ר' יקותיאל אריה ב"ר גרשון קמלהר

מסטניסלב (תרל"א–תרצ"ז)

אישיות רבת גוונים כגאון בתורה ובהלכה, אומן פידגוג, חוקר תולדות ישראל, סופר ומחבר, לוחם מלחמות ה', עורך ומשתתף בכתבי עת ומאספים רבים. בעל מבט רחב על אופקי העולם היהודי לזרמיו. לפי הגדרת אחד הגדולים הקדים את זמנו במעוף חזונו, וקרא לחידושים שהיום הם מובנים מאליהם, כגון בטאונים ספרותיים, חינוך הבנות ועוד.

נולד בקולשיץ ביום י"ח טבת תרל"א (ולא תר"ל) לאביו ר' גרשון. בן עשר למד מסכת ע"ז עם תוס' וחו"מ עם ש"ך, אצל החריף ר' אביש בוך. כשהוריו...

עברו בתרמ"ב לטרנוב למד בביהמ"ד הישן, והכיר בו את זקני הדור שעבר. בביתם גר רא"י איגרא שערך לו את סעודת הבר מצוה, וממנו הושפע רבות. בתרמ"ה עבר לקלויז הגדול של צאנז בעיר, ונצרף שם בכבשונה של תורה וחסידות. שימש את הרבי משינאווא שביקר בו שתי שבתות בשנה, והתידד עם רי"י שמלקיס שבא לבקר את גיסו. הרבה לעשות חסד עם חתנים עניים, ורבני העיירות שבאו למכור את ספריהם. בתרמ"ט למד בזבנא, עם מאיר יחיאל בן האב"ד ר' יודל אונגר.

בחורף תר"ן עבר לקורטשין, משנשא את חנה בת סוחר הבדים ר' יצחק (איציק) כ"ץ שנקרא השחור. הקים שם ישיבה קטנה לפרחי החסידים, ובהשפעת ביקוריו של רבי יהושע הורביץ מדזיקוב הפך לחסידו. סיים כאן בבלי וירושלמי, ומדרשי ההלכה והאגדה. החל לסדר את משנתו בחיבורים. בתרנ"ב יישב את השגות הרמב"ן על הרמב"ם בשרשי ספר המצוות, והחיבור נבזז מביתו במלה"ע א'. חיבר גם על הלכות שחיטה, חידושי סוגיות ואגדה. שרד מתר"ן רק החיבור אדני פז שנועד להיקרא צנצנת המן, הקדמות וכללי הלכה מיוסדים על תורת גאוני הדורות בסדר א"ב. ערך בתרנ"ד קונ' מדרש הלכות על שו"ת הלכות קטנות. מצא ממנו כמה דפים אחרי המלחמה, שיחזרו עם הערות, וכללו בחיבורו קובץ על ידי יקותיאל. פירות לימודו עם תלמידיו בתרנ"ג–תרנ"ו: שיעורים דאורייתא, בסוגיות הש"ס ובשיטות חמורות. בתרנ"ו ראשית ביקוריו בדפוס: בקר יזרח (מילדולה), בעניני תקופת החמה וברכתה, עם ביאורו שערי מזרח, בתוספת מרובה של דינים ופלפולים, והסכמות רבו מדזיקוב וראל"ה מסטרי. צולם פעמיים בתשמ"א.

בהוראת רבו עבר בתרנ"ז להרביץ תורה ברישא. פתח ישיבה לצעירים מחוננים בה למדו בניהם של טובי העיר הנקובים בשם, אירגן הרצאות תורניות מושכות ביד חרוצים לנערים עובדים, ובלט כדמות מרכזית בעיר, כאחד מראשי המדברים בנימה מושכת ואקטואלית להבנת כל השכבות.

הוציא לאור עם הת"ח ר' ברוך פאס, את הירחון התורני הראשון בגליציה: אהל מועד. ג' מדוריו: פלפלא חריפתא, חקר הלכה ומילי דאגדתא, ובכולם ניכרת יד העורך והשתתפותו. חו' א' בקראקא, טבת תרנ"ח, וחו' ב' בשבטאדר. ח"ב בשבט תרנ"ט עם הסכמת ר"א מישל מגליגורי, וח"ג בתרס"א. לח"א הקדמות ממנו ומשותפו, לחלקים בג ממנו. הופיעו בס"ה י"ב חוברות, מהן כפולות. השתתפו בהן רבים מהרבנים והת"ח בגליציה ובמדינות הסמוכות. הופעת הירחון פסקה בגלל חסרון כיס, כי הגבירים לא תמכו בו. בהתחלה ההסכמות של: מהריל"ס; ר' יעקב תאומים מקולומיאה; רנ"ה סג"ל לנדא מסטרליסק (אין צורך בהסכמה. מזה כמה שנים יוצא בהגר (!) שומר ציון (!), והמהר"ם שיק בחיבוריו מביא ד"ת ממנו); ר' פנחס רימלט מחירוב שאביו עשה כבר נסיון כושל, ועתה נתקיימה מחשבתו ורצונו של אותו צדיק; ר' פנחס הורביץ מטיסמניץ; ר' יהושע מדזיקוב (לעת כזאת היטב אשר דיבר ויפה דיבר, כי העת דורשת כזאת למען להעיר קנאת סופרים לאלו צעירי הצאן, ותחת כי יעברו בשדה הספרות והשכלה הרעילה ומעוכסה כעכס נחש צפעוני לישראל ואורייתא, יעברו בשדה טוב ויעדרו במעדר בתוה"ק... מכיר אני אותו ואת שיחו כי כוונתו לשמים); ראל"ה מסטרי; ראי"ב קלוגר (והנה הרעיון הזה לא חדש הוא, כי עוד בשנת תרכ"א כתב אלי הרה"ג הצדיק ישראל סאלאנטער, אשר ברצונו להוציא לאור מכתב עתי בפלפול ובסברא, וביקש ממני לשלוח לו חידושי מר אבא רשכבה"ג וחידושי, וכבר הוציא לפועל מחשבתו הטהורה, ונדפסו ששה קונטרסים בקראו שמם עלה תבונה, ונדפס שם קצת מחידושי... אח"כ התעוררו חכמי רוסיא, והוציאו לאור מכתב עתי כנסת ישראל... וגם כעת במדינת אונגארין הולך לאור מכ"ע תלפיות... ואנכי מכירו כי ידיו רב לו בפלפול וסברא, והוא הוא האיש אשר ראוי לעמוד בראש מ"ע כזה); ר' משה מייזלש מפרמישלא; ר' אשר הורביץ מרימנוב; ריה"ה ולרשטיין מריישא.

בתר"ס ערך והוציא לאור את ספר מבשר טוב של אביו לתולדות רצ"ה מרימנוב, ולר"ה תרס"א נסע לשם כדי להפיצו. לרבי מדזיקוב נודע על כך מאחיו ר' אשר חתן הרבי מרימנוב, והוא התרעם עליו על שמתעסק בסיפורי מעשיות ומדפיס וסרטופ (סיר מים, על משקל מבשר טוב), ואינו מחבר חידושים עמ"ס הוריות כחברו מח"ס דרך ים (שלבסוף יצא מן השורה). בנסיעתו לדזיקוב לסוף סוכות הוחלקו הדברים, והרבי אף השתדל עבורו שיתקבל כדומ"ץ לנצוט. מאוחר יותר התגרש ר' אשר, ושוב נתחדדו היחסים בין חצרות רימנוב ודזיקוב.

בראותו את עניותם ושפל מצבם של התלמידי חכמים, יזם הקמת חברת עץ חיים שתתמוך בהם, והדפיס על כך בתרס"ב חוברת מקרא קודש. הסכימו: המהרש"ם (כל מה שיהיה בכוחי להיות לעזר ולסעד בטח ממני לא יבצר אי"ה); ראי"ל ברודא מלבוב; ר"א מישל מגוליגור (האיר לנו רעיון יקר ונשגב, אשר מתוכו כבוד ה' ותוה"ק יאירו); רד"ב וינטר מחרסקוב; רח"י ירוחם מלימנוב; רנ"ה תאומים מוילקוטש. כמו"כ הקים חברת מפיצי תורה ברישא, כאגודה מקצועית לעזרת המלמדים והתארגנותם. לפני אסיפת הרבנים בקראקא תרס"ג נענה לבקשת האב"ד רחא"ל הורביץ, וחיבר תקנון מפורט ליסוד אגוה"ר והנהגתה. במוצש"ק מברכים אלול נכנס עם ר"מ ר"פ ראב"ד קראקא, להציג את עורך הפלס לפני הרבי מדזיקוב ששבת בבוכניה.

מופת הדור לתולדות הנו"ב, מונקאטש תרס"ג. מחלוצי המונוגרפיות על גדולי ישראל, ועשה בה עבודה מקוריתחדשנית בטירחה מרובה. למהד' ב' בפיעטרקוב תרצ"א צירף מכתבים שקיבל מהמהרש"ם וראי"א הרכבי מפטרבורג, וכן מראי"ה קוק. הוציא בקשת הרב יקותיאל אריה קמלהר מר"ש בובר בתרס"ג לקראת הופעת ספרו מופת הדור, להמציא לו תעודה שתודיע טיבו בין חכמים וסופרים לאור רבעון ספרותי הבונה, שישמש במה לרבני ישראל להשמיע את הגיגיהם, דרשותיהם ותוכחותיהם, עם מדור ביידיש להמון עם, פרפראות ומשלים, ע״י משתתפים רבים מכמה מדינות. בטאון זה בו התפרסם מאמר מדעי, ואיזכור התנגדות הנה״ב לחסידים בספרו, עוררו סערה ברישא. כרוזים הופיעו נגדו, ומשפחתו נחשפה ללעג. תומכיו מחו בסיון תרס״ד על הפגיעה בכבודו, אבל הוא לא השיב למחרפיו, רק הדפיס את מכתבי התהילה שקיבל על מופת הדור. לעצמו כתב קונ' עמ' ואון על כל הפרשה. קשריו עם דזיקוב נותקו, וסוכלה ההצעה שיבוא לשמש כר״מ בקראקא. בסכסוך שפרץ בחורף תרס״ד בעתון מחז״ה, נקרא ע״י ר״י וילף לערוך את קול מחז״ה, ופירסם בו את מאמריו בענייני השעה בשמות שונים. בגלל עגמת נפש מהמחלוקת אודותיו, רצה לעזוב את עירו למקום אחר.

פירוש הרמב״ם עמ״ס ר״ה שנדפס תחילה בפריז תרכ״ה, וחידושי הרמב״ם עם מקורים והערות. פודגורזע תרס״ו. כוונתו היתה להראות אלו פירושים היו לרמב״ם בסוגיות, כדי שלא יקשה על הלכותיו שבמשנה תורה. מהד' ב' ע״י בנו עם חי' הרמב״ם עמ״ס יומא ותמורה וביבליוגרפיה, ירושלים תשט״ו. בהערותיו סילק טענות המערערים שאין הפירוש להרמב״ם, וכך נתאשש גם כיום במהדורת ניו יורק תשי״ח עם הארות וביאורים.

סייע לישיבת ברודשין בהקמתה בתחילת תרס״ו, וכעבור חצי שנה נוסדה ישיבת אור תורה בסטניסלב. בגלל אי הצלחתה נקרא בתחילת תרס״ז לעמוד בראשה, ולהרים את קרנה כמחנך מומחה. ערך מסע הסברה בין הלומדים בנוסח הישן, שלא הסכינו למהפך של הקמת ישיבה, ובין הבעלי בתים, שיבינו את הנחיצות ויהיו מתמכי אורייתא. השקיע את כל מרצו בלימודי הישיבה, ואמר שלושה שיעורים ביום לתלמידיו הרבים. פירות חידושיו בספרו נתיבות התלמוד עמ״ס סדר מועד, שבועות נדרים וחולין, כוללים העולים בסדר א״ב, עם יאר נתיב לעיונים והפניה לספרי האחרונים. רובו לא נדפס. תלמידיו חשו במסירות רבם, והשיבו אהבה אל חיקו. גויעת אריי שהדפיסו בפטירת האב״ד ראל״ה הוא למעשה שלו, ובו ההספד שנשא בקלויז ס״ג בעיר. לעידוד לימוד הירושלמי חיבר קונ' סדרי חכמה, עם הקדמת אכסדרה דבי רב. חדותא דשמעתתא, להתיר ספיקות וחקירות בהלכה לפי מקורים מבבלי וירושלמי, חלק אב, תרע״ב–תרע״ג, עם הסכמות והקדמות, קז סי׳, ועוד כב סי׳ של רבנים מגיבים ותשובותיו. קיוה להדפיס חי״ג, ולא עלתה בידו.

אם לבינה, תולדות רמ״מ מרימנוב, לבוב תרס״ט, ומהד׳ ב, טרנוב תרפ״ח. כולל: ראש אמנה על אגדות השס"ס וסיפורי נפלאות; בית מנחם לתולדותיו; תפארת מנחם בהלכה — לבירור שני ענינים תמוהים שיצאו מפיו, נשמט במהדורות הבאות. המהרש"ם כתב לו: תשח"ח על פעלו הטוב לפרסם נפלאותיו ית"ש ע"י עבדיו הצדיקים. כל שנים אלו המשיך להגיב בעתונות על בעיות הזמן. דחה הצעה נשיא המזרחי בגליציה המזרחית. יסד בתרע"ב חברת אביגיל של נשים לעידוד תודעת טהרת המשפחה, ופירסם חוברת ביידיש בשם זה. קונ' עץ שתול על פלגי מים כתב בתרס"ז לתלמידיו בישיבה על אתרוגי א"י, נדפס בראש אריה, סי כ, עמ' פב-קג. בפולמוס הירושלמי קדשים נטה להצדיק את המו"ל, ובתחילת מלה"ע א' כתב בסטניסלב הכבושה ספר חומות ירושלים, לפרש מקומות בלתי מבוארים שבו, במענה לקונ' ציד רמיה ושאלו שלום ירושלים. מדרשותיו הקולחות בעיר, חיבר הגה מדרשים. החליף שו"ת עם גאוני הזמן, וחלק נכלל בספר השו"ת שלו.

בפרוץ המלחמה נשאר בעיר במצור ובמצוק, וניהל יומן מן המיצר, בו שילב מחידושיו והגיגיו בענינים אקטואליים. זוהי תעודה היסטורית חשובה, ובה גם תיאור בריחתו אחרי פורים תרע"ה מפני הרוסים המתקרבים, כשהוא מותיר לאובדן את ספריתו העשירה. הגיע לקולומיאה, ולקאשוי בה גר גיסו ר' ישראל כ"ץ, ואמר שם שיעורים ודרשות. המשיך דרך ברין, עד אבערלייטענסדארף ליד העיר טפליץ-שענוי בבוהמיה. באוריית הנכר שבין הפליטים חיבר שעשוען באורייתא, ונתווכח עם הרבנים הנאורים.

החל לערוך קונ' המאור שבתורה למוסרים ומנהגי דרך ארץ שבחז"ל. לשם כך עבר על ספר חסידים, ובסוף תרע"ז הדפיס בוייצען חסידים הראשונים לתולדות ר"ש ובנו ר"י החסיד, עם הסכמות ר' קופל רייך אבד"ד פעסט ור' ישעיה זילברשטיין מוייצען. קדם לו כח"א דור דורים, הוא קונ' לקורות השתשלות הקבלה והסודות עד אליהם. אח"כ גוף הספר לתולדותיהם, חייהם, שיטתם ופעולותיהם. בהעתקת תעודות מגנזי ספריות, סייעו לו בניו ותלמידו ר' אברהם הלוי שכטר. מביא בו מחיבורו משנת חסידים שאבד, ורק ההגהות שבו על ס"ח נדפסו במהדורת ר"ר מרגליות. כשהראה את ספרו לר' ישראל מצורטקוב נאנח של שזה כה מעט, על דור אחד בלבד, ובדור זה אין מבינים את צורך השעה ליצור ספרי היסטוריה כשרים. הפלגיאט חיים סוניאג ממונקטש הדפיס שם בתרפ"ט תולדות ר"י החסיד בצירוף לספרו: מחברתי על מדרש רי"ה, מבלי להזכיר כלל את המקור שלא הוא המחבר.

באייר תרע"ו ערך קונ' צהר — למאמריו ודרשותיו בענייני השעה. בחורף תרע"ז עשה בוינא, ואת דרשותיו כל לילה בקלויז גמ"ח-בעלז כלל בסידור האריאל. נרתם לתעמולה עבור ועד החינוך שיסדה אגו״י, ובתחילת תרע״ח נסע גם בהונגריה ולערי אשכנז. חיבר אז ספר סוכת דוד בגנות רדיפת הבצע. פירסם בפסיבדונים יא״ר את תוכניתו להוציא מאסף חרדי צהר כתחליף לעתון מחז״ה שכשל, וצירף לעריכה את ר' אליעזר לייטר אב״ד טרמבובלה והרב בן איש תם. בנדודיו ברחבי הונגריה קיבל תעודות מגדולי הרבנים.

בתום המלחמה נועד לעמוד בראש ישיבת עץ חיים, שרצה ליסד בלבוב הגביר ר' אליעזר גוטווירט. חיבר למענה קול קורא, והחל להנהיג את סדריה. חסידי בלז מצאו בהם חידוש והתנגדו לו, וגם מצבה הכלכלי הרעוע גרמו לכך שיפרוש. חזר לקראת תרע״ט לרישא עקב החורבן בסטניסלב, וכך ניצל מאימי הפוגרום בלבוב. מצא מעון בדירת תלמידו רבו״ש שנבלום, ודרש מדי שבת שבע שנים בביהמ״ד הישן מטעם חברת מפיצי תורה בפני קהל רב. השתדל לקומם את הריסות חיי הדת ביסדו את אגודת הבנאים של ת״ח צעירים, ואחדים מהם ידועים בשם. החל לערוך חיבור חוקים טובים, לצורך אלו שאינם יכולים להתפנות אף ללימוד חוק לישראל. במאמריו נקט נימה אוהדת יותר לישוב הארץ, במקום מאמריו החריפים מאז נגד הציונות והמזרחי, אלא שלא התעלם מהאוירה האפיקורסית, ונתן ידו לחברה הכללית מפיצי תורה של בני עליה ורבנים. רעיון הסתדרות ירושלים ודגל ירושלים של ראי״ה קוק מתרע״ט שבה את לבו, והחליף מכתבים אתו ועם בנו רצי״ה שעמו נפגש בוורשא. נתמנה כנציג התנועה בגליציה, ועשה לה נפשות. בתרפ״ב נסע לבלגיה ולאנגליה, ובחן בצירוף הצעת רבנות בקהילה אורתודוקסית. סידר את שרידי קונ׳ מדרש הלכות על שו״ת הלכות קטנות, וקובץ על יד יקותיאל בנושאים רבים. לא היה מרוצה מעשיתו, וחיפש אפיקים חדשים לכשרונותיו.

בסוף תרפ״ה נענה לקריאת תלמידיו לבוא לארה״ב. בחורף תרפ״ו נתקבל כרב קהל כרם קהל אנשי רישאקארטשין, ונשא שם דרשות תוכחה נלהבות כל ליל שבת, אחה״צ ובס״ג. כעבור חמש שנים פוטר מביהכ״נ, בגלל שמחה על שיפוצו בג׳ השבועות. בתרצ״ב נתקבל כרב קהילת קשר אחים אנשי ספרד במזרח ניו יורק. התידד מאד עם רבי משה יחיאל עפשטיין האדמו״ר מאוזרוב שגילה לו מצפוניו. בתקופה זו הדפיס: התלמוד ומדעי התבל — נתיבות התלמוד, לבוב תרפ״ח, להוכיח את ידיעת חז״ל בכל החכמות. הספר גרר ביקורים מימין ומשמאל, וכשיערוך בעתיד בירושלים את ח״ב יגיב עליהן. צולם לאחרונה מחדש.

דור דעה, ח״א: לתולדות צדיקי החסידות בארבעת התקופות שבין השנים ת״ק–תר״ך, ח״ב: לתולדות הגאונים שחיו באותה תקופה, בילגוריי תרצ״ג–תרצ״ה. לא השתמש בספרי התולדה, אלא מסר דברים מקוריים מפי זקני החסידים, והבאים אחריו שאבו ממנו מלוא חופניים. בקורת על הספר: כתבי הלל מלאכובסקי, ח"א, 150-154. מהד' ב' עם הוספות, ניו יורק תשי"ג. בנו משה סקר את ספריו בקיצור בסוף ח"ב, רכא-ב.

בתרצ"א תיכנן לעלות לירושלים ולהקים בה הוצאת עם הספר, אלא שלא מצא די מנויים לכך. בקיץ תרצ"ג נפרד מקהילת רעים אהובים בניו יורק, אחרי שלא מצא ביכ"נ כלבבו שיקבלנו כרב. בדרך ביקר את בני משפחתו בגליציה, ונסע ארצה. התאכזב כאן לראות את המצב, והמשיך לעסוק ברעיונותיו הישנים בדבר חידוש העבודה ואשי ישראל. בקיץ תרצ"ה פירסם מאמר על כך, וקיבל מכתבי הסתייגות מרבים רבים. היה דחוק במצבו הכלכלי כי לא נשא בשום תפקיד, ואנשיו בברוקלין שהבטיחו לו קיצבה קבועה —לא עמדו בדיבורם. לא חידש כמעט, ועסק בעיקר בכינוס כתביו והכנת התלמוד ומדעי התבל ח"ב. יזם תוכניות להטבת מצב הת"ח, ולא הספיק לבצעם.

הכין בתרצ"ז ח"א אהבת הקדמונים על הרמב"ם, נדפס ע"י בנו בבילגוריי תרח"ץ. חלקים ב-ג על ראב"ע וריה"ל לא הספיק להשלים. ביום ה' י"ט אלול תרצ"ז השכים בבוקר כדרכו לשיעוריו הקבועים, עבר לפני התיבה בביהכ"נ, ונשאר עד חצות. שב לביתו לנוח מעט, ובתחילת השעה החמישית נפטר בנשיקה, ונטמן בהר הזיתים.

אחרי פטירתו ערך בנו ר' משה והדפיס את ספריו: שילוב המסורות, הגיונות והברקות. ירושלים, אדי"ר, דפוס ש. ויינפלד, תשי"ט. ראש אריה, ח"א: שו"ת, ח"ב: מחקרים בהלכה. דפוס א.ב., תשל"ב, קעד עמ', כא; כד סי'. בהקדמת הבן המהדיר כותב, שחש"א שריד שהצילו שכנים במלה"ע א' מהפולשים הרוסים.

ח"ב הוא מהשיעורים שאמר בישיבת סטניסלב. קיוה להדפיס את יתר כתביו לחיזוק הדת. מבוא המחבר נכתב סמוך לפטירתו. בעמ' קז שער ח"ב.

ילדיו: א. ר' ישראל הבכור; ב. רחל מראשי בית היתומים ברישא. נספתה עם בעלה ר' יצחק וייסברג וג' ילדיהם; ג. איטא (יוטא) אירום. כשמשפחתה גורשה מברלין שבה לרישא; ד. בילא זו' ר' מרדכי חרי. נספו עם בניהם. שרדו: ה. ר' משה (יהושע); ו. גרשון. נפטר בליל יו"כ תש"ל בירושלים; ז. הסופר צבי ששינה שם משפחתו לאריאל. הוציא לאור על אביו ספר הצופה לדורו, תולדות חייו ופעלו, מאת יהושע מונדשיין. ירושלים, ראובן מס, תשמ"ז, 10, 310 עמ'. בהקדמה מבואר שם הספר.