מאפטא (תרס"ז–תש"ד)
נולד בבלז ביום כ"ז אלול תרס"ז (ולא תרנ"ז), לאביו רבי ישכר דב מזיווגו השני. ביום י"א שבט תרפ"ח נשא בסטולין, את חנה בתו הצעירה של רבי ישראל פרלוב מסטולין-קרלין. טיפוס של קדוש פרוש ומסוגף, דוגמת אחיו הבכור. לא שחק בילדותו עם חברים, ושקע בעולם של תורה וחסידות. עבר פעמים רבות על ד"ח השו"ע וספרי שו"ת, ולן בעומקה של הלכה.
מתרצ"א רבה של אפטא. שמר שם על סדריו המיוחדים, והתחבב על כולם בטוב לבו לכל אדם מישראל. שמר לעצמו בקיצוניות את סייגי בלז, אבל לאחרים לא החמיר בהוראה. מתוך שחשבוהו כבטלן, הניחו לו מלערבבו בענינים שנויים במחלוקת. בכניסת הנאצים ברח אל אחיו לבלז הנטושה, והמשיך לדרוהוביטש. ישב בסטרי מוסתר בבונקר, ותיכנן בריחה להונגריה. שיגר שליחים אל חסידי בלז במונקטש, שיתוו תכנית להצילו. הישועה לא באה במועד, והוא נפטר מרעב ומקור ביערות הסביבה בן מ"ב(!), בכסלו תש"ד (תש"ב). כששמע על כך אחיו שהיה אז בבודפשט, שלח לקבל עדות כדין, ישב על שמועה רחוקה, ואמר עליו דברי הספר בתוך שאר הקדושים. נספו גם ז' וילדיו: ישראל, ישכר דב וחוה הי"ד.
תשובה אליו: צור יעקב, ח"א, לה בתרצ"א. אלה אזכרה, ה, 175–179; אדמו"רים שנספו בשואה, 253–255; המודיע, כ' סיון תשל"ב, ד; בית קרלין-סטולין, שצה-שצו; בית צדיקים יעמוד, 246-249.