מטיסמניץ (תק"י–תקס"ב)
נולד בשנת תק"י (וי"א תקי"ב) לאביו ר' שמשון מנגידי בוצץ שנפטר בשנת תקכ"ד, ולאמו רייזל בת הרב נח אפרים פישל אב"ד קולומיאה. חונן בכשרונות מזהירים, ומילדותו נודע כראש חריפים דורו. נתגדל בקולומיאה בבית זקנו. בהיותו בגיל י"ב היה מופלג בתורה ובש"ס ופוסקים. ונשמה חדשה שלא היתה מכמה דורות. כבר אז ידע את כל הפני יהושע בעל פה. בגיל תשע"ה דרש בבית הכנסת הגדול בברודי, וניצח את הרבנים בוויכוח הלכתי. בגיל עשר ידע לחשוב את כל מחלוקות רש"י ותוספות בש"ס. בגיל י"א היה יכול למנות את המקומות הבודדים בש"ך, ובהם הוא מחדש חידושים משלו. בגיל י"ג נשא את מיכלי בת הגביר ר' שמואל ביק מברודי, ומשלא יכלה לשאת חיי קדושה ופרישות כשלה, גרש אותה, ונשא בתקכ"ח את רבקה אסתר בת הרב יצחק הורביץ אב"ד ברודי והמבורג. על תלמידיו בברודי נמנו הרב מרדכי בנט (כעבור שנים רבות עשה משתה כשעמד על סוף דעתו של רבו באיזה ענין), ורבי נפתלי מרופשיץ (אמר שמי שקורא לו ר' משולם, ולא הרבי ר' משולם, עובר בעשה).
בשנת תקכ"ז בהיותו בן שבע עשרה נתקבל כאב"ד מחוז סטניסלב. את מושבו קבע בעיר טיסמניץ, ועל שמה נקרא. היא היתה אז עיר של חכמים וסופרים, ונתפנה בה כסאו של הרב אלעזר סג"ל. בזמן ר' משולם נבנה שם בית הכנסת המפואר. על תלמידיו בטיסמניץ נמנו: בעל קצות החושן (בקש ממנו הסכמה לספרו), החוות דעת (קרא לרבו רבנו תם. לא הדפיס בספריו רק חידושים שנשאו חן בעיני רבו), ראש"ל הורביץ מסטניסלב, הפרי תבואה, הרב נתן נטע קליצר מפודהייץ, הרב משה מינץ מאובן ישן, ר' נחמיה אב"ד ססוב, ש"ב ר' נפתלי הרץ הכהן קנטשוגר מטיסמניץ, ר' יעקב הירש הכהן ממוהלוב, דייני בוצץ ר' יוקב ור' שמריה (עיר ומלואה, 206), ועוד. י"א שגם הברוך טעם היה תלמידו, וכנראה שאין זה נכון. כעבור עשרים שנה לכהונתו שם, צצו סיבות שגרמו לעזיבתו את המקום. התחילו לקחת צעירים לצבא אוסטריה, וראשי הקהל שלחו את הילדים העניים במקומם של העשירים. אע"פ שהיה מתנגד חריף לחסידות נזהרו החסידים בכבודו, כי כך ציוה להם רבי קופל חסיד מתלמידי הבעש"ט, שגר בטיסמניץ. ברם משנפטר ר' קופל ביום ט"ו אלול תקמ"ז, החלו החסידים להקל בכבודו של ר' משולם. הוא שנא את החדשות שהנהיגו בכך שחילקו את בית המדרש במחיצה לשנים, ולשחיטה השתמשו בסכינים מלוטשים. בזמן ביקורו של רבי משולם פיביש הלר בעיר, לא המתין בטעות עד שהרב יסיים את שמונה עשרה כהרגלו תמיד. ר' משולם סלד מהמחלוקת שפרצה במקום בשל כך בין החסידים והמתנגדים. אז נענה להצעת הרבנות של פרשבורג, על מקומו של מהר"ם ברבי שנפטר בתקמ"ט. בחורף תקנ"ד עבר לשם, ומספרים על קפיצת הדרך שהיתה לו.
בין תלמידיו שם: הרב מאיר לנדסברג מפזינג הסמוכה, הרב אברהם פר"ש אב"ד קאמארן, הרב מרדכי דוד אב"ד יעניקא, הרב הירש קוניץ אב"ד בעלעד, הרב יוסף יוזפא אב"ד השני של אוברווישא, והרב יצחק משה פרליס. החתם סופר ביקר אצלו, ונתקבל בכבוד רב. על קושיא אחת ששאל, נענה על אתר בשלושים ושש תירוצים חריפים. הוא מזכיר את הביקור בשו"ת חת"ס, אה"ע, ח"ב, יא. בהספד שנדפס בדרשותיו, אמר עליו שהיו זרועותיו כשני ספרי תורה. בהונגריה התפעלו במיוחד מצדקותו הרבה של ר' משולם. לא נהנה כלל מהעולם הזה, ולא שמע קול נגינה. תפילתו היתה באימה וביראה, מתחיל בפינה אחת ומסיים בפינה אחרת. כל גופו הזדעזע בשעה שאמר איזו ברכה באימה, ובמיוחד בשעת נפילת אפים. כשהוצעה לו רבנות פראג אחרי הנו"ב, סרב לקבלה. בשנת תקנ"ט חלה מאד, והוסיפו לו שם משה. נפטר ביום י"ח תשרי תקס"ב. נספד בכל תפוצות ישראל, והספדו של רבי ישראל נחמן אשכנזי נדפס בספרו פקודת המלך חלק שני. זכרו נערץ גם בדורות הבאים. עד ימינו נהגו זקני תורה בבוט־טשטש לעמוד על רגליהם כשהזכירו קושיא משמו, דבר שלא נהגו עם חכמים אחרים. בנו יחידו היה הרב יצחק אליהו, ובתו היחידה שרה חוואליש אשת ר' צבי הירש מנדלסבורג. בנה יחידה היה הגביר ר' משולם, וכן נולדו לה כמה בנות. לתולדותיו של ר' משולם נתחבר ספר גרם המעלות ע"י הרב שבח קנעביל. נדפס בלבוב תרע"ד ובוינא תרפ"א, וצולם בירושלים. ההסכמות הן מרא"ב קלוגר, הרב יוסף הגר מטיסמניץ, הרב אהרן לוין, רי"א קמלהאר, רצ"י מיכלזון, ר' יצחק זליג גרונמן אב"ד הנובר, ור' אברהם סגל איטינגא.
הניח כעשרת אלפים גליונות חידושים שרובם אבדו, ויש ששמו בכליהם והדפיסו על שמם. היה בהם חיבור גדול על הרמב"ם לתרץ אלף וארבע מאות הלכות שלו שנתקשו בהם, חידו־שים על רוב מסכתות הש"ס, שאלות ותשובות, דרושי אגדה ומוסר, ותקנות רבות שתיקן. כמה מתשובותיו משנת תקמ"ו אל הרב יוסף מו"ץ ניזנוב ואב"ד מריאמפול נדפסו בטשרנוביץ תרכ"ב, ע"י הרב ישראל נתן אלטר ברוקשטיין, ובהוספות רבות בלבוב תרכ"ג. נינו רבי אברהם יוסף איגרא – עם אביו – טרח בסידור כתביו לדפוס. בשנת תרל"ג הדפיס בלמברג ספר איגרא רמה, בר"ת: הרב ר' משולם, חלק ראשון, ובו חידושים על סדר מועד ונשים, ושלושים שו"ת. את שם הספר קבע רי"ש נתנזון, ובהסכמתו כתב שרבי אלכסנדר סנדר מרגליות אמר, שהיה יכול לעצור כח בהלכה גם נגד רבי יהונתן אייבשיץ, אך לא נגד רבי משולם. מסכימים נוספים: רבי חיים מצאנז שאמר שעד מחצית הספר הוא כבר יכול להשיג; רבי חיים אלעזר וקס; רבני וורשא. חלק שני על סדר נזיקין וקדשים נדפס בלבוב תרל"ט ונגנו. בשנת תרמ"ה נדפס בוארשא ע"י הנכד ר' משולם מנדלסבורג בתוספת מרובה על העיקר, ספר חידושי רבינו משולם איגרא, וכן השאלות ותשובות. מהדורה חדשה עם הוספות נדפסה במונקאטש תרע"ד. שני הספרים צולמו מחדש בירושלים תשכ"ח ע"י הרב ישראל יעקב קלפהולץ. בסוף החידושים צרף את תולדות המחבר, והדפיסם גם בספרו תולדות גדולי ישראל, ח"א.
בתשובותיו שנדפסו מצויות תשובות אל מחוץ לגליציה לערים: איטינגן – בן דודתו ר' פנחס ב"ר יעקב (יו"ד, כה); ויזניצא – לבית הדין בתקנ"א (אה"ע, א); טשרנוביץ – לרבי חיים ובית דינו בתק"ן (אה"ע, יב, לא); סטנוב – לגיסו הרב מרדכי ב"ר יהודה ליב סג"ל (אה"ע, מ); סרוד – הרב יוסף דומ"ץ בתק"ן (אה"ע, מו); קאלוב – לבית הדין בתק"ן ובראשו הרב יעקב יצחק אייזיק טויב (אה"ע, יז).
בתשובותיו נדפסו "הלכות קבועות במכירת חמץ", ואח"כ בהגדות של פסח שבתא דמרא של ר' משולם ישכר הורביץ, ווארשא תר"ן ותרע"ג. תשובתו מתקנ"ח בדיני ספק ספיקא, נדפסה בספר מנחת יהודא (בומבך), ח"ב, דף לב. תשובות אליו: ישמח משה, בסוף; סידורו של שבת, בראש ח"ב בתארים מופלגים; תשובות הרא"ם, יד, טז.
רח"צ תאומים, זכרון לראשונים, 52, 55–58; דור דעה, גאונים, קו–קט; רצ"ה הורביץ, אשכול, ב, 143; כתבי הגאונים, 20, 101–115, לקורות, 155; אבני בית היוצר, מד.–מח.; מליצי אש, ב, תשרי, ס:–טב. ש"י ענגון, עיר ומלואה, 197; שלמה בלונד, ספר טיסמניץ, 44–49, 171–174.