מפשמישל (תקנ"ט–תרמ"ה)
נולד בדינוב ביום א' חשון תקנ"ח (ולא תקנ"ט), לאביו שהיה בנו של דומ"ץ פשמישל. תלמיד רצ"א מדינוב שנתן לו קבלה לשחיטה. חסידים סיפרו שאמר לפני פטירתו, שאינו מרגיש שום חטא שעשה, רק מה שנתן קבלה לצבוע זה. התפרנס כשו"ב בעיירה מדיקה שליד פשמישל, ואח"כ בכפר סוסניצה שליד רדים. החל לפרסם מאמרים רבים בכתבי העת המגיד, העברי ואחרים, בחתימת מישו"ב, דהיינו: מרדכי יונה שוחט ובודק. הושפע מרנ"ק, ועסק רבות בספרי מחקר ופילוסופיה, לשונות ובלשנות. משום כך נחשב כבר במדיקה כמשכיל, אף כי היה בקי בש"ס ופוסקים, שמר מצוות בקפדנות, והיה לבוש כחסיד. למרות רדיפות החסידים נמנע ר"א ארנברג אב"ד פשמישל להעבירו מהשחיטה, בגלל הקבלה שבידו. ר' חיים יעקב דומיניץ אב"ד רדים אסר את שחיטתו, באמרו שמהותו ניכרת מתלמידיו שהם אפיקורסים, וקבל עליו בפני רש"ז הלר אב"ד פשמישל. כל ימיו חי בדוחק, אכל בצימצום, וישן מעט. צהלתו בפניו, ולא השיב לחורפיו הרבים. בן שבעים בעוד כוחו עמו פרש מהשחיטה, ונעשה מלמד תינוקות ומחנך בבית הגביר ר' יהושע בראך, באחוזת נקלאו שליד פשמישל. ישב שם במנוחה (כט"ו שנה), וחיבר את ספריו. בתר"ם מעד, ונשברה רגלו. חזר לסוסניצה כשהוא כלוא חמש שנים במיטה, מוקף ספרים סביבו. מתי מספר ידידים ותלמידים תמכו בו. כשחלה אנושות הובא לפשמישל, בה נפטר ונטמן בעש"ק כ"ב סיון תרמ"ה.
ילדיו: א. משה המשכיל. נפטר בעש"ק בהר תרכ"ח. אביו קרא עליו בהספדו ארבעה משה, בהתכוונו למרע"ה, הרמב"ם, רמ"ד והבן! חיבר שיר ארבעה הגברים, לרגל שובו של מונטיפיורי ממרוקו. בהתחלה תולדותיו מאת אלכסנדר הלוי לנגבנק. בסוף קינה לשלמה על שי"ר (אשר שמחה וייסמן, עברי אנכי, ד, 243). במנויי ספר אור החיים רשומים: ב. ר' אפרים בירוסלב; ג. ר' יוסל בשיניבה; ד. ר' מיכל בדוברומיל ובנו ר' הירש; ה. זו' ר' דוד גליק מגריידינג; ו. זו' ר' שמואל שיפר מזלין. ר"ש דומיניץ כותב בקונ' נושא אבהון על חתנו: ז. ר' הירשל וייסמן מזלינא, שהוא אפיקורס גמור מהמשפחה שהתנגדה לקבל את הדב"ח כרב, ונהיו משותקים ואלמים עד לשואה.
בחינת עולם לר' ידעיה הבדרשי, עם ביאורי ראש מלין למלות ועין בוחן לענין בשולי הפנים. פרעמישלא, דפוס ר' חיים אהרן זאפניק ושותפיו, תרל"ב, ב, ע ד'. בהתחלה אזהרה מהשגת גבול אע"פ תודת מישו"ב לר"ש בובר על שהוא ורעיתו עודדוהו וקבלוהו בצורה כה יפה שאינו נוטל הסכמות, ופתח תקוה כמבוא. בביאור מראה את מקורות הספר במורה נבוכים. במאמר משמרת ידעיה, מליץ עליו מהשגות ר' אביעד שר שלום בספרו אמונת חכמים (דפים סח-סט).
אור החיים מרבי יוסף יעבץ לאסור לימודי הפילוסופיה, עם ביאור אור קרוב המביא את דברי הרמב"ם שעליו משיג המחבר. תרל"ג, ד, צו ד'. בהקדמתו מזכיר שכבר רבו הבני"ש חיבר לספר פירוש מעין גנים, בגנות המשכילים שפרקו עול מצוות. אח"כ שמות המנויים. מדף צג מאמר אחרית דבר, להוכיח את יסודי הקבלה מפשטות הכתובים. בסוף השמטות ותיקונים. בפירושו מליץ למעשה על הרמב"ם מפולמוסו של היעבץ נגדו, ומלמד זכות על העיסוק בחקירה כדי ליצדק בויכוחים עם הגויים.
איוב עם פירושי הוכח מלים לביאור המלות, וכנף רננים לביאור הענין. לבוב, ר' יעקב עהרענפרייז, תרל"ה, ח, פב ד'. בהתחלה ראשית דבר, לביאור ענין הספר וטעמי ספרי אמ"ת. בדף האחרון ביאור פרק מ"ט בתהילים. נזכר גם שחיבר: נותן טעם לשבת.
נפתלי ווינינג, המגיד, כט, 209; תלמידו שמואל זכריהו בראך מפשמישל, העברי, כא, רעג; אברהם כהנא (אברך), מסות על סופרים, 25–22 = פשמישל, 164–165, 467–468; קרסל, ב, 844.
תמונות
