מדובנא (תק"ק–תקס"ה)
נולד בשנת תק"ק (ולא תק"א) בז'טל שליד וילנא לאביו האב"ד ר' זאב, ולמד אצלו. גדול בתורה בש"ס ר' ופוסקים, והורה טור בישיבה של בחורים מופלגים. בן י"ח נסע ללמוד במזריטש, כשנודמן לו אז לפעמים לדרוש בביהמ"ד לפני מכיריו, הוכרו כשרונותיו ויצא לו שם של מגיד. כשחמיו התרושש נאלץ לעסוק בדרשנות לפרנסתו, וכיהן שם שנתיים. עבר לכהן כמ"מ בזולקווא, וולודובה וקליש. י"ח שנה דרשן ומגיד בדובנא, ועל שמה נקרא. השתכר שם ששה זהובים וקיבל דירה, וכעבור שנים אחדות הוסיפו לו שני זהובים והתקינו אצלו תנור. בתרס"ב עדיין גרו בעיר נכדותיו. נדד בליטא ופולין, והגיע עד ברלין. ממקורביו ובאי ביתו של הגר"א, ובשל כך נערץ על למדני ליטא. כשהגר"א קם מחוליו וכבד עליו הלימוד בעיון, קרא לו (פעמיים) להשתעשע בשיחותיו. נבחר לקהילת חעלמא, ולבסוף לזמושץ שם כהן ברבנות ט"ו שנה, ושם נפטר ביום י"ז טבת תקס"ה (ולא תקס"ד).
למד מחצות הלילה עד תפילת השחר בכוונה עצומה, ולא חלץ תפילין עד אחרי המנחה. בזמן תפילתו בכה ללא הרף לרפואת החולים. בעל לב רחום, וכיתת רגליו בבזיונות לבתי עשירים להתרימם למען העניים.
התנה עם הקהל שיוכל להכניס אורחים לדירתו, וכשראה נער מוליך סומא זקן, הכניסם לביתו עד שנפטר הסומא. לא הקפיד על בריאותו, ופעם כשהגיע לאכסניה בחצות הלילה ונודע הדבר לאב"ד, בא לשבת עמו עד הבוקר לבירור היתר עגונה.
נקרא ראש הדרשנים אבי ממשלי משלים בישראל. נשא דרשות אגדה לחיזוק ועידוד רוח העם, ותיקון קלקולים שונים. השתמש בהן בדימויים עממיים, הרחיב להבהיר הדברים ע"י משלים וסיפורים בהם צייר תמונה מוחשית מן החיים, והתרחק מפלפולים חריפים. גם לא בא בהם ליישב פסוקים ומאמרי חז"ל, אלא דרש בפשט בנושאי אמונה ומוסר, ברוח מליאת חיים בלי ציור מוראות הגיהינום. בעל הבנה עמוקה בנפש האדם, ובאילו מסילות יחידור לתוכה. בקי בהויות העולם, ובצערם של יהודים. למרות תוכחתו אהבוהו כל שדרות העם. לא יצא גלויות נגד החסידים, ולכן רחשו לו כבוד. כשדיבר על הגלות ויסורי ישראל, היו כולם גועים בבכי. פעם ביקש מהישועו"י שלא יבוא לדרשתו מפני שהוא חלש, וצחק באמרו שאינו בעל בכי. אחרי רבע שעה מתחילת הדרשה, פרץ בבכי ונחלה. רשם רק ראשי פרקים לדרשותיו, אך לא הדפיס דבר.
בנו ר' יצחק הוציא לאור קול יעקב על חמש המגילות, וארשא תקע"ט, ואהל יעקב חי"א על בראשית, יוזעפאף תק"ץ. על יתר החומשים ב-ה ערך תלמידו ר' אברהם דוברוש פלם, והוציאם לאור עד תר"ך עם הוספותיו יריעות האהל ושפת היריעה. מהד' ב' ע"י ר' נפתלי משכיל לאיתן, וארשא תרל"ד. פירושו להגדש"פ, זולקיב תקצ"ו. ספר המדות שהחל לסדר על המידות כדוגמת חוה"ל עם הוספות תלמידו, יצא לאור ע"י רנמ"ל, וילנא תר"ל, אחרי שנדפס פעמיים קודם לכן. הוציא גם כוכב מיעקב על ההפטרות שסידר תלמידו, וארשא תרל"ב. נערכו עיבודים רבים לספריו ולמשליו, כגון משלי יעקב, קראקא תרמ"ז.
רש"י פין, כנסת ישראל, 543; ר"ש בובר, קריה נשגבה, 39; הרב חיים ראובן רבינוביץ, סיני, נד, של-שלד-דיוקנאות של דרשנים, רפא-רצ; ר' יעקב דב מנדלבוים, שערים, י"ז טבת תש"ל, ד, ז; אלחנן ריינר, א"ע, ל, 283, עם ביבליוגרפיה.