ר' אברהם שמעון אנגל-הורביץ

ב"ר מאיר הלוי, מקראקא בעל דודאים בשדה היה אחי זקנו. בן שש-שבע נבחן אצל ר' יהושעלי קוטנר בששה סדרי משנה בעל-פה. בגיל בר מצוה למד זמן קצר אצל האבני נזר, אך עיקר לימודו היה בשטיבל קוזניץ בזליחוב. בן י"ח ידע ש"ס וראשונים בע"פ ישר והפוך. לימודו בעמידה ובעל פה, כי כל הספרים היו חקוקים בזכרונו, ומסודרים להפליא כאילו אך זה עתה למדם. כתב הרבה חידושים על הש"ס ובמיוחד על טהרות, על כללי התורה בסדר הפתיחה הכוללת של הפמ"ג, ועל תקו"ז. ר"מ גם בסטולין (בית קרלין-סטולין, שלז-שלח). כשנישא בזיוו"ש גידל את בתו מזיוו"ר. היא לא טופלה כראוי, ושלח אותה אל בנו לגרוולין כדי ליבמה. למעשה התיר לבנו ליבם את גיסתו, והעולם התורני רעש על כך (אני לא סטשק, 31). הגר"ש ווזנר סיפר כי גבה טורא בינו למהר"ם שפירא על רקע דרכיהם השונות בלימוד ובחינוך, וכן שנסע לרבי משה יחיאל מלברטוב כמפורט בספרו (רא"י בומבך). מחסידי רבי יצחק ליפשיץ מויליפולי (שלשלת הזהב, רלח-רמד). בתרצ"ט הדפיס קול קורא, ובו קרא להתרחק ממותרות. כתב שההידמות לעמים והרדיפה אחרי מותרות ותרבות נכר, הן סיבת הצרות המתגברות. נדפס מחדש בניו יורק תשל"ד, כג עמ', בסוף קובץ מאמרים מגדולי עולם בעניני אמונה והבדלה בין ישראל לעמים, אחרי דברי רמ"מ מויטבסק ומרימנוב, ולפני דברי רש"ב מליובאוויטש. נדפס מחדש בתוך נחלת צבי, ב, כג-ל. בנו ר' שלמה היה עמו בקראקא בפרוץ המלחמה. בשלטון הכיבוש הוברח לשצ'וריצ'ה שמעבר לויסלה, והתבודד שם שנתיים בתורה ועבודה בסבלו מרעב. כשסיפרו לו על גזירת השחיטה, אמר שזו התחלת הגירוש, כנבואה שנזרקה מפיו (מפי ר' איסר לויפר בלייקווד משומעי לקחו ובאי ביתו). נהרי א"ש, מאמרים, ליקוטי דיבורים לתולדותיו והנהגותיו, שיחותיו ביח"ל ובקראקא, מ"ט מכתבים. ירושלים תשנ"ג, ח, ריב עמ'. בהקדמת המו"ל תלמידו ר' ירחמיאל ישראל יצחק דומב מפליג בשבחיו כפי שראה כשלמד ביח"ל. קיבץ דברים ששלח לתלמידו ר' יעקב מוסקוביץ בלונדון, לבן אחיו ר' אברהם מרדכי הורביץ בירושלים, לשאר תלמידים כגון ר"ח קרייזווירט, והוסיף מזכרונו. ערך את הכתבים המלמד ר' חיים ברוך ב"ר אלימלך טעשער מברוקלין. בין המשיבים לו מהר"ם שפירא. בסוף צילומי איגרותיו, וזכרונות הרב יצחק שטרנהל מתקופת צאנז שנדפסו בספרו כוכבי יצחק, ח"ב, יח-יט. מהדורה שניה עם הוספות ותיקונים, תשנ"ז, רנה עמ', נא מכתבים, בלי הפקסימילים.