מקראקא ואמשטרדם (תקצ"ג–תרע"ב)
נולד בקראקא ביום י"ג טבת תקצ"ג, לאביו ר' אליעזר מבית מתנגדים. כמה ילדים מתו לפניו, וכשהלכה אמו לרבי בעל מופת אמר לה שתזכה לזש"ק, אם תקבל על עצמה שלא תנשק את פרי בטנה עד יום חופתו. הצטיין בלימודיו, ומלא כרסו בש"ס ופוסקים. בהיותו בגיל י"ג לקחו רח"ן דמביצר כתלמיד, אע"פ שהיה אז בן כ"ו. נבחן ע"י הדב"ח בביקורו בעיר. חבריו שקנאו בו, תקעו סכין בגבו. השתלם בסתר בלימודי חול, ולמד פילוסופיה ופילולוגיה קלאסית ושמית. כדי שלא לצער את הוריו, עבר אל אחיו לוירצבורג-בייערן. מהרי"ד האב"ד לא קבלו כתלמיד מחשש שמא יחמיק, ושלחו לעיר מינשטראייפל שבריין-לנד, בה לימד בבית ר' ברוך לוי זקנו של ד"ר משה וואלאך. שם סיים את הגימנסיה, ועבר בתרי"ח לאוניברסיטת בון. נסמך כדוקטור בשל עבודתו על רבי אברהם אבן עזרא. ר' מאיר לעהרין הזמינהו לאמשטרדם, וד"ר מולדר בא לנהל עמו משא ומתן על כך. בתרכ"ג עבר ללמד בסמינריון לרבנים האמשטרדמי שנקרא מדרש סעדת בחורים, אחרי שנתקבלה תכניתו לריאורגנייציה. כעבור זמן נתמנה כמנהל הסמינר, ובמשך 49 השנים שלימד במוסד עשה בו שינויים כרצונו. בלחצו של ר' עקיבא לעהרין נתקבל בתרל"ה כרבה הראשי של העיר בהסכמת חרדים וחופשים, ולמעשה של כל הולנד הצפונית. את דרשת ההכתרה אמר בהולנדית צחה כליד המקום. בתרכ"ו נשא את שרה בת ר' מאיר לנדויער מהירבן־בייערן, וילדה לו 10 בנים (מהם נפטרו חמשה בצעירותם) וחמש בנות. בנו הגדול ר' אליעזר (לזר) לימד בסמינר.
חילק את זמנו לישיבה ולרבנות, ובלילות למד וחידש. ניחן בכשרון הנהגה, וניהל את קהילתו בתקיפות. דרשותיו היו בעלות תוכן וצורה. רוח יראה רחפה על המקום, וביד רמה מנע כל פגיעה בחומת הדת. הריפורמה לא מצאה במדינתו מקום לחולל שינויים בסדרי בתי הכנסת. ציוה ליהודי המקום לדבר וללמוד גמרא בהו־לנדית, כפי שמוסר המגיד ר' ישראל בקמייסטר בספרו אהבת ישראל, ת"א תשל"ו, עמ' שכו. התקין תקנות בעניני החינוך. בתרמ"ו ובתרס"ז כתב לרבני צרפת נגד תנאי בנישואין (אין תנאי בנישואין, ב. יא:). מעמודי התוך של היהדות החרדית המודרנית במערב אירופה, ומנהיגה הרוחני של האורטודוקסיה ההולנדית. היה יועץ דתי למשה הס, ותמך בפומבי בחיבת ציון, בציונות ובמזרחי. בשנת תרע"ב דרש בשבת שובה בקהילתו, וביום כיפור היה בבית הכנסת. בסוכות נחלש, ובשמחת תורה לא קם ממיטתו. נפטר ביום כ"ד תשרי, והלויה התקיימה ביום ד' כ"ו תשרי בתקיעת שופרות. הקהילה הדפיסה בשני דפים את סדר העבודה, לאזכרה שהתקיימה אותו יום בביהכ"נ הגדול. כמעט כל נכדיו וניניו נשארו דתיים, ורבים מהם בארץ.
נתמזגו בו למדנות מסורתית עם גישה ביקורתית-היסטורית. חיבר מאמרים רבים בשפות שונות, ובמיוחד בהולנדית ובגרמנית. הדפיס חותם תכנית, ספר דקדוק מרבי אברהם בדרשי. בשנת תרכ"ה נדפס באמשטרדם ספרו חרב המתהפכת, שירים עם ביאורים. בגרמנית חיבר בתרכ"ה ספר על הבדרשי, בתרל"א על מסכת עדויות וספר נוסף על מקורם של אוספי ההלכה בתקופת התנאים, ובתרל"ד חיבורו העיקרי על מהות התוספתא. דרשותיו בהולנדית נדפסו בשלושה קבצים. רוב חידושיו נדפסו כהגהות על 14 מסכתות מתלמוד בבלי, עם הירושלמי או התוספתא. ששת החלקים הראשונים נדפסו בפפד"מ בסדר זה: הגהות והערות עמ"ס ערובין ביצה וסוכה בתרנ"ו, כתובות קידושין וגיטין בתרנ"ז, סנהדרין מכות שבועות הוריות בתרס"ב, זבחים מנחות בתרס"ה, חולין כריתות בתר"ע, ועי"י בניו ב"ק ב"מ בתרע"ג, ערכין תמורה מעילה בבודפסט תרפ"ב. לטעמם של אנשי חכמת ישראל ב"מונטסשריפט" היו חידושיו רבניים מדי, ואילו לרבנים מהנוסח הישן הם היו ברוח מדעית, ועל כן יצא קרח מכאן ומכאן. בכתובים היו לו הגהות על כל הש"ס. בתרפ"ט נדפס באמשטרדם ספרו הגהות על משנה תורה הוא היד החזקה להרמב"ם, בהשתדלות ראשי הקהילה לכבוד רעית המחבר שהגיעה לשמונים.
בנו המו"ל ר' אליעזר מוסר בהקדמתו, שההגהות הועתקו מגליונות ספרי הרמב"ם של אביו.
גרשום באדר, מדינה וחכמיה, 73, מיינץ זכרונות, 117—118 ; דורות אחרונים, 110 ; בנימין דה־פריס, שי לישעיהו (וולפס־ברג), 247—283 ; דוד יוסיפון, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, 652—655.
ר' יעקב קופל צבי הירש ב"ר גבריאל דיקמן נולד בשנות התק"ס לערך, לאביו ר' גבריאל ולאמו שרה. נמנה בין הלומדים המובהקים בסניאטין, ונקרא בפיהם ר' קופיל בלבד. כבר בתרי"ח היו עמו בכתובים כמעט כל ספריו, ובהם הראה את כוחו הגדול בהלכה ובאגדה, בדרוש מחקר וקבלה. התכתב מעירו עם המהרש"ק, ואת הערצתו אליו ביטא בספרו הראשון שנדפס בטשרנוביץ תרכ"ד. בקונטרוס קרני ראמים בן ארבעת הדפים, מסדר מעבר לשער לוח רשימת כ"ו צדיקי עולם המקפלים את דורם בבחינת וזרח השמש ובא השמש, עם פירוט שנותיהם לפי המבואר בתנ"ך ובחז"ל, מאדם הראשון עד המהרש"ק ! בסופו פלפול בסוגית מודה במקצת. כשבא בשנים נדד בערים שונות ברומניה. מוצאים אותו בשנים תרי"ח–תרכ"ט בטשרנוביץ, ובתר"ל עבר לסאניוואץ. אח"כ כהן מתרל"א כרב בפאלטשיא שליד יאס במולדביה.
בתרל"ה הדפיס בלמברג את ספרו המכלולים להרקב"ג עה"ת וחלק מהמגילות. בראשו פלפול בסוגית אי עביד לא מהני, הקדמה, והסכמות השו"מ ור"ש גנצפריד מתרל"ה, המהרש"ק והמלבי"ם אב"ד קעמפען בתרי"ח (גם על ספריו יד החזקה ואופן הגלגלים), ורמ"ז איטינגא (על יד החזקה). בתרל"ז נתקבל כאב"ד הואש, ולשאלת בני קהילתו השיב רצ"ה אורנשטיין : אליו תשמעון ככל אשר יורה אתכם, כי הוא ראוי להורות, ותוכלו לסמוך עליו בכל דבר, והוא ישפוט בצדק, ובזכות שתחזיקו בידי הישיש מוהר"ק צבי הנ"ל, שיוכל להגות בתורת אלקים במנוחה, תצליחו בכל מעשה ידיכם. אח"כ עבר לרבנות סוליצה, ובסוף ימיו כהן כמו"ץ בבוטושאן.
בשנת תרמ"ט הדפיס בלמברג עוד שני מספריו. אופן הגלגלים על עניני תכונה וקידוש החודש להרמב"ם, עם ציורים. היה מודפס כבר מקודם בטשרנוביץ כנראה, וכעת רק הוסיף דפי פתיחה ודף סיום. ההקדמה היא זו שבמכלולים, וכן ההסכמות מהמהרש"ק, המלבי"ם, השו"מ וה-קש"ע. חדשים הם המכתבים מרצ"ה אורנשטין שצוטטו לעיל, וממהרי"א איטינגא בעניין הפשר בין שני רבני בוצצ'י ושוחטי בורדוזען, וכן ההסכמות מר' אברהם יהודה הכהן וווארטן [צ"ל שוורץ] אב"ד ברגסז מתר"ם (ודברתי עמו בכמה עניינים, וראיתי כי הוא ת"ח גדול מפואר), ומר' אלכסנדר שמואל הלפרין ראב"ד ומ"מ לבוב מתרמ"ט. בראש הספר ליקוטים חדשים בהלכה, ותירוץ למה שהקשה לו ר' חיים טויבש אב"ד בוטושן על פלפולו בעניין אי עביד. יד החזקה פלפולים בעניני חזקה ח"א, עם ההסכמות הקודמות, ובסופו דברי אגדה. נותרו ממנו בכתובים: תל תלפיות על הש"ס; שו"ת רקב"ג; לשון המשנה על משניות; מראה ריאה; ספר הסימנטור הגדול על כל סימנים דאורייתא.
מקומות ותאריכי נדודיו משתקפים בספרות השו"ת: בשנים תרי"ח–תרכ"ט השיב לו לטשרנוביץ בבית שלמה, יו"ד, ח"א, כ, אה"ע, סא. בתר"ל קבל בסאניוואץ את תשובות הבית יצחק, יו"ד, ח"א, נט, עב. כשעבר לפולטשיא השיבו אליו בשו"ת אורי וישעי, כא, נא, פט בין השנים תרל"א–תרל"ו; אוריין תליתאי ג, ד, מח; שואל ומשיב, תליתאה, ח"ג, קמז. לתחנותיו האחרונות סוליצה ובוטושן השיב לו בשו"ת מהרש"ם, ח"א, קסב, ח"ד, סו.