ר' יצחק אשר קמינקר

נולד בקוזלוב שליד טרנופול ביום י"ד אד"ב תר"ע, לאביו השו"ב ר' אפרים נחום, ולאמו מלכה בת ר' צבי חרפ נכד רבי שלמהלה מיזירנה. מבאי ביתו של החבצלת. סיים בי"ס תיכון. פעיל באגו"י, קרן הישוב וקרן התורה. כתב סוכנות יט"א, ותחילת כתיבתו באונזער וווארט (קולומיאה) ואיזראליט (פפד"מ). ראשון החלוצים האגודאיים שעלה לארץ בסוכות תרצ"ב, ברשיון שקיבל מידידו הרב משה בלוי. גר בפ"ת, ועבד כפועל בפרדסים ובבנינים. ייסד בתרצ"ג הסתדרות פועלים חרדים, וכשהפכה לפא"י שימש בהנהגה, וקיבל את פנקס החבר הראשון. ממיסדי הקיבוץ הראשון של פאג"י בנתניה, ועבר עמו למחנה ישראל. הצטרף להגנה, וקיבל פני מעפילים. בהתפוררות הקיבוץ עבר לחיפה כמזכיר בי"ס יבנה. מת"ש בפקידות בת"א, מזכיר בנותפועלות אגו"י, ועורך בית יעקב. כתב קבוע של קול ישראל הירושלמי. ערך והוציא לאור בתרצ"ו גליון חדפעמי: זכרון יעקב, בו השתתפו מנהיגי אגו"י, ובתש"ב את קובץ המאמרים: לפידים. הוציא רשיון לעתון יומי ביידיש. בתשי"ד עשה בארה"ב בשליחות ציבורית. נשא את שושנה בת ר' שלמה אלטמן וזו' ממשפחת אוקס, ובנו הסופר והעתונאי שלמה נקדימון. נפטר ביום י"ז חשון תשמ"ח, וזו' בתשמ"ט.