רבה של דולינא עשרות שנים, ואדמו״ר מקובל נוטל פתקאות. נפטר בשנת תרמ״ה לערך, ובנו המשיך בדרכו. ברכת דוד, ביאורים וחידושים עמ״ס ברכות שבת ועירובין. פרעמיסלא, דפוס זופניק קנאללער עט האמממערשמידט, תרמ״ו, א, לג ד׳.
תשובות אליו: גיסו, אורין תליתאי, ט, י; בית שלמה, או״ח, קה בתר״ה; חסל״א, תנינא, חו״מ, יג בתרכ״ב; טוט״ד, תנינא, קעו; מגדל השן, יח (ממנו בתר״ט), פד; מהרי״א הלוי, ח״ב, צב, קיב בתרל״ה–תרל״ז; מהריא״ז, סג; לדודי, שער נפתלי, ג. חתם על הספרים: תפארת למשה תרכ״ג; נזיר השם תרכ״ט, עם אחיו ר' יוסף שלמה; דרש משה אוסטרר תרל״ט, עם ר' ישכר משה שאולי היה חתנו. בנו של הבן: הפילוסוף שלמה. אף ביוגרפיה לא נזכרים שמות הוריו. נולד באחרון של פסח תקפ״ג, ונסמך בגיל צעיר. נישא בן י״ז, וסירב להצעת הוריו שרצו להשיג לו את רבנות חודרוב בעד 600 רו״כ. מחסידי הבני״ש, אבל כשהחל לעיין בתנ״ך ומפרשיו, נדחה ע״י החסידים והקדיה תבשילו. שלח ידו במסחר, ואיבד את כספו. במרד הפולני נשבה ע״י אוסטריה, וכופר לא הועיל לשחררו. למד מסחר בהתכתבות עם האקדמיה האשכנזית בלבוב, ומוריו תמהו על כשרונותיו, כיצד בזמן קצר רכש שפות רבות על בורין. מורה פרטי בכמה עיירות, וכשהחרדים הזהירו מפניו, עבר לגלץ שברומניה כרואה חשבון. בתרי"ט חזר לגליציה לנהל בי"ס יהודי בבוליחוב. לא מצא מקום באוירתה היראה, וולין ברוסיה, וינא ובאדן הסמוכה. קיבל תואר ד"ר מאוניברסיטת גטינגן, על ספרו שפינוזה והרמב"ם. פירסם עשרות ספרי כפירה רבים, ומאמרים בעשרות כתבי עת. ב' בניו וב' בנותיו מתו על פניו, אחד מהם חתן המטיף לוונשטיין מלבוב. בתרס"ב מתו בכורו ואשתו, ונתן 6200 כתר לחברת אספת זקנים בקראקא בה גר מתרנ"ה. מת שם ביום י"ח שבט תר"ע, והמטיף ד"ר טהון הפליג בהספדו את עוצם זכרונו ותכונותיו הנעימות (שמעון מנחם לזר הטוען שלא היה אפיקורס(!), המצפה, כ"ה שבט תר"ע, 5–6, עם תמונתו; יוסף קלויזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ה, 263–274, עם ביבליוגרפיה; גצל קרסל, א"ע, ל, 5771, עם ביבליוגרפיה).