ר' עקיבא יוסף ב"ר יחיאל שלזינגר
דומ"ץ קולומיאה, לוחם לחיזוק הדת בירושלים
מקולומיאה וירושלים (תקצ"ח–תרפ"ב)
נולד בפרשבורג ביום ה' בסלו תקצ"ח לאביו ר' יחיאל (תלמיד החת"ס והכת"ס. התפרנס מחכירת גנים ופרדסים, ושם למד בנו מפני הגנן פרק בטבע וחקלאות. מ"מ בקהל מחו"ה, וחיבר ספר דבר יחיאל), ב"ר צבי דב תלמיד ר"מ בנט והחת"ס, נכד ר' צבי דב הראשון, ב"ר מיכאל ליב מרגליות פו"מ ואח"כ ראב"ד פרשבורג מגזע הלבוש. התיחס גם לר' עקיבא איגר הראשון שהיה אב"ד פרשבורג סביב תקכ"ז. אמו גיטל בת הצדיק נסתר ר' יוסף שמואל שורץ, נפטר ישיש בתרי"א. כשנולד נקרא על שם רעק"א שפטירתו נודעה אז לחתנו החת"ס, ועל שם זקנו ר' יוסף לרצאטו תלמיד מהר"ם ברבי ונכד הרמח"ל. ברבות הימים קרא לעצמו עקיבה יהוסף.
למד בבי"ס עממי ממשלתי כדרישת החוק, ובישיבות שונות בהונגריה. (בן ט"ז נסע לישיבת ר' שלמה קוטעטש אב"ד ניקלשבורג. כשנפטר רבו בן ל"ג, ונתנו ראשי העדה את עיניהם בתלמידו למלא את מקומו אחרי ששמעו את דרשתו היפה, ברח לפרשבורג). למד עם השבט סופר, ונסמך מהכת"ס וממהר"ם שיק שאצלו למד בתרי"ט. דחה הצעות שידוכין של בנות עשירים, ונשא את ליבא בת הרב הלל ליכטנשטיין אב"ד סיקס, נפטרה בתרע"ח. סמך לשולחן חמיו עשר שנים, ונלוה אליו במסעותיו לחיזוק הדת. שנתיים אחרי נישואיו דחה את הצעת הרבנות באינטרדם, כי חמיו נזקק לו להגיד שיעורים בישיבתו. כשחמיו נתקבל לקולומיאה, לא נעתר לבוא עמו לכהן כדומ"ץ בעיר, עד שהבטיחו לו שנוטל עליו אחריות לכל משגה אם ח"ו יצא מתחת ידו. בתרכ"ב הוציא לאור את צוואת משה החת"ס בלה"ק ובידיש, וכן את ספרו הראשון נער עברי. מאז הדפיס ספרים רבים בשתי הלשונות לחיזוק היהדות. נקרא על שם ספרו העיקרי לב העיברי א-ב שהדפיס בתרכ"ה–תרכ"ט נגד פירצות ההשכלה והתיקונים בדת, חכה למהדורות רבות במדינות שונות. את מלחמתו בריפורמה תיאר חיים חמיאל, סיני, פג, פ-פח. בתרכ"ו הוציא לאור ירחון שנקרא חליפות עמוד התורה ועמוד היראה. נואש מהתקוה שבגלות יעמדו היהודים נגד הרוחות החדשות, וקיוה כי בארץ תישמר הרוח המקורית. בעצת הדב"ח עלה לירושלים בקיץ תר"ל, וגר סמוך לכותל המערבי.
בעל רעיונות מקוריים לחיזוק ישיבת הארץ על טהרת הקודש, מיסד וחבר בארגונים שונים למטרה זו. לתיאור פעילותו הוקדש ספרו של א. י. שחראי (שירמן): רבי עקיבא יוסף שלזינגר, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ב, ד, פח עמ'. איש מלחמה בפורצי גדר, ורבו יריביו ושונאיו. רכש קרקעות ליסוד פתח תקוה, ובתרמ"ו יצא בשליחות למענה. כיבדוהו כגאון בתורה, ירא שמים מובהק וקנאי לה' ולתורתו, אך לא הסכימו לכל דעותיו, כגון לחדש בירושלים את תקיעת השופר בר"ה שחל בשבת. התידד והקביל את פניהם של גאוני וצדיקי ישראל במשך ג' דורות. נפטר כעלות שחר השבת א' אייר תרפ"ב, בפנים צוהלות לעומת הסובבים אותו, וקוראים שמע ישראל וה' הוא האלוקים. הישוב בני עיש נקרא על שמו.
ילדיו: א. ר' דוד זידא. נפטר במגיפת תרע"ז בהניחו אלמנה ויתומים; ב. ר' שמעון משה שמואל. בנו: ר' הלל מרדכי אליעזר מנהל ישיבת בית יוסף צבי ומהדיר ספריו. רשם את תולדות זקנו בראש תורת יחיאל בראשית, תשל"א; ג. ר' אליהו יצחק מנחם. נפטר ביום ג' אב תשל"א; ד. רייזל זו' הג"ר משה מרדכי חייקין; ה. שרה זו' הג"ר דוד בהר"ן; ו. שיינדל זו' הרב אברהם ב"ר דוד הכהן; ז. מלכה הינדא זו' הרב פנחס צבי שינברגר; ח. שמחה רבקה זו' הרב אברהם בר"י הכהן. לכולם זרע ברך ה' שומרי חומותיה של ירושלים.
מהתשובות אליו: פרי השדה, ח"א, נא בתרס"ג; ר' שמואל רוזנברג מאונסדורף בתרמ"ט, בר"ש, קנו, תשנ"ג, כו. הערותיו על ספר קש"ע עם תולדותיו ותשובת ר"ש גנצפריד מתרכ"ו, האהל, נר, תשל"ז, ב"ח. דרשתו לכבוד הברון רוטשילד, שלמה אוידלברג, הנות עברית באמריקה, ח"ג. השגתו על רי"ח זוננפלד בענין פורים שחל בשבת ותשובת רז"ו וויס, ספר זכרון להרב עמרם בלוי, נב-עב, רלו-רלט. מכתבו לר' שמואל, כר"ש, טבת תשמ"ג, יד-טו. מכתבו מהר"ע לר' יוסף ליב סופר מפאקש ופקסימול, הסופר, יג, נג, נה.
שערי ציון, תרפ"ב, ז-ח, טז; ספר האישים, תרצ"ז, 622–624; במישור, ג, תש"ב, קט; תדהר, א, 73–75; נפתלי בן־מנחם, בשערי ספר, 217–220; גליס, ח"ג, לא־לב, עם רשימת ספריו וביבליוגרפיה, מדמויות ירושלים, רלדרת; קרסל, ב, 942, עם ביבליוגרפיה; גאולה בת יהודה, אנצ. של הציונות הדתית, ה, 785–792, עם ביבליוגרפיה; אלחנן ריינר, א"ע, לא, 946–947, עם ביבליוגרפיה; אהרן סורסקי, דגלנו, שיא־שיב, עמ' ז; הגאון שנשכבה, 268 ואילך; ספר מירון, 247־251; קתדרה, 73, תשנ"ה, 84־114; ק. שמעוני, המחנה החרדי, קוראי עונג, ז' ניסן תשנ"ב, 12־17.
