ר' משה אלחנן ב"ר אברהם יהודה אלטר

מלבוב (תרמ"ט–תש"א [תוקן: תש"ב ↓])

נולד בלבוב בשנת תרמ"ט, והיה בחיר בניו שקע בלימודים. אביו ר' אברהם יהודה. מילדותו שקע בלימודים, וסרב ללמוד את שפת המדינה וחשבון כאחיו הגדולים. מגיל שש עשרה למד בלילות מבלי שידעו בביתו, ולמד לשון במיטה. נסע אל רבי ישכר דב מבלז שאמר עליו: הבחור הזה מאיר ביראת שמים. בגיל י"ט נסע ללמוד ביזלוביץ אצל רבי מאיר אריק שהעניק לו מיד היתר הוראה. בשנת תרע"ב נשא את חיה בתו של הגביר ר' משה זיידמן מבוצ'ץ', חסיד אטיניא ומראשי הקהילה. שנתיים היה סמוך לשולחנו, והמשיך ללמוד אצל רבו שעבר אז להיות שם הרב. עם רבו וחמיו גלה לוינא, והתחמם שם לאורם של גדולי התורה.

רבו אמר עליו שהוא אחד מגאוני הדור שלומד לאמיתה של תורה, והעניק לו שוב תעודת הוראה. בהשפעתו עסק בפשט והתרחק מפלפול, וסיגל לו לגמרי את סגנונו ומידותיו. בתום המלחמה נבחר כחבר בית הדין דלבוב תוך העיר לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שנפטר מלא את תפקידיו כראב"ד, כשלידו מסייע הרב שמלקא רפפורט. היה אהוב בקהילה, ורודף חסד. דרש בבית הכנסת הגדול, עזרת ישראל ו"חדשים". היה פאר חסידי בלז בעיר, וראש ישיבתם "מחזיקי לומדי תורה" יחד עם הרב אהרן לבוול והרב ברל קרניאל. רשם את חידושיו בהלכה ובאגדה, והם אבדו בשואה. רק כמה גרגירים שרדו בספרי אחיו ר' שמואל. כשלבוב נכבשה ע"י הרוסים, עמד כמשענת לפליטים ולגולים, בשלחו אליהם חבילות מזון. סבל מאד בזמן הכיבוש הנאצי, וסרב למסור להם רשימת אנשים חשובים. נאסר על כך, ובדרך לקה בהת־ קפת לב. הובהל לבית החולים, ונפטר מטיפוס שפשט בגלל הרעב הנורא. אמו, אשתו ושמונת ילדיו נספו בשואה הי"ד. תשובות אליו: אמרי יושר, ח"ב, יח, עא, קנט; אמרי כהן, מג בתרצ"ז; חבצלת השרון, ח"א, סה; צור יעקב, לז בתרפ"ז.