ר' יחיאל מיכל ב"ר אברהם שלגר

מבקשביץ (תרמ"ד–תשי"ז)

נולד בסעודת פורים ביום י"ד אדר תרמ"ז (ולא תרמ"ט, תרנ"ט) לאביו רבי אברהם. נקרא על שם רבי יחיאל מיכל מרוהטין. כבר לפני הבר מצוה חזר בעל־פה על הפמ"ג יו"ד. מילדותו חידש בתורה. מגיל ט"ז החליף שו"ת עם המהרש"ם, ראמ"מ שטיינברג, ר"מ ארק ור"י אנגל. נסע עם אביו אל צדיקי דורו: ר"י"ש משינבה, רמ"מ מזידיטשוב ור' אורי מסמבור. בתרס"ז בהיותו בן י"ח נשא את גיטל בת ר' יוסף פרידמן מגזע צבי אב"ד גוזדין. אחרי י"א שנות נישואין נולדו בנותיהם: טויבא'לה זו' האדמו"ר מסטרופקוב בירושלים, ולאה'לה זו' הרב ישראל אלתר מושקוביץ, ב"ר מנחם ב"ר יוסף וחו' בילא בת ר' יצחק אייזיק, ר"מ ישיבת בני ציון דבאבוב בברוקלין. האמא היתה חולנית, ונפטרה ביום י"ט תמוז תרפ"ג. גם הוא חלה שנתיים, ובהוראת הרופאים שלח ידו במסחר.

משנפטר אביו לחצו עליו שיעלה על כסאו בקלויז בו היו חסידים ותיקים בעלי מדרגה גבוהה בעבודת ה', כגון ר' יהודה בריש, ר' אהרן הורן ור' בריש הולר, וגם אמו היתה מעוניינת בכך, להיותה מטופלת בילדים קטנים. נענה להם בהוראת ש"ב ר' חיים מאטיניא שאליו היה מקושר, וכן לאחיו מויזניצא. החסידים כבדוהו מאד, אבל כעבור שנה וחצי פרצה המלחמה. ברח מפני הרוסים דרך סטרי, ועשה את ר"ה בקאלוב. המשיך לערמיהליפלווא בה נשארה אמו וילדיה, וגר מחורף תרע"ה שנה וחצי במאקאווא בבית הנדיב ר' ישראל פולק. שם נודע לו כי עיירתו נשרפה ונמחתה, מאתים משפחות נעקרו, רבים נהרגו, בית מדרשו עם ספריו וחידושיו עלו באש, וכן גם בית חמיו. כשנסע לשם בתום המלחמה ביקר את ר' שלום יולס אב"ד סטרי, ושמח להיפגש עם הישיש ר' בריש האלטער מחסידיו. רעיתו התנגדה לחזור לעיירה חריבה, ועל כן נשאר במקובה בה נבנה לו בימ"ד ע"י הגביר ר' משה ווליג. בידידות רבה עם גאוני המדינה, כגון ש"ב המנח"א, ר' מרדכי ליב וינקלר ממאד, ור' משה גינז מקרסטיר.

כשהתאלמן נדד שלש שנים בין עירו לזנטא בה גרה אמו. בתרפ"ו נשא את רעכיל בריינדל, נפטרה אחרי תשמ"ז, בת יוכבד ור' אליעזר לנדא שנפטר צעיר בבערהאמעט בישבו על שולחן חמיו האבי"ד רמ"מ דכנר. נולדו לו: ר' אברהם ר"מ במונטריאול. נשא את ב"ד היחסנית יוכבד בת ר' יעקב שמעון דכנר אבי"ד ברהמט בברוקלין; רבקה'לי זו' היחסן ר' נפתלי צבי פרנקל בירושלים, נפטרה צעירה ביום כ"ט אד"א תשל"ג בהניחה דור ישרים. כשהורע המצב הכלכלי מטה ידו, וניזון מתמיכות אנשי בקשביץ שעברו לאשכנז. חמיו הפציר בו שידפיס מחידושיו, והסכים לכך ר"ח מאטיניא. בתרצ"א סיכם עם ש"ב ר' מנשה יחזקאל הורביץ מברדיוב על הדפסת ספרו שלשול שבים, ונדפסו רק ג' גליונות עם הסכמת המנח"א, כי בחילופי השלטון בגרמניה פסקו התומכים ממנה. התנצל על שבגלל ההוצאות אינו מציג את קונ' יחוסו.

בשנות הזעם הוגלה למחנות שטרסהוף וטרזינשטט, ואח"כ לוינא. בני המשפחה הועסקו בחטיבת עצים ביערות הסביבה, וכששוחררו חלו בטיפוס. משניצל בניסים נתקבל כרב קהילות יוצאי פולין בבודפשט, וכן דרש בקביעות בקלויז טשורטקוב המרוחק. שאף לעלות ישירות לארץ, מבלי לעבור בוינא בה הוצעה לו רבנות. באייר תש"י הגיע לשיכון הרבנים בירושלים, בדחותו הצעות לכהן בישובים שונים. מתשי"א רב לקלויז ויזניץ ישועת ישראל בבתי מילנר, והרביץ בו תורה. הסתופף בצל האמרי חיים, בירך שהחיינו בראותו את מהרי"י ט"ב בא לבקר בארץ, ושלח את בנו גם למהר"א מבלז. בין עורכי אחד מכרכי אוצר הפוסקים. בשנותיו האחרונות חלה מאד, ובחורף האחרון הפריעה לו העצירות לעסוק בתורה ותפילה. נפטר בירושלים אור ליום ד' כ"א שבט תשי"ז, ונטמן למחרת בחלקת הרבנים בהר המנוחות כשחתנו הגדול סופד לו. אחרי פטירתו נגלה לאחד מבני משפחתו שאינו בקי בחסידות ובתולדותיה, ואמר לו שרבו בעולם העליון הוא רבי יהודה צבי אייכנשטיין מרוזלא. כשעברו שש שנים מפטירתו, נתקף אחד מנכדיו בן השנתיים פחד גדול. בא בחלום אל אביו ללמדו איזו סגולה, וסר הפחד.

משברי ים, פתיחה לספרו שלשול שבים ההולך ונדפס (אבד כליל בדפוס מבלי שנותר אף עותק), והיא דרשתו משבת חוהמ"פ בביהכ"נ הגדול במאקאווא בהלכה ובאגדה. סעאיני, דפוס ר' יעקב ווידער, תרצ"ה, יז, לב ד'. המסכימים בתרצ"ב: ש"ב ר' ישראל מויזניץ (הקונטרסים שנשלחו לדו"ז רמ"מ דחנר היו למראה עיני, וראיתיו משוטט בש"ס ראשונים ואחרונים קולע אל השערה); ש"ב ר' ישראל מאטיניא (היה אהוב וחביב אצל אאמו"ר, והרבה פעמים טייל עמו בפלפולא דאוריתא, ובודאי היה נותן מהודו עליו); ש"ב רח"א ממונקטש המבכה את פטירת ר"ח מאטיניא (רב חילו לירד בים התלמוד ולשדד עמקים); ר' מרדכי ליב וינקלר ממאד (לן בעומקה של הלכה עמוק עמוק); תעודת ר' משה גינז אב"ד בדרג-קרסטיר מתרע"ה (המאור הגדול בעל פיפיות...קנקן חדש מלא ישן במילוי וגודש...אחרי טלטלו ה'...למקומות ומחוות שאינם מכירים אותו, והוא כזית ביישני ושופכני...ביודעי ומכירי אותו מכבר לאיש אשר ידיו רב לו בשערים המצוינים בהלכה, וגם יראתו חתולתו). בהקדמתו מספר מקורותיו, ומתנה את רוב הצרות שעברו עליו בחיים. מדף טו ע"ב דבריו בסיום בשמחת תורה תרצ"ו. בספריו ניכרת שליטתו במכמני ספרות הקבלה והמחקר.

אפיקי ים עה"ת, בדרך עבודת ה' על פי הקדמות מקדמונים ותלמידי הבעש"ט. ח"א על בראשית-שמות. (ירושלים תשמ"ז), ד, כח, תג עמ', עם ההסכמות הישנות, והקדמת חתנו האדמו"ר מסטרופקוב באגדה. בהקדמת בנו המוציא לאור מציג בפירוט את תולדותיו. קלב העמ' הראשונים: קונטרס הסמיכות, י"ח דרושים לסמוך סוף התורה לתחילתה.

פניני ים היה מוכן לדפוס, ונשרף במלה"ע ב'. מופיע משרידי כתביו ע"י בנו שליקט שו"ת, ביאורי סוגיות, ענינים בשו"ע. מאנטריאל תשנ"ג, ב, רסב עמ', נב סי'. בהתחלה ההסכמות ממשברי ים. בהקדמת בנו המהדיר מוסר את תולדות חמיו. רובי כתביו אבדו בשתי המלחמות, וכאן רק מה ששרד או שכתב אח"כ. נכללו כאן גם חידושיו מהירחונים אסיפת חכמים (תר"ע–תרע"ד), תל תלפיות (תר"ף–תרפ"ד), והמאור. את חידושיו כתב בלילה, וחזר והעתיקם לפעמים עד שבע פעמים בשינויים. בגלל הקיצור נאלץ המהדיר להוסיף הגהות בתוך מרובעים בכמה שמות, הסברים ומראי מקומות. נכלל גם (סי' מט) קונ' פניני ים שהדפיס בבודפשט תש"ו, 70 עמ', בענין חליצת מומר, והוא האחרון שנדפס שם. נשלח לבד"צ בודפשט בהיתר עגונה, ונכתב בחריפות ובבקיאות.