מסרט (תרנ"ה–תשכ"ד)
נולד בויזניץ בשנת תרנ"ה, רביעי לאביו רבי ישראל שאמר עליו שהוא חכם מחוכם, וכשאני זקוק לעצה אני פונה אליו. נסמך מר"מ ארק וראו"מ שטיינברג. אחרי נישואיו בבלז שב אל אביו, והשרה בגרוסוורדיין אוירת עליצות במצוקות העתים. האיר פנים לכל אדם, והיה חביב על כל רואיו. בגלל פקחותו ושנינותו שאלו רבים בעצתו. בתרפ"ג נתקבל כרבה של פוליען במרמורוש, ובתרפ"ח עבר לרבנות קוצמן. בתרצ"ו נתקבל לרבנות סרט, ועל שמה נקרא. נסע לשם דרך טשרנוביץ לבקר אצל אחותו וגיסו, וכששמע ממחלת אביו מיהר לגרוסווארדיין והגיע לפני הפטירה. הקים בסרט ישיבה גדולה, והרצה שיעורים לתלמידים. נואם בחסד עליון, ומלהיב המונים למען אגו"י ואי"י. ביקר בארץ בתרצ"ה יחד עם אביו רח"מ ור"א. מתרצ"ו אדמו"ר מקבל פתקאות. בשואה הוגלה לטרנסניסטריה, והיה שנתיים וחצי בעיירה דזשורין בסכנות נוראות. קיים שם בהסתר בית תורה ותפילה, והקים מטבח מרכזי לרעבים. בקושי רב נפדה ע"י אחיו רבי אליעזר, והועבר לטשרנוביץ ולבראשוב. השתדל בקימום השרידים ושיקום מוסדות הדת. עלה לארץ בתש"ז, וקבע משכנו בחיפה. עד מהרה נתחבב על יושבי העיר שהתבשמו ממנו. בתשי"ד הקים את שכונת משכן ישראל רמת ויזניץ המתפתחת להפליא במוסדותיה, עם ביהכ"נ מקור ברוך וישיבת יחל ישראל. פעיל בעניני הציבור, חבר מועצת גדולי התורה, מראשי אגו"י, וממייסדי החינוך העצמאי.
נפטר ביום א' ב' חשון תשכ"ד, ונטמן ליד אביו בבב"ב. נשא את בתו של רבי ישכר דב רוקח מבלז, וספג ממנו הרבה. ממנה נולד לו בנו ר' מיכאל חתן ר' חיים דוד אוירבך, וילדיו נחמה וישראל.
אחרי שהתגרש ממנה נשא את צירל בת רבי אליעזר ניסן הורביץ מצפת, בנו של הצדיק הפלאי מדזיקוב. ממנה נולדו לו: א. רבי אליעזר ממלא מקומו בחיפה; ב. הרב משה ראש ישיבת יחל ישראל בחיפה; ג. מרים זוי הרב אליהו שטרנבוך ראב"ד אנטורפן נכד הגר"א. ילדיהם: 1. חיה זוי ר' יוסף קאליש בן האדמו"ר מאמשינוב; 2. אסתר זוי ר' לייביש ב"ר בן-ציון רבינוביץ בן האדמו"ר מביאלא; 3. אשר חיים; 4. יוכבד; 5. רבקה; 6. ברוך; 7. אליעזר; 8. שלמה; 9. נעמי; 10. רחל; 11. רחל; 12. בן; ד. מנחם מנדל, נפטר בהושענא רבה תרצ"ד.
ליום ההילולא בתשכ"ז הוציאו תלמידי ישיבתו בשכפול קונ' מכתבי קודש, נד ד', בהשתדלות נכדו ר' מנחם דוד הגר ומנשה מילר, עם הסכמת אחיו רחי"מ, והקדמת בנו רבי אליעזר. תורותיו כונסו בספר מקור ברוך עה"ת והמועדים, ובסופו דרשות להזדמנויות וענייני הלכה, חיפה תשל"ו, שסג עמ'. בניו כותבים בהקדמתם שכל כתביו אבדו בשואה, ובתוכם ספר על חו"מ, ופירוש מושלם על אור החיים עה"ת. מאז סירב לרשום יותר את חידושיו, ואף לא עבר על מה שאחרים רשמו מפיו. משום כך מוציאים את דבריו בשכפול, כי אינם יודעים כוונתו.
סיבה נוספת היא דבקותו בנוהגו של חמיו מבלז שלא להדפיס. כשהבנים שאלו את דודם רח"מ לא השיב להם על כך דבר, אבל לשכפול הסכים. בנות רמת ויזניץ בחיפה הוציאו בתשל"ט חוברת לזכרו, עם פרטים לתולדותיו ותמונות. תולדותיו ודבריו ממנו ועליו בחוברות קול ברמה שיצאו לזכרו, חשון תשל"א ותשרי-חשון תשל"ט.
תשובה אליו: צור יעקב, ח"א, קד בתר"ץ.