו"א ביידיש.

סדר נוסח הקפות הנאמרים בבית מדרשו של הנו"א, קלוזש, דפוס ויינשטיין ופריעדמאנן, תרפ"ו, ל' ד', ע"י ר' שמעון שיף מליזנסק בקלויזנבורג ב"ר חיים ז"ל. ד"צ ברוקלין, דפוס האחים גרויס, תשכ"ב, לז עמ', ע"י ר' אברהם יהושע השל רוקח מליזנסק נכד הנו"א, בתוספת אגרת הקודש. המו"ל כותב בהקדמתו שקבל מאבי אמו את נוסח ההקפות שנאמרו בביהמ"ד של ר' נפתלי מליזנסק, כפי שקיבל מאבי אביו.

ערכי הקדש, יסודות תורת החסידות יוצאים ממעין רבי אלימלך מליזענסק, ערוכים לפי סדר א"ב ע"י ר' שלמה אליעזר בריא"ז מרגליות, ירושלם, דפוס א.ב., תש"ל, קסד עמ', עם רשימת הנושאים והקדמה.

משנת החסידות בכתבי ר' אלימלך מליז'נסק ובית מדרשו, דיסרטציה של גדליה נגאל לאוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ב. ח"א לתולדותיו, בניין ותלמידיו, ח"ב למשנתו החסידית בנושאים שונים, ח"ג למשנתם החסידית של תלמידיו. בסופו רשימת כינויי הצדיק בנו"א, רשימת אישים וספרים בנו"א, ומפתח הפסוקים. נדפס בשינויים כמבוא למהדורת נו"א שלו.

לתולדותיו נתחברו ספרים ומאמרים רבים. אהל אלימלך, ליקוטי תורות שיחות הנהגות וסיפורים, מאת ש"ב ר' אברהם חיים שמחה בונם מיכלזון מוגירז' ב"ר צבי יחזקאל אב"ד פלונסק, פרעמישלא, אמקרוויט ופרוינד, עת"ר, 144 עמ', עם הקדמה והאיגרות. הספר צולם ע"י ר' יצחק מאיר יוסקוביץ מלודז ור' יצחק שרגא פרלמן מקליש, לנדסברג, יצחקי, תש"ח, עב ד', ושוב בניו יורק תש"ך ובישראל תשכ"ח בתוספת 6 עמ' צעטיל קטן וספר אהל אברהם. נפלאות אלימלך, סיפורי נפלאות ביידיש ע"י המו"ל ר' אברהם יוסף קליימאן מו"ס בווארשא, פיעטרקוב, חנוך העניך פאלמאן, עת"ר, 52 עמ'. בראשו תרגום 20 הסעיפים של קונטרס התנהגות האדם. צולם בברוקלין, חברת מעורר ישנים, תשכ"ח.

אהרן מרקוס הקדיש לו פרק בספרו בגרמנית על החסידות שהופיע בתרס"א. כלול בו תרגום לגרמנית של הנהגות אדם, אך מעטים בו הפרטים הביוגרפיים. תורגם לעברית, החסידות, ת"א, נצח, תשי"ד, עמ' 106-110. פרק ב' בספר דברים ערבים, מונקאטש תרס"ג/ד, הוא סיפורים נפלאים משני האחים. במהדורת תשל"ג עמ' 41–60, ולפי המפתח. על הנו"א מערכת א' בספר עשר צחצחות של ר' ישראל ברגר, פיעטרקוב תר"ע, עמ' 17-41. כמו"כ מערכת דברי אלימלך, בתוך ספר אהבת שלום תנינא של בנו ר' משה ברגר, דף טו:-יט. בספר לישרים תהלה של ר' משה חיים קליינמן מבריסק, מערכת מקדש מלך על הנו"א, עמ' 45-108. כמעט כל המלקטים חוזרים על דברים זהים בשינויי צורה. פרק על הנו"א בספר דור דעה, צדיקים, עמ' קכא-קכז.

החיבור המסכם והמקיף ביותר הוא של ר' בצלאל ב"ר לוי יצחק לנדוי: הרבי ר' אלימלך מליזענסק, דרך חייו ופעלו לדורו ולדורות, ירושלם, אור החסידות, תשכ"ג, של עמ'. כתוב בהערצה חסידית ממקורות פנים ומשמועות בע"פ, והיא תהילתו אע"פ שביקרוהו שאינו "מדעי" די הצורך. בהקדמתו מודה ליוזם ר' חנוך אליעזר וגשל, ולעזרתם של ר' משה הלברשטאם ור' אהרן סורסקי. אחריו כתב ר' מאיר איידלבוים ב"ר יוזיאל שו"ב מזרויטש: רבי אלימלך מליזענסק, האיש פעלו וזמנו, תל-אביב, עם עולם, תש"ל לערך, 219 עמ'. משתמש במקורות חוץ ובכתבי המתנגדים, עם פתיחה ממנו ונספחים שונים בסוף. ביקורת רא"י גולדראט במבוע, ט, 272-270.

אשכול, ב, 562; צ. מ. רבינוביץ, אנציקלופדיה עברית, ג, 571–570, בשניהם עם ביבליוגרפיה; ספר ליזנסק, 1, 28, 102, 113, 117, 119, 137–138, 145–146, 151, 156–169, 209, 355–359, 372–374, 386.

ר' אלימלך ב"ר אלעזר ויסבלום בנו של ר' אלעזר שבנסיעותיו אל השר שלום הראה לו השר חיבה יתירה בתור קרוב, בנו של ר' נפתלי ב"ר אלעזר בן הנו"א. הנהיג עד תר"ס לערך עדה קטנה של חסידים בליזנסק, ונקרא ר' מלך דובצ'יס. היה לו קלויז מול חורבת ביהכ"נ של הנו"א, וכשנאלץ למוכרו סידרה לו הקהילה קלויז משלו ברחוב הפחחים. בתו נישאה לר' ישראל חיים אב"ד טרג-ניאמץ שברומניה, אבי הרב אליעזר ליפא ויסבלום מניו-יורק.