מזלושיץ בקראקא (תרל"ב–תש"ג)
נולד בסקוליע (ולא בזלושיץ) בשנת תרל"ב (ולא תר"ל) לאביו רבי אברהם מרדכי. זקנו מהרי"א מקומרנא שהיה מגלה כל ליל ר"ה מי יהיה המליץ על ישדאל באותה שנה, אמר כי השנה יהיה שם בן נח, והראשון שיוולד במשפחתו ייקרא על שמו. מילדותו נתגלה כשקדן וידען בנגלה ובנסתר, ויראתו קודמת לחכמתו. לא דיבר דברים בטלים, ולא הפסיק ממשנתו. אחרי חצות הלילה הלך לטבול. שחרית התפלל כותיקין במתיקות ונעימות כמונה כל מילה, ולא ברעש ותנועות. כשסיים למד את שעוריו בנגלה ובנסתר עד חצות, וטעם פת שחרית. בשתים התפלל מנחה, ולימד תלמידים עד תשע וחצי בערב. התפלל ערבית, והלך לסעוד אצל זקנו. אח"כ שב ללימודו רוב הלילה, בקול נעים ומושך. דודו הדמשק אליעזר אמר, שבכל יום מוצא אותו בהיכל גבוה יותר.
נשא את שלאמצי (נספתה ביום כ"ד אד"ב תש"ג), בת ר' ישראל הורביץ אב"ד וייסליץ (היא"צ כ"ד אד"ב), בנו של רמ"מ ברא"ח מלינסק ברנ"צ מרופשיץ, וחתנו של ר' משה אבא בר מאיסטריק, ב"ר בריש ב"ר שמואל זנויל מליטוביסק. נסע אל המגיד מטריסק, וקיבל ממנו. בתר"ן עבר עם אביו לקראקא. האב"ד רחא"ל הורביץ הסמיכו אחרי שבחנו במשך ד' שבועות, ומצאו בקי בעל"פ בדברי רוב הראשונים. בתרנ"ז הוציא לאור עם אחיו הגדול את ליקוטי ש"ס מהאריז"ל, עם הקדמתם.
כשנפטר אביו בתרע"ח, מילא את מקומו כאדמו"ר מזלושיץ בקראקא. ביתו שימש מרכז לתורה וחסידות, ונהרו אליו מהעיר ומחוצה לה. בני עליה הדרך בנתיבות הקבלה, ופשוטי עם שאבו ממנו מלוא חופניים קדושה ועידוד. כל ימיו אוהב שלום ורודף שלום, בורח ממחלוקת ומפוליטיקה. מקורב לאגו"י, אך לא התערב. מכבד ת"ח, וידיד לכל אדם. מתון ומסודר בהליכותיו, ושוקל דבריו בפלס. לא השתמש באף אחד, ולא העליב אפילו ילד קטן. לא ידע כעס מהו, וחיפש את הנקודה הטובה בכל אחד. גאון בהצנע לכת והסתרת צדקותיו. כל הזמן לא פסק מלימוד וכתיבת חידושים ודרושי קבלה ממעינותיו ששפעו, גם בעת שקיבל כל יום קהל שעתיים בחביבות והתענינות רבה, במיוחד בנדכאים ומרי נפש. גדולי תורה הסבו לשולחנו, ואלו שהתארחו בעיר בקרוהו להשתעשע עמו בשיחת תורה (כגון ר"מ זמבה). מח' ראי"מ מגור אמר שרוה"ק מתנוססת בו, וכשכתב אליו ציין: קדוש ייאמר לו. המנח"א אמר, שמכל בני דורו אינו מוצא שפה משותפת כמו שאתו. האדמורי"ם מרדזין וסוכטשוב חרדו לקראתו, וגאוני הגר הזכירוהו בסילודין. נתפרסם כאחד מגדולי צדיקי הזמן. כשרבי שמעון מזליחוב שמע פעם ד"ת ממנו, קפץ ואמר על כך דברים מופלגים.
בכניסת הנאצים וחיפוש הגיסטפו אחריו, הסתתר שנתיים בנפולומיץ הסמוכה. כשנגזר להתרכז בערים הגדולות ונאלץ לעבור לגיטו קראקא, נפרד מבני העיירה בבכיות רבות. המשיך בבונקר את שיעוריו הקבועים, וכעבור כמה חודשים הועבר למחנה פלשוב בו עשה את הפורים והפסח. כתב לבנו שבמחנה קובל הסמוך, על רציחתן של זו' ובנותיו מתוך מסירות נפש לצניעותן וטהרתן. לרגל מצב בריאותו הוכנס לבי"ח. הפסיק לשורר זמירות בשבתות, אבל המשיך לעסוק בתורה ובחסד ועידוד למעונים. ביום כ"ח (ולא כ"ה) ניסן תש"ג נברר יחיד לרחבת ההשמדה, והופשט עירום. לפי נוסח אחר יהודים חיפו עליו ועל עוד רבנים והצליחו לפעול שיחזירוהו, אבל מיד נקרא לשוב. ביקש מהרוצחים להשאירו בכתונת וטלית קטן, התעמק במחשבותיו, ובנשאו עיניו לשמים זעק הריני כפרתם של ישראל. אמר וידוי, כיסה בטלית קטן לקריאת שמע את פניו שזהרו באור מופלא, וכך נורה לעיני צאן מרעיתו.
ילדיו: א. ר' מנחם מנדל נשיא אגו"י בקראקא. נספה ביום י"ב תשרי תש"ג. כמו"כ זו' חוה, בנם יצחק אייזיק יהודה יחיאל, ובתם לאה; ב. הינדא שרה. נספתה ביום כ"ד אד"ר ב תש"ג, עם בניה אברהם מרדכי ונחום אפרים; ג. ראדיל. נספתה באותו יום עם בתה רייזא ובנה יהודה אריה ליב שלום. אחת מהן זו' ר' נח יוסקוביץ. שרדו בניסים: ד. ר' משה האדמו"ר מזלושיץ בברונקס ובאנטוורפן, מח"ס ברכת משה עה"ת. זו' אלטא רחל בת ר' פנחס שלום רוטנברג האדמו"ר מקאסאני נכד העט"צ והבמ"ח; ה. ר' יצחק אייזיק ומשפחתו בניו יורק. הציל את כתבי אביו. נשא את דבורה לאה שניאורסון. נפטר בן צ"ו ביום ד' שבט תש"ן, ונטמן בהר המנוחות.
היו לו אלף וחמש מאות ספרי שו"ת וחידושים, ושמונה מאות ספרי קבלה וחסידות, גדושי הערות משלו בשוליהם. חיבר ספר גדול בקבלה, וכשהראהו לרבי מגור אמר לו שעדיין לא איכשר דרא, ולכן לא נדפס. רצה להדפיס כתבי קבלה של זקנו מהרי"א מקומרנא, והתכתב על כך עם מקובלי הספרדים בירושלים. ערך פירוש אהלי שם על כל הזוה"ק, תיקונים וספרא דצניעותא. כמו"כ: ערכי הכנויים על כ"ב אותיות התורה, ובו אלף ערכים על האות א' בלבד. ראה עצמו בחיבוריו תלמידו של הבני"ש, והגה הרבה בתורת הגר"א. חסידי אמרו, שהיה בו ניצוץ מנשמתו של ר' שמשון מאוסטרופולי.
אהלי שם עה"ת והמועדים, ירושלים, דפוס התחיה, תשכ"א, קצב עמ'. בהתחלה הנצחות: הסכמת רד"ב ויידנפלד בה כותב: והם רק שרידים מתורתו אשר היה כמעין המתגבר, ופומא ממלל רברבן להלהיב את בני ישראל לתורה ויראת השם; פקסימיל מכתבו אל המקובל ר' שמעון ענגלנדר. בהקדמת בנו המהדיר ר' משה מוסר תולדותיו, וממי קיבל הליקוטים שבספר. בעמ' קלה שער ספרו שלו: ברכת משה עה"ת.
קונ' כתבי שם ממנו, עם מגילת סתרים למהרי"א מקומרנא בהתחלה, וקונ' שיחות קודש מהאדמו"ר מטהאש בסוף. קרית טאהש קאנאדא תש"ן, עמ' מו-סג.
רח"י ברל, רי"א מקאמרנא, 143–148; אדמו"רים שנספו בשואה, 287–289; אלה אזכרה, ז, 266–270; בית קרלין-סטולין, רפג-רפז; הגבורה האחרת, 131-136.