ר' ברוך ב"ר חיים הלברשטם

מגורליץ (תקפ"ט–תרס"ו)

נולד ברודניק בשנת תקפ"ט (או תק"ץ) כבנו החמישי של רבי חיים, ונקרא על שם זקנו טעם שנפטר שנה לפני כן. ילד שעשועיו ויד ימינו של אביו שקרא לו "חסיד קדוש". עוד אמר עליו שצורתו כזקנו הברוך טעם, ויש לו מוח כמוהו. נתיתם מאמו בגיל צעיר. נסע אמו אביו אל השר שלום ור"מ מפרימישלאן. בתר"ט נשא את פעסיל בת הייטב לב, וסמך כמה שנים לשולחנו בגורליץ. כשנפטרה בתרמ"ד נשא את בת ר' שמואל שפירא מלנצוט בנו של הבני"ש.

בתרט"ז בהיותו עדיין צעיר, נתקבל לרבנותו הראשונה בגורליץ. כשסוחרי העיר טענו שהעיר צריכה רב בעל נסיון, הורה לו אביו לוותר לטובת הרב שמואל טייטלבוים. בתר"ך לערך עלה על כס הרבנות ברודניק. אחיו ואביו באו לשבת הכתרתו, ואביו נשאר עמו שם שבועיים.

חסיד צאנז אמיתי הקשור לאביו בלב ונפש, מלוהו בנסיעותיו ומתחקה אחר הליכותיו. אביו החזיר לו חיבה יתירה, והתחשב בחוות דעתו. אמר עליו שמזה 300 שנה לא היתה נשמה גבוהה כזו בעולם, והשתבח בכך שיש לו בן כזה שמסתיר את עבודתו להשם עד להפליא, עד שרק יחידי סגולה יכולים להבחין בערכו. אמן בהסתרת דרכיו המופלאים, אחז במנהגים שלא תמיד הובנו כהלכה, ורק גדולים וטובים הבחינו כי מבעד להסתר זה, עושה עבודתו בלבת אש. חכם ופיקח שמעטים דוגמתו, ולאימרותיו וחידודיו היו מהלכים. רבי יהושע מבלז קרא לו חכם העולם. נקרא לבוררויות רבות, ומפורסמת במיוחד פרשת מחלוקת סיגט, בה כיהן כ"רב החמש" ובורר מוסכם. בתרכ"ד הביא לדפוס בלמברג את ספר דב"ח גיטין־מקואות של אביו, ולשבתות נסע לקמינקא אל רבי יהושע רוזנפלד.

שלושים שנה לא בא לפיו טעם בשר. רשי"ב מציעשינוב אמר עליו, שמי שעדיין מרגיש טעם בלחם וחמאה, אין לו מה לחפש אצלו. מופתים רבים סופרו עליו. כיבד את אחיו, ובמיוחד את הרבי משינאווא שאמר עליו שהוא בעל מוח חד בדרא. הערים את אדמור"י בלז, ואת רבי אברהם מטריסק. בעל מזג סוער, חריף ועומד על דעתו, ובחמת זעם לחם ברוחות זרות. היה בבאדען בזמן הקונגרס הציוני הראשון. כשבירכו את החודש צעק: הוא יגאל אותנו בקרוב אבל לא ע"י הרצל וחבריו, ונאלץ לברוח מזעם הנוכחים. תלמידו מהר"ש ענגיל אמר עליו, איני יודע מה הבעש"ט יכול להיות יותר ממנו. קרא לו א שטיק בעש"ט, כי חזה את חילופי הצארים ברוסיה. בין תלמידיו גם ר' פנחס הורביץ בעל פתחא זוטא, ר' רפאל צימטבוים בעל אור לפארו, ור' נתן דוד הולנדר מאמסנא.

בשנת תרנ"ב (ולא בתרמ"ז) הפריחו חסידיו שמועות שהוא חוזר לגורליץ, כי למעשה הרבנות שייכת לו, ורק בזמנו הסכים לוותר בפקודת אביו. בעיר פרצה מחלוקת עזה בין מצדדיו, ובין הטוענים שברבנות זכה כבר ר' יוקיל ט"ב מבערבעשט, בנו של ר' שמואל הרב הקודם. לשני הצדדים קראו רודניקאים ובעשטאים. בעל ערוגות הבושם מחוסט פסק לטובת ר' יוקיל (כת"י של רי"א קמלהאר). בינתים התישב ר' ברוך בעיר, וכעבור שנתיים-שלוש נערכה בטרנוב בוררות לפני מהר"ש ענגיל. הוא פסק שעל הקהילה להחליט במי רוצה, ומכיון שלא החליטה נשארו שני הרבנים בעיר, וחסידיהם סיפקו צרכיהם. לבסוף גברה ידו של ר' ברוך, ור' יוקיל חזר לבערבעשט.

בשבת האחרונה לחייו הרגיש שימיו ספורים, ורמז זאת לאחותו נחמה ששבתה אצלו. נפטר בן ע"ו בליל יום שני בדר"ח אדר תרס"ו, וידיעה על פטירתו בקמחז"ה, ה' אדר, 7. הסכמותיו וד"ת ממנו פזורים בספרים שונים. נכדיו ליקטו את תורותיו, והכינו לדפוס ספר דברי ברוך. חלקו הארי היה בידי נכדו רבי יעקב מטשקובה, ונכלל בתוך ספר עטרת חיים. כשיצא לאור ספר דעת תורה מהמהרש"ם, ניעור בלילות לכתוב עליו את השגותיו.

ילדיו: א. ר' משה מברדיוב; ב. ר' צבי הירש מרודניק; ג. ר' שלום מניסקא; ד. ר' אלישע ממלא מקומו בגורליץ; ה. ר' סיני מזמיגרוד; ו. ריזל זו' ר' משה אייכנשטיין, ר' פנחס חודרוב והשפת אמת מגור. בהיותה בת שש קרא לה זקנה הדב"ח: אלמנה'לי; ז. חנה זו' ר' משה יהודה ליב שפירא מסטריזוב; ח. יוכבד רבקה זו' ר' אריה ליבוש טייטלבוים אב"ד קרעשוב ורודניק.