ר' חיים זאב וולף (וואווע) רוזנבלום

מאושפיצין ויבורוזנה (ת"ר' — תרע"ד)

בן אחר בן לב"ח. נקרא בטעות רוזנבוים באהלי שם, 412. בא מקשנוב לכהן כדומ"ץ אושפיצין. המהרש"ק והשו"מ הכירו את כוחו בהלכה. מהרש"ס כיבדו מאד, וכשישב בראש איזו אסיפה ושמע שמגיע, יצא לקראתו החוצה והושיבו אצלו. מהר"ש ענגל אמר לנכדו, שהכיר מעט יהודים שידעו כה הרבה גמרא ותוספות בעל"פ כזקנך. בידידות רבה עם האב"ד רי"פ בומבך שהרבה להתיעץ עמו, ולגודל בקיאותו בדיני ממונות בקשו שישב עמו בדין תורה. רד"ב מטשבין קם בפני מי שנקרא על שמו. חסיד התפ"ש מרדומסק, ובנו החסל"א. הבן הפנה אליו שאלות הלכה, וכשיצא עמו לקבל את פני הרבי מבלז, אמר הרבי: כשיש לכם חסיד כזה, אינכם צריכים לבוא אלי.

בתר"ן לערך נבחר לרבנות יבורוזנה, וגבר על ר' יוסף אלימלך ה"ש שזקנו ר' דוד מקשנוב נסע אתו לשם. סבל מחסידי קשנוב שלא התירו לו להכנס לקלויז שלהם, והתנגדו ליזמתו לאחד את החדרים ולשכללם. אחדים ממתנגדיו נכוו בגחלתו, ומאז זראו מהקפדתו, וקבלוהו עליהם בהשלמה. מתמיד עצום לא פחות מי"ח שעות ביממה. לא פסק פומיה מגירסא, ולא קם מעולם אחרי ארבע בבוקר. משום כך הורה בשמחת אחד מנכדיו לסיים בעשר בערב, כדי שלא יבטל משיעוריו. עניו ובורח מכבוד, ומשום כך לא רצה לפרסם את כתבי ידו המרובים. העריצוהו כגאון קדוש, ובכל עת צרה בעיר באו לבקשו שיתפלל. בהזדמנות זו פעל אצל משחרי פניו בעניני יהדות שונים. נפטר ביום ט"ו חשון תרע"ד. נמסר שרי"פ בומבך בא מאושפיצין אחרי החג (! וא"כ נפטר כנראה ביום ט"ו תשרי) להספידו, ואמר שלא הניח כמותו בדור הזה. בני המקום היו פוקדים את ציונו, ולפקודת השנה היו מעלים את זכרו. לפי צוואתו נתקבל על מקומו אחיו הצעיר ר' בנימין. גוי אחד הציל במלחמה כרך חידושים על חו"מ הלכות שלוחין ומכירה חסר שער, ואמר שהוא ממנו. נמסר לר"א זוברמן מיורדנוב, שנתנו לנכד המחבר.

מילדיו: א. זו' ר' אברהמטשי גרוס מלמדני אושפיצין; ב. גאלדא איידל זו' ר' משה זילבר מקאשוי. משמונת ילדיהם נשארו אחרי השואה רק שני בנים: 1. הרב רפאל. תלמיד ישיבת אונסדורף ובעיקר דבק בר"ש ענגל. הוצעה לו רבנות יבורוזנה אם מהר"ש ימסכנו, וענה לו: למי אתן סמיכה אם לא לך, אבל אל תסע לשם מפני המחלוקת שעלולה להיות. שקד בתורה בחוסט, וכשניצל נתקבל אחרי המלחמה כאב"ד פריימן באשכנז, בה פעל לחיזוק הדת אצל הפליטים. כשהגיגר לארה"ב יסד בימ"ד קהלת בני משה, ולבקשת האדמו"ר מסטמר כיהן כר"מ בישיבת תורה ויראה, בה העמיד במשך עשרים שנה אלפי תלמידים. כשהישיבה עברה בתשמ"ו למונרו, יסד את ישיבת תורת משה דפריימן. ספריו: מרפא לנפש על שו"ע או"ח ד"ח, ועל סוגיות השס"ח ח"א. מו"ל ספר עמ"ס ברכות. ילדיו: 1. אסתר גיטל זו' רחי"ל זגלבוים ב"ר יוסף ישראל רב בוינא; 2. הרב מנחם זכריה. בעל הוראה מובהק, ובמיוחד בעניני משפטים. מתשל"ח מו"ץ בבית הוראה דהתאחדות הרבנים, בהסכמת הרבי מסטמר שבירכו שלא יצא מכשול מתחת ידו. מתש"ם חבר ביה"ד, וביום הראב"ד. בספרו שו"ת מאזני צדק ק"מ סי' ד"ח השו"ע; III. הרב מאיר טודרוס. ר"מ ומנהל ישיבת תורת משה, ודרשן מובהק; IV. ר' אברהם שמואל; 2. ר' אברהם ז"ל חתן ד' דוד שליסל ראב"ד מונקטש. ת"ח בקי בסדרי זמנים, וחיבר ספר הדורות מראש. ילדיו: I. מרים זו' ר' יהודה יונגר; II. גולדה נייידל זו' ר' זאב ברגר; III. הת"ח ר' משה במאנסי; IV. ר' דוד בברוקלין; 3. יוטל. אחרי המלחמה שרדו ממנה: I. ר' נפתלי זיידנפלד ממונקטש; II. פרידא זו' ר' יוסף צבי הכהן פיקסלר ממונקטש. לכולם צאצאים רבים. מיו"ח גם: ר' אהרן יהושע דוד ב"ר ישראל זיילר.