ר' אלטר(ל) יחזקאל אליהו ב"ר יהושע הורביץ
רב דזיקוב ואדמו"ר מדזיקוב בטרנוב
מדזיקוב (תרמ"ה–תש"ג)
נולד לשמונה חודשים לאביו רבי יהושע מדזיקוב; ביום ג' חשון תרמ"ה (ולא תרל"ט), כבן יחיד אחרי ד' בנות, בברכת רבי אלעזר וייסבלום מרישא. לפני הברית נתקבל מכתב מדודו הצדיק הפלאי בירושלים שיהיה בן קיימא. בילדותו היה חלש וחולה מאד בנשימתו, ואביו הוסיף לו שם אלטר בו נקרא. בניתוח קשה בגרונו הוכנס לו צינור, ומאז היה צרוד כל ימיו. בעל כשרונות כאבותיו, אבל בגלל מחלותיו נאלץ להאט את קצב לימודיו. בכל הזדמנות לא הסתיר האב את חביבותו לבנו. זקני החסידים אמרו כי הוא דומה לגמרי לזקנו רבי מאיר. בשנת תר"ס נשא בויזניץ את חוה בת דודו רבי ישראל הגר. לא נשאר שם זמן רב כי אביו התגעגע אליו, ובשנת תרס"ט העמיס עליו את רבנותה של דזיקוב. בגלל היותו בעל מזג טוב אהבוהו כל בני העיר, לרבות אלו שאינם חסידים, ולא היתה שום מחלוקת נגדו. בשנה האחרונה לחיי אביו שלח אליו חסידים עם פתקאות, וכך החל להנהיג את אדמורו"ת דזיקוב. בפרוץ מלה"ע א' ברח אל חמיו לויזניץ, ומשם לגרוסוורדיין. בדרך מפרכת זו שיכל את בנו יהושע'לה בן השנתיים. בשובו השתקע בטרנוב, ואת רבנות דזיקוב מילא כמה שנים בפועל הדומ"ץ ר' שמעון הרץ.
בתקופה הסוערת שבין שתי המלחמות היתה חצרו מיבצר עוז ליהדות. נמנה על חשובי הרבנים והאדמורי"ם הוסיפה חסידות דזיקוב להתרחב, ונעשתה מהחסידויות המרכזיות בגליציה. השתייכו אליה חסידים חשובים מכל הרמות, ונהרו אליו גם מארצות מערב אירופה.
בקלויז שלו מלא הספרים גדלו ת"ח מובהקים. התקיימה בו ישיבת "בית דזיקוב", ובה אמר שיעורי גפ"ת הלמדן ר' משה אהרן ברנד. עבד את ה' בנגלה, ותפילתו באש להבה. בעל בכי, ודרשותיו לפני התקיעות פתחו מעינות דמעות. אף כי לא היה מנגן, היתה לו מקהלת משוררים, וניגוניו התפשטו בכל גליציה. בעלי תפילה אצלו היו ר' אביש פאוסט, ר' שמואל עדער ור' שמואל קורן. את שולחנותיו ערך בליל שבת עד הבוקר. לימי השנה היה נוסע לדזיקוב, והמונים נקהלו שם מכל הסביבה. שונה מאביו בתכונות נפשו, אבל פיקח כמותו. הדור צורה, בקי בהויות העולם, ידיד לכל אדם, ורבים נהנו מעצותיו. תמך בפעולות אגודת ישראל.
בשנת תר"ץ שאף לעלות לארץ, אלא שחמיו התנגד לכך. אח"כ הועלה רעיון שיעתיק את חצרו חזרה לדזיקוב, אלא שאליה הגיע בנסיבות אחרות. בחורף תרצ"ז ביקר את חסידיו באנגליה ובבלגיה, והנסיעה הותירה שם רשמים עזים ביותר. מלך אנגליה שיגר אליו מברק תודה על ברכתו, והוא היה שמור בידי ר' אלישע הורביץ מחסידיו בלונדון. אחרי עלית הנאצים היו מקריאים לו עיתונים פולניים, וחזה וחזה.
את מהלכי המלחמה שתפרוץ. המליץ לחסידיו להגר או לברוח. מהר"א מבלז שיבח את פקחותו, ואמר שצדק בהזהירו מהחורבן המתקרב. בקיץ תרצ"ט שהה בקרעניץ להתרפא, והודיע את דעתו לאדמורי"ם אחרים שסברו כי שלום יהיה. ויכוח היה לו על כך גם עם רבי יצחק מסטוטשין. כשפרצה המלחמה ברח לדזיקוב ולפוקשיבניצה, ובדרכי נדודים שב לטרנוב. כשנודע שהנאצים מחפשים אותו כאחד ממנהיגי היהדות, הוברח לגיטו קראקא בו התחבא עם רבי משהניו פרידמן מבויאן (ולא עם מהר"א). סבל עינויים רבים, ממחסור בתרופות למחלותיו, ומגזיזת זקנו ופיאותיו. כשלא יכלו עוד להסתירו, סידרוהו כפועל בבית־חרושת למברשות. עבר בסיכון רב ניתוח בעינו שקיבלה מכה מתנופת ציצית הטלית. בשעת סלקציה שנערכה בגיטו בשבת, הושאר עם הזקנים והילדים. כשהמרצחים הבחינו בו שאינו רואה ללכת לבד העבירוהו לגיטו ב', ולמחרת למחנה פלשוב. נורה שם והומת ביום א' ז' אד"ב תש"ג, עם ר' אברהמעלע פייבלס ויזנפלד הי"ד. הרבנית נשלחה מפלשוב למחנה סקרזיסק, בו נפטרה מטיפוס בשנת תש"ד.
ילדיו: א. דבורה'לה (דבורטשה) הבכירה נישאה בטרנוב. ניצלה ממוראות השואה, ומצאה את בנה ישראל שהיה בן שלוש כשנספרדו, ובנה בית בישראל. את תלאותיה תיארה בתשי"ב בעתון "טאג" הניו־יורקי. נשואה לר' משה ארנון (אברמוביץ) מטרנוב ברמת גן; ב. ר' חיים מנדל דוד שמילא את מקום אביו בדזיקוב; ג. ר' יהודה'לה בירושלים; ד. ר' מאיר ברישא, איש עסקים, בעל הופעה מרשימה, עסקן ונואם מצוין, וממנהיגי צעירי אגו"י. נשא את ברכה בת הגביר ר' עבער ענגלנדר מקרוסנא. נפטרה בא"י, ונטמנה באוהל אדמור"י ויזניץ ונשותיהם. בכיבוש הנאצי סידר לאשתו לבנו ולבתו דרכון בו ניצלו, אבל הוא עצמו נספה בתש"ג בגיטו לבוב הי"ד. ילדיו: 1. ר' יהושע, האדמו"ר מדזיקוב בבורו־פרק. נשא בתשי"ט את גננדל בת ר' יצחק פילפ מירושלים; 2. טויבע. נישאה לר' יהושע לנדא, מחשובי חסידי בובוב בניו־יורק; ה. ר' יעקב בטרנוב, חלוש הגוף וחריף השכל. נשא את פריידל בת ר' מנדל הרציג מטורנא. נספו בלי ילדים באקציה הראשונה בטרנוב הי"ד.
זכרון יחזקאל, גרגירים ששרדו מתורותיו, ירושלים, כולל דזיקוב עטרת ישועה, תשל"ו, בתוך: עטרת ישועה — לקוטי תשובות והסכמות, עמ' קסג-רח. בהתחלה שתים מהסכמותיו. התורות הן מהשנים תרפ"ח–תר"ץ, נשלחו ע"י ר' מאיר אופן אל ר' משה חיים גלדצַייִלר, ונמסרו ע"י נכרו ראי"י מקווינס.
בסוף תולדותיו ותולדות בנו מאת ר' יעקב יהושע פליישר.
אלה אזכרה, ג, 137–140; אדמורי"ם שניספו בשואה, 44–47; גוטוין, 66–68, 72–73; ספר טרנובז'ג-דזיקוב, 96–106, 121; ספר טרנוב, ח"א, 194, 213–214, 219; ח"ב, 72–73, 316–318; ספר לאנצוט, 222–227; פנקס קאלבושאוו, תמונה מביקורו בעיר, 71; קדוש ישראל, ח"ב, תקפ-תקפא, 394.