ר' שלמה ב"ר יהודה אהרן קלוגר

מבראד (תקמ"ה–תרכ"ט)

מגזע ל"ו דורות רבנים שכיהנו בפולין ברציפות, אך ברוב עניוותו לא דיבר על כך מעולם, ולא הזכיר בספריו את מקור מחצבתו. רינ"ה ברנשטיין מלבוב כתב בתרכ"ד לבנו ראי"ב את פרשת יחוסו, כנזכר בתולדות שלמה, קלא-קלד, ובקצרה בשער עבודה עבודה ח"א.

נולד באמצע תמוז פרשת בלק תקמ"ה (ולא בחשון תקמ"ו) לאביו ר' יהודה אהרן אב"ד קומרוב. נקרא בברית שלמה יעקב יוסף, אך שני השמות האחרונים נשתקעו. האב אכל חולין בטהרה כל ימיו. חלוש המוג, ובטרם מלאו לו ארבעים לקה במחלה אנושה. בנסיעתו לזמושץ הסמוכה לדרוש ברופאים, נפטר ביום כ"ו אייר תקנ"ט. ספד לו האב"ד ר' יוסף הוכגלרנטר, וכן המגיד מדובנא שכיהן אז בעיר (נדפס באהל יעקב, כי תשא). היה בנו של ר' יצחק אייזיק ב"ר אברהם שגר בזולקיב, חבר מובהק לתבו"ש, וכשנפטר בעש"ק ט"ז שבט תצ"ז נטמן לידו. יחוסם נמשך לגאוני עולם.

אמו גיטל היתה בתו היחידה של ר' יוסף אב"ד ביאלא בפולין (חתן ר' יצחק אב"ד ור"מ לוברטוב בה הסכים בתק"ן על שו"ת תשואות חן, בנו של ר' גבריאל אב"ד לוברטוב וראב"ד ברסלא הנזכר בנוב"ק, יו"ד, כא, ונשא את חנה בתו של ר' משה רוטנברג אב"ד אה"ו, ב"ר מרדכי זיסקינד אב"ד לובלין בריסק והורודנא מחבר שו"ת מהר"ם זיסקינד מגזע תרשישים), בנו (ולא חתנו) של ר' יעקב אב"ד לוצק מח"ס כוכבי יעקב על אה"ע (בנו של ר' אריה ליב אב"ד הורודנא וסלוצק) חתנו של ר' זכריה מנדל אב"ד בלז בעל באר היטב, ובנו של ר' נתן נטע אב"ד טרניגרד (תולדות אנשי שם אפרתי). נשא את בתו של ר' יהושע אב"ד שידלוב שנפטר שנה לפני אביו ר' יהודה ליב אב"ד קראקא, ב"ר יצחק אייזיק אב"ד פרמישלא וקראקא חתן המג"ש, ב"ר שמואל שמלקא אב"ד אוסטרהא גיס המהר"ל, ב"ר מאיר ז"ק אב"ד לבוב).

מקטנותו ניכר כי לגדולות נוצר, וכבר בן שש החל לחדש בהלכה. עלה על כל בני גילו, ומכיון שלא נמצא לו מלמד, לימדו אביו בעצמו. ביום הבר מצוה דרש בחריפות ובקיאות להשתוממות הכל, ומיד אחר כ"ה התיתם מאביו. לרוב הפצרותיו נענתה אמו לשלחו לזמושץ. הראב"ד ר' מרדכי ראבין (אח"כ בלבוב) בחנו, ונעתר לקבלו לישיבתו בה למדו בחורים בני עשרים. בגלל מהירות תפיסתו לא ישר בעיניו הלימוד האיטי, וכעבור כמה ימים פרש ללימוד עצמי בביה"מ. בשמונה ימים למד את סוגית ר' חנינא סגן הכהנים, וכשהראב"ד שלח את תלמידו ר' זנויל לבוחנו, נדהם לראותו בקי ומחדש בה. כשנודע הדבר לאב"ד לקחו ללמוד עמו בלילות, ואיפשר לו להשתתף בשיעורים שאמר ביום לאברכים חריפים.

גם המגיד מדובנא חיבבו, למד אתו בעש"ק מדרשים וילקוטים, פתח לפניו שערי אגדה, ומאז זכר כל ימיו את ספרי מפרשי התורה ובעלי המחקר הראשונים. בנסעו ללובלין לבקר את אחותו האלמנה, ביקר כמה פעמים את האב"ד ר' עזריאל ראש הברזל שכיבדו מאד ויצא ללוותו.

ביום ב' חוהמ"פ תקס"א נפטרה אמו, וההספד שאמר בהעמדת המצבה נדפס בספרו עין דמעה. עכ"ז לא מש מהתמדתו בביהמ"ד, החל אז לרשום את חידושיו, ותמיד הזכיר בערגה שנים אלו המאושרות בחייו.

עסק בד בבד בכל אחד מד"ח השו"ע, כפי שכתב נכדו על ספרו עמק הלכה שבכתובים. מידידיו שם ר' וולף בר שיף שעבר לקראקא. שמו הטוב התפרסם, והנגיד היחסן ר' חיים ויינרב לקחו אליו לרווא, כחתן לבתו ליבא מליא. ישב כל השבוע בביה"מ בהתמדת י"ח שעות ביממה, ופלפל עם גיסיו הגאונים ר' מרדכי מרדוש ויינרב אב"ד גרבוביץ ואונגוואר, ורצ"ה הלר אב"ד בריגל, בוניהאד ואובן ישן. עסק גם בקבלה, ומיעט בצורכי העוה"ז. הרביץ תורה ברבים, ולתלמידים מובהקים שבהם רבי שלום מקמינקא. בן עשרים הריץ שתי תשובות לישועות יעקב, נדפסו בסוף שו"ת נאות דשא בשם דייני ראווא, ולמעשה הן שלו. מענה הישועו"י נכלל בספרו, חלק או"ח, סי' תמג. קיבל את פניו ואת פני ראס"מ בנסעו לאסיפת רבנים בלבוב, והשתעשע עמם בד"ת. כמו"כ פגש שם את בעל קצוה"ח. בן כ"ב צורף לבוררות עם הישישים: אב"ד ראווא (קודם באוהנוב ואח"כ בטיסמניץ), ור' אריה הלר אבי גיסו.

מאוחר יותר נפטר חמיו, ואח"כ בתקס"ז חמותו חיה (הספידה בעין דמעה, דרוש לח), ונתפרדה החבילה מגיסיו שפנו לדרכם. מטה לחמו נשבר, ונאלץ לקנות סחורה ולשבת בחנות. סבל הפסדים, כי היה שקוע בלימודים, ובכתיבת חיבורו עמק הלכה על כל סוגיות הש"ס כמעט. עד לחורבן הראו בעיר את מקומו בקלויז, והיכן היתה חנותו. בהמלצת הישועו"י נתקבל לרבנות קוליקוב, בסוף תקס"ט או בתחילת תק"ע. בנסיעותיו ללבוב התידד עם הגאונים ר' אהרן משה טויבש ור' שמחה נתן עלנברג, שבאו מדי פעם לבקרו. התידד גם עם הג"ר יוסף יוזפא שטרן, אב"ד זולקיב שבמרחק פרסה.

בתקע"ה נבחר לרבנות יוזפוף בפולין, ושמח לחזור לארץ מולדתו. אמנם זו' רצתה להישאר בסביבתה, אלא שבני קוליקוב לא יכלו להוסיף לשכרו. לא ידוע מדוע התעכב שנה וחצי ברווה, והגיע ליוזפוף (בסוף תקע"ז) בתחילת תקע"ח. בגלל מידת האמת שבו אסר את השוחט המקומי, ומצדדיו שליטי הקהילה קיפחו את פרנסתו. כשנקרא לבוררות עם אב"ד זולקיב וסח לו צערו, הציע לו לנסוע לבראד בה חסר ראב"ד מאז פטירת הלב אריה, ונתן לו מכתבי המלצה לראז"מ ולראז"ו פרנקל, בשבחים מופלגים שלא כדרכו. בנסעו לשם לפני שבועות תק"ף פגש את השני בפונדק דרכים, ואחרי שפלפלו שבע שעות בד"ת, נתן אף הוא מכתב לראז"מ. בבואו העירה נכנס בבוקר לראז"מ לפלפל עמו, וכשראה עזוזו ושניצחו בהלכה, עיכבו לסעודת הצהרים עם אחיו ר' גצל ור' יעקב, ליהוו עד הרחוב באמרו שהוא ס"ת, והזמינו גם למחרת ולהיות אורחו עד אחרי החג. בשיחותיו ודרשותיו לנאספים בבית רכש לו שם טוב בעיר. ראז"מ דיבר אודותיו עם רה"ק ר' יודל נתנזון, ואחרי שנועץ עם הישועו"י קבלוהו כראב"ד ומו"ץ ברודי. כיהן בה יובל שנים חסר אחת, ועל שמה נקרא דער בראדער מגיד.

בן ל"ד נבחר לעיר ואם בישראל, ומכל עברים פנו אליו בשאלות הלכה. ראז"מ שלח אליו להורות בענינים שאירעו בביתו, ואמר שידיו רב לו כהנו"ב. גם כששותפו ביקש ממנו לערוך שטר מכירה מסובך, שלחו אל רש"ק. רא"ל נתנזון מברזן אמר לתלמידיו שמחבבו, מכיון שסברותיו הן מעין אלו של הראשונים הרמב"ן והרשב"א. בעל תפיסה מהירה, ובדיני תורה מסובכים תפס הכל בסקירה אחת. כשהתבונן בפני אדם ידע מה בלבו. לא הלך ד' אמות בלי תורה. קדוש ופרוש, ולא שתה יין. חכמתו האירה פניו, ולמראה עיניו התיראו אנשים גם מחכמי הנוצרים. באו אליו לבקש על חולים, ותפילתו לא שבה ריקם (רח"י ניימן מרדיויל). גופו הנמוך בריא, ולא ידע מחלות. מעולם לא דרש ברופאים ורפואות עד הסתלקותו, לא עישן, לא הרכיב משקפים, ולא יצא לטיול בקיץ.

היה לו סדר יום עמוס. בערב ישן שעה אחת, והתעורר ליטול את ידיו ולכתוב את חידושיו, גם אלו שנגלו לו בחלום. ישן עוד שעה, וקם בחצות לבכי ולאמירת חמישה ספרי תהילים. המשיך בשיעוריו עד הבוקר. הכין עצמו במהירות לתפילת שחרית בשבע, באמרו שכוחות החומר שלו משועבדים לנפשו. התפלל במרוצה לבל יתערבו מחשבות זרות. שב בתשע לביתו לארוחת רבע שעה, ולימד תלמידים גפ"ת ופוסקים. אח"כ השיב לשואליו, ורשם את חידושיו מאותו יום בכמה ספרים לפי המקצועות השונים. כל אותו זמן התדפקו על דלתו בני העיר לפסוק להם הלכה, ת"ח לדבר בלימוד, רבנים אורחים לבקרו, פרנסי הקהילה לעניני ציבור, נדכאים וחולים לעצה ותפילה. היו לו גם זמנים לישיבה בבית הדין, לעניני נשים וסכסוכי ממון. על הכל ענה בזריזות ללא עיכוב והתחבטות. תיקן בעיר תקנות מועילות, ונודע בצדקתו ומעשי חסדו. שמח במצוות, והפריז כספים עבורן.

אויביו רבו מקרב תקיפי הקהל, בגלל היותו איש אמת ושונא חנופה. התיחס לעשירים כלעניים, ושנא ממון. עניו עד קצה אחרון. לא נתן לשמשו, ולא רצה שילווהו בדרך. רק מתרט"ו לערך כשהזקן, היה הסופר בביתו ר' נחמן מייזלר. השכבות העממיות באוכלוסיה רחשו לו אהבה רבה בגלל פשטותו, יחסו הישר, ודאגתו המסורה לדלת העם. כשנשאל אם מחמיר לקבל שבת ה' שעות קודם הלילה, השיב: איני נוהג שום דבר חומרא יותר מדלת העם ומהדיוט שבהדיוטות, הלואי שיהא חלקי לעוה"ב עם חד עמא דארעא הולך תמים (האלף לך שלמה, או"ח, קיב). מלא רחמנות, וכשהקנטוניסטים ברחו מרוסיה בחוסר כל — דאג למחסורם. בראותו את הש"ץ מכה אחד מהם עד בכי גער בו בקול, ושמונה ימים לא נתן לו לגשת לתיבה. בקיץ תר"ט עברו בעיר כמאה וחמישים חיילים יהודים מצבא רוסיה, בשובם מדיכוי המרד בהונגריה. פעל אצל מפקדם שישארו כאן אצל יהודי העיר עד אחרי סוכות, ובעצמו נטל שלושים אורחים לסעוד בביתו.

בשמונה השנים שחי במחיצת ראז"מ היה לו עמוד ברזל לסמוך עליו, ולהדוף את המערערים על פסקיו. אחרי פטירתו בתקפ"ח נקלע לסערות קשות שמיררו את חייו, אך דוקא בגינן נתבצר מעמדו כסמכות על הילכתית, וזכה לפירסומו הרב בעולם היהודי. האב"ד ר' אלעזר לנדא חלק עליו בכמה הלכות, ובתק"ץ עירער על היתר עגונה שלו, אך כל גדולי הדור התיצבו לימינו, כנדפס בספרו שבעה עינים. עקב כך גברה סמכותו והשפעתו בקהילה, כמחסום בפני מגמות המשכילים. במגיפת תקצ"א הניא את מיטיביו פרנסי העיר, מהחלטתם לקבור את עניי העיר בלבושם ללא תכריכים. בתקצ"ד בהתקרבו לחמישים כתב את צוואתו הראשונה, בפרשת בוקר ויודע ה' את אשר לו בה נפטר, והכין לו תכריכים.

בשבת י"ב ניסן תקצ"ח נפטרה רעיתו אם בכורו ר' חיים יהודה. נשא בתחילת תקצ"ט את פריידא בת היחסן ר' אריה מרגליות מדובנא. היתה נשואה לאפרתי, וילדיה: ר' משה אפרתי דומ"ץ ברדיטשוב, ואסתר חנה זוי' ר' שלמה צבי הלברייך רה"ק בסוקוליבקה, הורי משפ' שטרן בבודפשט. נפטרה בבראד ביום י"ג סיון תרל"ב. ממנה נולדו לו שני בנים שלא נתקיימו. מצויה דרשה שאמר בברית של בנו בפרשת שלח תקצ"ט. ביום כ"ג אייר ת"ר נולד בנו החולני אהרן דוד, ובחיבורו חכמת התורה חלק מ"א הדרוש שאמר בשבת וירא תר"א לרגל הברית. בקונ' דרך החיים שבראש שנות חיים, דרשתו לנישואי בנו במחצית חשון תרט"ז בטרנופול. שרד רק בנו הרב אברהם בנימין.

בחורף תר"ג געשה פרשת השו"ב בברידיטשוב. נקרא לבוא לראות אישית אם מחטיא את הרבים, ולחרוץ את דינו. הסכים רק משנתקבל תנאו, שלא יגלה שם כלל את דעתו עד שובו. א.מ. הברמן סיפר לרח"ר רבינוביץ, כי בידו דרכונו של רש"ק מאותה נסיעה באדר. בכל מקום הקבילו המונים את פניו למורת רוחו. לפני בואו העירה יצאו לקראתו מאה מרכבות וקהל אלפים. התאכסן בבית הנגיד ר' משה ליב רייצס שהתכתב עמו בשאלות הלכה, וכל הזמן שקע בלימוד, קיבל אנשים וכתב תשובות. ביקר שלוש פעמים בבית המטבחים למטרת שליחותו. בשנים הבאות נהגו כפי שתיקן להם באותם ג' שבועות שעשה שם, וכפי שהדפיס ר"ש גנצפריד בראש תורת הזבח תר"ח. חמק מהעיר ביום א' בבוקר והגיע לעירו ביום ב' בערב, בטרם יכלה המלכות לעוצרו בגלל כתבי המלשינות של החושמים שעומד לפסול את השוחט. בשובו כתב להם לברר את פסלותו של השו"ב, ויצאו נגדו: מהריא"ז (לא היה יכול אח"כ להושיעו כשביקש משרה בקהילה אחרת), ורב צעיר אחד שלמד אצלו בעבר (ר"מ לייטר סבור שהוא החסל"א מזבורוב נכד ידידו החוו"ד, אלא שהוא לא למד אצלו רק נפגש אתו פעם). מהר"ם א"ש הסתפק ופסק שאפשר להכשירו אם יקבל עליו חבירות, אבל רוב הגאונים תמכו ברש"ק, כגון משיב כהלכה, יו"ד, א. לבסוף דחו את השו"ב, והוא ברח לגליציה. גר כשו"ב חצי שנה בבית הרב הצעיר, עד שנתפס בעבירה. פני שניהם חפו, והוכרח לנסוע לא"י. רש"ק לא התרצה למחול לרב הצעיר, רק למהריא"ז שחילה את פניו שנה לפני פטירתו. גם בינו לבין ר' יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב, עברו ענינים אודות כשרות השו"ב בקהילתו (הרב משה לייטר, הדרום, י, 33–34).

קינא לשמירת דיני ומנהגי ישראל בחירוף נפש. לא סידר חופה וקידושין למי שהלך בבגדים קצרים (דעת זקנים). כשחרדים כר' יוסף נתנזון שלטו בקהילה, בלמו את חידושי המשכילים, והוליכו ביד את הנפטרים לקבורה. כשנשתנה הרכב ההנהלה חשבו שהגיעה העת לשינויים ובנו עגלה להובלת הנפטרים, וטעו לחשוב שבדיעבד לא ימחה. יצא על כך למאבק מר עם שועי העיר, ופסק לאיסור בשו"ת שלו, יו"ד, מהד' ד, ע. כשראה שאין שומעים לו חדל להורות, ואנשים הפסיקו לאכול בשר. בצאת העגלה עם הנפטר הראשון, מצאו ששתת ממנו דם. הורה לסבלים לנתוץ את העגלה בבית החיים, ועמד בראשם. שוטרים באו לעוצרו, והועמד למשפט. הציג בו מכתבי רבנים מכל הסביבה בשפה הגרמנית שמובילים ביד ולא בעגלה, ויצא זכאי. בעיר סיפרו שאישתקיל מילוליה של השופט כפי שחזה מראש, וג' שבועות אחרי המעשה לא נפטר אדם בקהילה. מאז עלתה קרנו בעיר עוד יותר, והתיחסו אליו בתיאר הכבוד גם משכילי העיר, ובראשם תלמידיו אברהם קרוכמל ויה"ש. זקני העיר זכרוהו כנמוך קומה וצנום, וסדן מספר מפיהם כי היה בעל עינים זועפות וריסים ארוכים, דבריו קצרים ופסקניים, דרכו בגערה וגזירה, וצורתו מטילת אימה כמושל העיר. סיפרו עליו אגדות מופלאות. במאבק על הכתרת בנו כרב העיר נגלה אליו בחלום, ואמר חבל על מלחמתם של בני משפחת חיות שכמה מהם ייעקרו השנה, ואמנם כך היה. מפחדו התיראו אדמורי"ם לבוא העירה, וישבו בכפר הסמוך. חסידים סיפרו על הכבוד שנהג בשר שלום מבלז, אבל למתנגדים גירסה הפוכה. ציור זה בעל גוון משכילי, אבל ממקורות אחרים עולה שדלתו פתוחה לכל במאור פנים, ללא כל התנשאות והטלת אימה.

פרשת העגלה העכירה את רוחו, וגמר בלבו לעבור לעיר אחרת. הציעו לו את הרבנות בוורשא על כס ר' חיים דוידזון, ובפולטושן שבמולדביה: לשוא ניסו להניאו ר' יודל (יוסף) נתנזון ור' יוסף דוידזון בנו של אב"ד וורשא נכבדי בראד, בהבטיחם תוספת למשכורתו ורכישת בית למגוריו. בתר"ה נתקבל לברזן, ובנסיעתו לשם לשבת יצאו לקראתו ר' אריה ליב נתנזון ור' מאיר ליבוש הכהן רפפורט. אחרי הדרשה הראשונה הצטנן, ובמוצש"ק נחלה בטיפוס, ושכב שם ג' שבועות כשהרופאים נואשים מחייו. תלה זאת בהקפדתו של ר' מאיר מפרימישלן, ונדר שכאשר יחלים ישוב לבראד כאדם פרטי, והיות ובינתיים נתקבל אחר על מקומו. ראשי קהל ברזן הבינו למצבו, ומחלו לו שלא יחזיר להם אלף כסף שנתנו לו. אז החלה פרשת הערצתו המופלאה את ר"מ מפרימישלן, ואינה נזכרת בתולדות שלמה. בשובו לבראד סודר לו בכל זאת מעמד, והמשיכו לפניו אליו בשאלות.

השמיע ללא חת את דעתו, כגון בתר"ו על אתרוגי א"י ופראגא, כנדפס בפרי עץ הדר; שנות חיים, דף פה ע"א ואילך; תפארת בנים בסוף חמדה גנוזה, דף א ע"א. באותה שנה נקרא לדין תורה ברובנא. במחלוקת בין רבני יאס על מכירת חמץ התיצב לימין ר"י לנדא שלא הכירו, ועורר עליו את קצף ידיד נעוריו ראנ"מ טויבש בספרו תועפות ראנ"ם. מיוחדת במינה היא פרשת ידידותו עם רח"נ דמביצר ראב"ד קראקא, הזוקף לזכותו את זאת שנשאר בלימוד התורה. כבר בתריב"פ פנה אליו מהקצה השני של גליציה בשאלת שינוי במעות א"י, וחיממה את לבו העובדה שגאון הדור משיב לכל צורב צעיר, ומציית בקרבו אש חשקת התורה. בהערצתו כותב על רש"ק: ראש המדברים בכל מקום, וחכמי דורו אמרו עליו שאילו נשתכחה תורה היה מחזירה בפלפולו. אף רש"ק השיב אליו ידידות. שאל לחות דעתו על ספר חדש שהדפיס, כלל מחידושיו בספריו, שלח אליו עותקים לחלוקה חינם לתלמידי חכמים, ומסר לו להדפסה את קונטרסו בענין מצות מכונה. כשנפטר הספידו רח"נ בקראקא.

בקיץ תרי"ז בקרו אצלו רמ"ז איטינגא ובנו מהרי"א, בשומם מאומן מנישואי הבןהאח ר' יהודה ליב. השו"מ נחלק עמו פעמים רבות בחריפות בענייני הלכה, ובמיוחד בתרי"ח בשאלת מצות מכונה, אבל בתרכ"ז כתב אליו עם גאוני לבוב ברוב ידידות על גזירות המלכות בענייני חינוך (תו"ש, קיגקטו), ונענה בחיבה רבה. לא נודע מה פעלו, אבל רי"א קמלהר מוסר (בכתביו) ששמע מזקנים, כי הם החליטו שבשוחד גדול יוכלו לבטל את הגזירה, אלא שלא היה להם כסף. כתבו לדב"ח ששלח תריסר אלפים רו"כ, והם הוסיפו עוד, והצליחו לבטל הגזירה כליל.

כשהבן ראי"ב ביקר בתרכ"ח אצל השו"מ, אמר לו שמצפה לגמר סלילת מסילת הברזל לבראד כדי לבוא לקבל את פניו, אלא שמסעה הראשון של הרכבת היה ביום ד' אב תרכ"ט, חודש אחרי פטירתו. בעל מקור ברוך מספר, שר' יוסף דב סולובייציק מבריסק התפעל מרוחב דעתו, והשכיר עצמו לאחד העגלונים לנסוע לבראד להכירו. בנו ראו"ב מספר בהקדמת טוט"ד מהדו"ג ח"ב, כי בתרכ"א בא לבקרו בעש"ק לפלפל עמו, ר' משה פינס אב"ד מינסק בליטא בדרכו ללבוב. אמר לו שמנהגו לעסוק היום באגדה, ושיבוא מחר. בשבת השתעו שלוש שעות של ריתחא דאורייתא בהקשותו על ספרו, והראה לו בכתביו שכבר בן ט"ו הרגיש בזה ויישב הכל. סיפר הגביר ר' אלכסנדר לנדא ממאהליב בשם בנו ר' חיים שמחה ממינסק, כי בשוב האב"ד לביתו הפליג לאין קץ חכמת שלמה, ואם לא ראה בעיניו לא היה מאמין.

ביום ה' א' אייר תרי"ט פרצה שריפה בבראד שכילתה את ביתו, ובנס ניצלו חיבוריו והובאו לאכסניתו במשך ששה שבועות בבית הגביר ר' יוסף נתנזון. בעל הבית של דירתו מיאן לאפשר לו לשוב, ורבצה קללה על ביתו ומשפחתו לדיראון. במסעו בסוף השנה להוסיאטין לנישואי בנו נחל כבוד מלכים, ושוטרי הגבול לא בדקו את חפציו ותעודתיו. שני גבירים מקמניץ הסמוכה באו לבקשו שיבקר בעירם ויקבל 5000 רו"כ, ולא רצה ליהנות מכבוד התורה.

בתר"ך רפה גופו, והחל להשיב רק בקצרה. הגביר את סיגופיו, לא אכל בשר רק קצת בשבת, ולא שח שיחה בטילה, לא דיבר עם איש, ורק עיין במדרש רבה ובזוה"ק. בתרכ"ז נחלה במיטתו, ורק בפסח יצא להתפלל בקלויז. בל"ג בעומר פרצה שריפה קשה מקודמתה, ודירתו ניצלה. פנה לתפוצות בקול קורא לעזרה (המגיד, יא, ו256א), ונענה בעין יפה מכל עברים. פעל למען הרשים שאיבדו קורת גג, לבל תתפשט ביניהם מגיפת הטיפוס. רצ"ה פרנקל חתן מהריא"ז מסר לפירסום (המגיד, יב, תרכ"ח, 162) את מכתבו לראשי הקהל, שלחולשת גופו אינו יכול להורות יותר: ואעידה לי עדים נאמנים את השמים ואת הארץ, כי משך מ"ח שנים הללו עבדתי את עבודתי באמונה ובתום לב... כל ימי שבתי עמכם נקל היה לי למסור גופי נפשי ומאודי וכל חפצי, לבעבור העמיד ממשלת הדת והדין על תילם. בתשובה (עמ' 186) נענה שימשיכו לשלם את שכרו, וחתמו ראשי הקהל: ר' יעקיל אשכנזי, רצ"ה נירנשטיין, ר' חיים קליר ור' אלעזר לנדא. הועתק במוריה, תמוז תשמ"ב, פג-פה.

בתרכ"ט שוב חלה, ואחרי שבועות הרבו בתפילות עבורו. הרופאים לא מצאו סכנה במצבו, וחושיו וזכרונו לא נפגעו. בליל יום ד' ל' סיון בירך את בנו, ואחרי שהוא הלך לביתו הורע המצב ונקרא לשוב. המונים נזעקו לבית, ובשעה ארבע בעלות השחר נסתלק. לפי צוואתו ערכו לו מעין ד' מיתות, וכן הורה לפני כן לאנשי החק להניח מחיבוריו על איבריו, כל חיבור לפי שורשו של אותו אבר, והחיבור על חו"ם על לבו. השו"ם רצה לבוא להספידו, אבל דודו ר' יוסף נתנזון הבריק לו שלא יבוא כפי הצוואה.

אנשי הטהרה העידו שנראה כמו בחייו, ואף בפנים יותר צהובות. נספד בצהרים בביהכ"נ הגדול, מחנה כבד צעד בלויתו, ונראה היה כאילו העיר ננעלה.

תיאור מפורט: ר.א.ש.ב., המגיד, יג, 194. נערכו לו הספדים בכל רחבי העולם היהודי, והגיעו מאות מכתבי תנחומין. חלק מהספדו של ר' חיים יוסף ניימאן אב"ד ומו"ץ רדיויל הסמוכה: מנוחה שלמה, בראדי, דפוס ב. וווערבער, תרכ"ט, ב, יד עמ'. הספדו של ר"י שמלקיש: שיח יצחק, ד"ץ בתוך בית יצחק. רישומי פטירתו, העברי, ה, 282, 290, וקינה מחורזת של מרדכי בן דוד סטרליסקר, 307-308.

מחבר פורה קל כתיבה, וכל ימיו לא הניח הקולמוס מידו. היתה לו שידה גבוהה של מגרות, ובכל אחת הניח מה שחידש בשנה אחת בהלכה ובאגדה. סיפרו שהיו לו מזכירים לנושאים השונים (ספר סופר וסיפור, שמט). מסודר מאד, וניהל חשבון קבוע לחיבוריו שבכתובים, ולאלו שכבר הועתקו מסודרים לדפוס.

רק כעשרים נדפסו בחייו, והשתדל לא להיטרד בעסקי ההדפסה והמכירה. התרעם על המטריחים אותו בבקשות לשלוח חינם שו"ת טוט"ד א-ב כי אוהבים מי בורו (קנאת סופרים, דף ו ע"א), וכותב: למה לא יראה לקנות ספרי בלבוב. אף אם אין לו הרוחה יוכל לצמצם ב' ריניש, כי אני הנחתיו בזול פחות מהדמים אשר הוצאתי עליו בעצמי, כדי להיות יד הכל ממשמשין בו, ותהי לי לזכות בעז"ה. ימצאנו בלבוב אצל הנגיד ר' וואלף קרעפס בעד ב' ריניש נאטין, והוא ב' חלקים גדולים בכמות ובאיכות כאשר יראה שם. נותרו ממנו כמאה וששים חיבורים, שבכל אחד מאתיים דף. בפי העם נשתגרה האגדה שחיבר 375 ספרים כגימטריא של שמו, ובהם 40,000 ניירות! (תולדות הפוסקים). הוא עצמו מנה בתר"ו לערך 115 חיבורים (ובחרת בחיים, כט). בהקדמת שירי טהרה תרי"ד כתב שבידו 136 חיבורים גדולים על כל הש"ס, פוסקים ראשונים ואחרונים ותנ"ך, כולל ח' מהדורות על אה"ע עם 3000 תשובות, ובס"ה כשמונת אלפים תשובות מצעירותו. בחכמת התורה חלק ע' מתרכ"ו הגיע למנין של קנ"ו חיבורים. השאלות זרמו אליו ביותר אחרי שנת ת"ר, משנסתלקו עמודי ההוראה הישועות יעקב, החתם סופר והחמדת שלמה. כל יום קיבל כשלושיםארבעים מכתבים, וגם השלטונות ביקשו את חוות דעתו בעניני הלכה. בין הפונים אליו גם מא"י, שלוניקי, טורקיה, מצרים, צפון אפריקה, אמריקה ואוסטרליה.

מן הענין לצטט מספריו קטעים נבחרים המאירים את דמותו באור יקרות, והם מלאים עזות דקדושה, יראת שמים וענוה, ומצביעים על דרכו בכתיבת התשובות במבחר שנותיו ובזקנותו. פתיחה אופיינית בספר שנות חיים דף ח ע"א: מה שמתנצל על שלא היה אצלי הוי למותר, כי לא עלה מעולם על דעתי הקפדה כזו, כי אני אוהב יותר לכבד אחרים ולא שיכבדו אחרים לי, כי מה תועלת לאדם בכבוד המדומה ואחרון אל עפר ישוב, המחבב את דברי בד"ת מזה אני נהנה, למען אשר אראה שלא יהיה יגיעי לריק רק אזכה להיות נאמר דבר הלכה בשמי, זה עיקר נחת רוח שלי. גם במה שהתנצל על אשר משיג עלי הוי למותר, כי אני נהנה מזה מאד לחקור אחרי דברי, כי אני איינני מהאנשים המתפארים לומר אני ואפסי ואין זולתי, ודי בזה לאיש כמוני שזכיתי שיפלפלו ת"ח בדברי, די בזה ליתן הודאה לחסדו הגדול. ואף מי שמכוין לקנתר אני נהנה אם רק יודיעני וישאל את פי, כי אז אם האמת אתו ודאי יפה עשה, ואם לאו אודיע לו ואפרש את שיחתי בעז"ה, ואיני מקפיד רק על המקנתר ולא ישאל את פי כלל, זה הוא אשר עולתה בידו, ולא ימלט מדברי הבל ושטות כמאמרם ז"ל המתיהר אם חכם הוא וכו'. ומעתה נתחיל לבוא לעמק יהושפט. עוד כתב בטוט"ד, תנינא, רו: האמת אתי בעז"י, אעפ"כ לא אשא פני איש, ולא אהבה ושנאה יקלקל השורה אצלי. חס לזרעא דאבא לשקר במילי דאיסורא.

כלפי המערערים על פסקיו התבטא בגעגועים לימים הראשונים, וכתב בחדושי אנשי שם סי' קצז: אין בי כדי התפארות, כי ת"ל הוראותי מלאה פני תבל וכולם שמחים על הוראתי בעז"י, זולת בני בלי שם מיעוטא דמיעוטא... ת"ל הגאונים המפורסמים מו"ה זלמן מרגליות ובעל גור אריה יהודה אב"ד דפה, שמחו על הוראה שלי כנד בקצור כמבואר בהסכמת ספר החיים עוד בילדותי, והגאונים המובהקים בעל חוו"ד והחת"ס לא הרהרו אחר הוראותי אפילו כמלוא נימה... וחיבורינו מי נדה וטוט"ד מחפשין אותם כל חכמי עולם כמטמוניות, ושמחים עלי גיל כי יגיע לידם, זולת העורים והפסחים. מעין זה גם בשנות חיים דף ע ע"ב: חבל על דאבדין ולא משתכחין. בהיות הגדולים שלפנינו חיים וקיימים כהגאון בעל חוו"ד, והגר"ז מרגליות והגאון מלבוב, כל אשר הוצרכתי פעלתי אצלם, והיו יוצאים חלוצי צבא לעזור ולאמת דברי, על כי ידעו והכירו בי כי אין כוונתי בשום דבר לכבוד או לפניה אחרת, רק לאהבת האמת ולשם שמים וקיום התורה. לא כן עתה, כי המה סעו למנוחות, ונותרתי אני לבדי, ואין עוזר וסומך למילי דשמיא, ולהקים הדת על תלו, ולהרים מכשול ולסקל המסילה משער בת רבים, בפרט בעניני טריפות ומאכלות האסורים.

השתדל למהר להשיב, וכמעט שלא עיין באחרונים. כתב לאב"ד פמורן בטוט"ד, תנינא, קו"א, לט: מה שלא השבתי לו בחורף העבר, ידוע מאמרם ז"ל בתקו"ז ובשערי אורה: הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת שבהיכל, כן אנכי. יש אדם שיש לו מזל שאני משיבו כל פעם שבעת בוא דבריו יש לי פנאי ולבי מתאוה להשיב, ויש שאין לו מזל ובבוא דבריו אני מוטרד מאד, וכיון דנדחה נדחה ואין לבי מתאוה להשיב.

ומה שמצא בנו"ב היפוך ממש"כ בטוט"ד מה לי בכך, אני אין דרכי לעיין בספרי אחרונים רק לעתים רחוקים, אני אומר דעתי, ובפרט דמסתבר טעמא דידי.

גם בקנאת סופרים דף עו ע"ב: מעודי אין דרכי לעיין באחרונים, רק על צד ההכרח לפעמים ע"ד המיעוט, אבל רו"מ איש פנוי, ובדורות הללו מעיינין בקצוה"ח כמעיין בספרי ראשונים, מה ראה על ככה לכתוב בשמו מה שהכל אמר עם הספר שם. מעין זה כתב גם למהריא"ז בטוט"ד, תנינא, נ, ובקנאת סופרים דף עד ע"א: מ"ש שמצא איזה דבר מדבריכם בתשובת משאת בנימין, הנה זה אינו בידי, כי בידי רק מעט ספרי שו"ת, ואם היה בידי נמי לא היה לי פנאי לעיין כי אני מוטרד מאד, אם היה רואה כת"ר טרדתי היה מתמיה, כי ביום ד' וה' אני כותב מילי דאגדה ומה שחנני ה' בפרשה שעברה בעזה"י – לא נעדר בכל שבוע, וסמוך לשבת איני מעיין בדברי הלכה בהו"ת, ותשובה רק ביום א' ב' וג', ובזה יעברו לפני כמה ענינים. בשבוע העבר השבתי ז' ענינים לז' מקומות במשך ב' ימים, והוי חידוש אם ח"ו לא נעלם ממני אשרי יושבי ביתך. השי"ת יהיה בכסלי שלא אבוא לידי משגה, כאשר עד הנה בעזה"י לא טעיתי.

מסירותו לכבוד שמים נראית בטוט"ד, קמא, רכט, במעשה שנולדה ליהודי בת מהנכרית, ובעלותו לתורה לתת לה שם, מחה בו השו"ב ובייישו. כשעמדו עליו מערערים, שאל אם יפה עשה, ונענה: ידידי, מי יתן והייתי במקומו, הייתי מנשק עפר רגלו, ומי יתן והיה חלקי עמו לעוה"ב, כי הנה עבד עובדא דפנחס קנאה ממש. גם בתליתאה, ח"א, קכא: אשר הורה הרב מפוסטין בקהילתכם, שיבנו ישראל בתים בשבת ע"י שימכרו הבתים והקרקע לנכרים, ובונים בריש גלי בשבת והבעלים עומדים אצל הבנין, הנה ראוי למתחו על העמוד ולגערו בנזיפה, כי הוא חילול שבת גמור וכו', ולמען השם לא יבנו עוד לחלל שבת בקהילתכם. ויכולים לשלוח כן להרב המתיר בזה, כי עתיד לקבל גמולו מן השמים בהיתר זה ובפרט דהבעלים עומדין ורואין, רע עלי המעשה בהיתר זה, ומאד עגמה נפשי על הוראות כאלו. המקום ירחם עלינו, וישלח לנו המורה לצדקה, ותסור המכשלה.

בתנינא, קו"א, עח ענה לשו"ב ברסלב: רו"מ האריך הרבה בזה בהבאתו דברי ספרי חכמי זמננו, ואנכי לא כן עמדי כי אין לי פנאי לעיין בדבריהם, וכל מכתבי הוי רק על פי הש"ס והראשונים והטור וב"י וש"ע ומפרשי הראשונים. והנה במה שהרבה לדבר בגנות השו"ב שבזמננו, הנה ידעתי גם ידעתי יותר ממנו, ואם מזקנים אתבונן שהרשב"א כתב והובא בפמ"ג ששקר בימינם, אנן מה נענה אבתריה בזמנים הללו שהתורה כרוכה בקרן זוית, וכל אחד פונה רק לרבו, זה פונה לרבי זה וזה פונה לרבי זה, זה פוסל רבי של זה וזה פוסל רבי של זה, זה אומר אני צדיק, וזה השוה שבהם שכולם למראה עיניהם ישפטו ולא על פי הגמרא ושו"ע, ואנחנו מיעוטא דמיעוטא יתר הפליטה המחוזקים בתורתינו באמת, אנן נחזיק בשלנו רק עפ"י הש"ס והש"ע ובאמונת חכמים הפוסקים ע"פ התורה, ויהיו ראשינו כפופים עד יערה עלינו רוח הבורא ממרום המגביה שפלים, ונזכה להתראות האמת מציון וירושלים.

עקרונותיו במשלוח התשובות באים לידי ביטוי בטוט"ד, תנינא, טז, בסוף: לולי ששלח לי עשרה קרייצר על הבי דואר (או מארקיןבולים בקנאת סופרים, דף יט:), לא הייתי משיב כלל כי אין בזה השגה כלל, כי די לי מה שאני משיב רק פעם אחת והשומע ישמע והחדל יחדל, כי רו"מ סובר שכמותו כמוניי איש פנוי ואין לו רק להשיב לו, ובאמת אני טרוד מאד. ביום בוא מכתבו באו עוד ח' מכתבים, ולהשיב לכל אחד מעט נמי הוי טירדה רבה, כי ביום שלאחריו יבואו עוד בעז"ה, רק היות כדי שלא אהיה כגוזל ויאמר עיני נתתי בעשרה קרייצר שלו מוכרח אני להשיבו, אך אשיבנו רק מעט. בהגיעו לזקנה חל אצלו שינוי, וכתב בתליתאה, ח"א, נא לאב"ד רישא: כבודו רוצה להראות פלפולו, ובאמת לא כימים הראשונים אני, שאני זק ותש כח יותר על שנותי, כי אני כבן מאה שנה בחולשת כוחי, ובצירוף עוד כמה עיגום נפש שיש לי מכמה ענינים, לכן אין בידי לפלפל רק בקיצור. כמו־כן בקנאת סופרים, דף סו ע"ב: שלח אלי מגילה עפה לפלפל. ידעתי מאז כי ידיו רב לו לפלפל, אך גם דרכי היה כן בילדותי... אך כעת לעת זקנותי אני מוטרד מאד, כי הקיפוני בכל יום שו"ת להלכה למעשה אשר הכרח להשיב, גדרתי בעדי שלא להשיב בשום פלפול, רק מה שנוגע להלכה בקצרה. ובדף כה ע"א: ידע כי בפלפולו לא עיינתי, כי גם בילדותי לא הורגלתי לעיין בדברי השואל רק בהשאלה ולא בפלפולו, ומה גם לעת זקנותי וחולשת כוחי לא (שונה) אנכי מרבותינו הנו"ב שכתב כן אשר קטנו עבה ממתני, לכן אשיבנו רק להלכה למעשה. עוד כלל בדף כא ע"ב: אם כי אני זקן וחלש כח ומוטרד, אעפ"כ היות שהוא נוגע לספרי, מוכרח אני להשיב. וכן בדף סג ע"א: שלא יאמרו כי שגיתי ח"ו, ובאמת בעזר אלוקי החונן לאנוש בינה, הוא שומרני מן השגיאה והוא יהיה בעזרי וכו', להראות שדברינו נכונים בעזר האומר אני את דכא ושפל רוח.

ספריו נדפסו בסדר זה: ספר החיים על או"ח, א-ג, חלק אחד מארבעה על השו"ע: טעם ודעת על יו"ד, משפט צדק על חו"מ, מזבח אבנים על אה"ע. זולקיב, דפוס ר' מאיר זאב מאיר האפער, תקפ"ה, יד, סא; קה ד', פתיחת אגדה. מדף ז ע"א קונ' כתוב לחיים: השמטות ולוח הטעות. בפתיחה לח"ב הלכות פסח כותב, שמקוה להדפיס את חיבורו הגדול על הלכות אלו מהדו"ק ומהדו"ת, אך כדי שלא יחסר כאן, מצרף ג' קונטרסים: מיני מטעמים ג' חלקים על סי' תמב ודיני טעם שכתבו בתקע"ו בקוליקוב; רשפי אש על סי' תמה ודיני זה וזה גורם; קנקן חדש על סי' תפט ודיני חדש. במקום הלכות יום טוב הציג קונ' שלל רב בדיני רוב וקרוב. צולם בניו יורק, דפוס אברהם יצחק פריעדמאן, תשכ"ח, ושוב (תשל"ז). מהדו"ת לספר הוא ספרו שנות חיים.

מי נדה עמ"ס נדה, חידושי הלכות ואגדות וחידושי פוסקים בדרך הפשט ובדרך הפלפול והחידוד. דפוס ר' שאול דוב מאיר האפער, תקצ"ד, ז, קע; ע ד'. מעבר לשער כותב בהקדמתו, שחיברו כמה שנים. מזכיר לטובה את הגביר ר' יודל נטנזון שהחזיקו שנים אחדות, וכשנפטר בתקצ"ב הניח סך להדפסת הספר. שילם למדפיס שעבד כשנתיים, וכאשר כמעט גמר פרצה שריפה, וטען שנאנס. לבסוף השתוו, והדפיסו מחדש (תו"ש, ס). עוד מודה לבנו ר' חיים יהודה שהעתיקו והביאו לדפוס. הקדמת האגדה פתחי נדה. חרוזים בהתחלת ובסוף כל פרק. בקולופון מודה לבני בראד ששייעוהו להדפיס את שני ספריו. בסוף קו"א על הלכות נדה מהדו"ק ומהדו"ת, ועל הל' מקואות מהדו"ק וג' תשובות. בסוף השמטות, וגם בהן תשובות. ספרו שירי טהרה הוא מהדו"ת. לד סי' השלמה בסוף ספרו קנאת סופרים, מדף מט ע"ב, וכן בסוף טוט"ד קמא מהד' ב'.

באותה שנה נדפס שם גם ח"א של עין דמעה, שם כולל לחיבורו בו הספדים על גדולי הדור, יח ד'. נהג בהספדיו לפתוח בהלכה. מדף ד ע"ב ההספד שנשא על ראז"מ באלול תקפ"ח בביהכ"נ הגדול, ובו הספיד גם את הברוך טעם. בהקדמה שמעבר לשער מרמז לסיבה שמעלה את זכרונו עתה. שלושת החלקים הבאים נדפסו בוורשא תר"ג: ח"ב, יט ד', עם הקדמת אגדה ופתיחת הלכה. (פרידברג רשם בטעות שנדפס בת"ר. בן יעקב הסתפק אם נדפס בברסלא, וטעה לומר שהוא ח"ב של אבל משה). מדף ו ע"א ההספד שנשא על החוו"ד, ר' יוקיל הורביץ אב"ד בוליחוב, והגביר ר' יודל נתנזון. בעמ' האחרון לוח הטעות גם לאבל משה. בשנת ת"ר היה בבראד ר' יעקב ברי"ל טויכער מו"ס בברסלאוי, וכששמע בביהכ"נ הגדול את ההספד על שלושת גדולי הדור: החת"ס, החמדת שלמה והישועו"י, ביקש רשות להדפיסו. זהו ח"ג: אבל משה (סופר), יב ד', עם פתיחה, ובדף ד-ו: התחלה בדבר הלכה. בקולופון דברי המדפיס קונ' זה והבא. זהו ח"ד: אבל יחיד, הספד שנשא בסוף אדר תקצ"ו על ר' מנחם מאנש מרדכי ב"ר נטע יונה תאומים, יג ד', פתיחה. מדף ז ע"א דבר הלכה. בדף יא ע"א תודה לר' יצחק מרגליות שהדפיס את הספר, עם חדו"ת מחתנו רצ"ה הורביץ.

ח"ה: מאיר עיני המחכים לסליחתו, על ר' מ מפרימישלן, זולקיב, דפוס שאול מאירהופר, תר"י, לד ד'. בהקדמתו כותב שהתקרב אליו וראהו פעמיים, וגלויות לכל עניוותו, צדקת פזרונו, עניים בני ביתו, ומאסו הבלי העוה"ז. בהתחלה בירור הלכה להצדיק הנוהג שהחל כאן לפי מנהג קדום שבארצות המערב, לבנות אהל על קברי צדיקים. מדף ד ע"ב פתיחת אגדה. מדף ו ע"א קונ' הזמנה מילתא. מדף טו ע"א ההספד. מדף יח ע"ב שו"ת בהל' אבלות. מדף כט ע"ב חלק מההספד על ר' מאיר אב"ד גלינא. בדף האחרון השמטה, תודה לר' ישראל כהנא אב"ד נבריה שהשגיח על ההדפסה ולתורמים. נדפס שנית בשם עין דמעה, בסוף לשון צדיק תרמ"ד. ח"ו: עין דמעה, הספד על ר' יעקב אב"ד נרול, בילגוריי, נ. קרוננברג, תרצ"א, מ עמ'. בהקדמת ר' שלמה נכדו פרטים על הנספד. מעמ' כח הספד מתקע"ד על צדיק וגדול ברווא. בעמוד האחרון רשימת ספרי ההוצאה שנוסדה בתר"ס. בשנה שאח"כ הדפיס שם (דפוס סיקורה בוורשא) את (ח"ז): זכרון ימי עברה, מב עמ'. מעמ' טו דרוש מכ"א סיון לפתיחת בית החיים החדש. מעמ' כ דרושים והספדים שנשא לפני שבועות וביום כ"ג אלול תקצ"א על שלושת הצדיקים: רצ"ה מזידיטשוב, ר' יוסף אשר ארנברג מפרמישלא, והגור אריה יהודה. בעטיפה האחורית רשימת ספרי ההוצאה.

נדרי זריזין עמ"ס נדרים, חידושי הלכות ואגדות, חי' פוסקים, והגהות על המפרשים בדרך פשט וחידוד. ח"א עד דף מו. זולקיב, דפוס ר' שאול דוב מאיר האפער, תקצ"ט, ב, פא; ל; ט ד'. בהקדמתו אינו מאריך באגדה, כי כבד עליו לשלוח כל פעם לצנזור בוינא. מודה לר' אליעזר הורביץ האב"ד שטיפל שם בהשגת הרשיון ושלח הסכמתו, וכן למגיהים בזולקיב ר' יואל משה לנדא ור' שמואל פנחס שטילר, ולמדפיס היחסן שלא הפריז להשתכר הרבה. בהתחלה ובסוף פזורות אחדות מתשובותיו. בקולופון מצטדק על שאין בידו לסדר לוח הטעות, ומציג את חידושיו לסי' רכא והשמטות.

ח"ב מפרק השותפין עד הסוף, הועתק בתר"ג, החל להידפס בתרי"ד ונשלם בתרט"ו, יח, צ ד'. מעבר לשער השמטה. בהקדמתו מבכה את פטירת נכדתו, כותב מרורות על המחותנים והשדכנים מסובבי מיתתה שה' ינקום בהם, וגוזר שגם במהדורה הבאה לא ישמיטו הקדמה זו. בד"ת שאח"כ מביא גם מהקדמתו למגן אבות ("קרוב לודאי שלא אזכה להוציאו לאור בחיי"). בסוף ההקדמה מברך את הנגיד רז"ו קרעפס מלבוב חתן ידידו ר' ישראל זליג דרזנר מבראד, שטרח בהדפסת ספריו (ובמכירתם). מציג כמה תשובות, עם חידושים על הספר מרב"ז מזוזה שהשגיח על ההדפסה ומענה לדבריו. מדף ח ע"ב קונ' קנין עולם על מכירת חמץ, מתוך חיבורו הגדול על הלכות פסח קמא ותנינא המכיל יותר מ-800 דף. מדף נה ע"ב מהדו"ת עם תשובות רבות. צורף לספר קו"א כנויי נדרים קמא ותנינא, כולל תשובות רבות על מה שהדפיס על הלכות נדרים. לבוב, דפוס י. פורמבה, תרט"ו, ב, נז, מז ד'. בתחילתו דרשות. מדף לה ע"ב הלכות שבועות. מדף מד ע"א קונ' כלל גדול על דיני כולל, לב כללים. בסופו דרוש, ואחריו מהדו"ג.

בדף כא: תשובה לשאלת השלטונות בדבר שבועה בעשרת הדברות. מדף ל ע"א קונ' יוסף דעת על טוט"ד. מדף מא ע"א קונ' שיר שיריים על שירי טהרה, בתוספת על הלכות מקואות. בסוף שני דפים מפתחות שנערכו ע"י רב"ז מזוזה. עד סי' השלמה לספר, בסוף קנאת סופרים, מדף נז ע"א. כשבנו ראב"ב ביקר בקראקא אצל רחו"נ דמביצר, שמע ממנו שאחיו ר' יואל שב מארצות המערב ואפריקה, וראה שהוגים שם בספר ובסברותיו כאחד הקדמונים. ד"ץ על המסכת בלבד בהשמטת הל' נדרים, כנויי נדרים והשו"ת שעל הספר, א"י תש"ל, ושוב בירושלים, תפוצה, תשמ"ג.

טוב טעם ודעת, מהדו"ק משו"ת על יו"ד, חלק (היינו מחזור) ה' (ולא ו'). הובא לדפוס ע"י ר' יואל ב"ר אליעזר ליפא ז"ל שור. לעמברג, דפוס פראנץ פארעמבא, תרי"ב, ז, ק ד'. בהקדמתו כותב שאין בספר אפילו שביעית מד' המדורות שהשיב בצעירותו באריכות על יו"ד, כוללות כאלפיים תשובות מלבד ריבית נדה ומקואות, והן טיפה מן הים לעומת חיבוריו על ד"ח השו"ע, וחידושי ש"ס פוסקים, תנ"ך ואגדה. בגלל ריבוים לא חשב כלל להדפיסם, ואם רק חלק — אזי הי מינייהו מפקת, אבל כשנגנב חלק זה, קיבל עליו שאם יימצא ידפיסו. אחרי רוב תפילות ובכיות הוחזר לו בעילומו שם. נכתב לתלמידיו מאדר תר"ז עד ניסן תרי"א, בקיצור בדרך כלל. אינו מדפיס את פרשת השו"ב מברדיטשוב, לבל יחשוב החולק עליו שבא לרדוף אחריו. לדעתו באה לו הרשלנות בהדפסה, בנייר ובהגהה משיבושים, כדי שלא יתגאה. מודה לבנו רח"י שהעתיק את התשובות, ולרז"ו קרפס מלבוב שטרח בהדפסה בגופו ובממונו. פתחי שערים באגדה. קונ' השמטות יוסיף דעת הדפיס בסוף כנויי נדרים תרט"ו מדף ל ע"א, בהתנצלות שאינו יכול להדפיס את 300 התשובות על יו"ד שנוספו לו אח"כ. מהדו"ק אזלה כבר בחייו, ונדפסה שנית עם הרבה תיקונים והוספות ע"י ר' יהושע צבי וילף. דפוס ח. רוהטין, תרס"ג, ב, קכא ד', שכה סי'. בהסכמת הבן ראב"ב נאמר, שכל ההשמטות שהיו בסוף סודרו במקומן, ובנו ר' שלמה צירף עוד תשובות. בהקדמת הנכד ר"ש כותב, שמוסיף בהתחלה את פרשת השו"ב מברדיטשוב שנדפסה בקונ' פרט ועוללות שבסוף שנות חיים שאזל (סת"ם, דף סט ע"א), ומצרף מחידושיו שלו על הספר. מדף קיד ע"ב השמטות, תשובות השייכות לספרו מי נדה ח"ב ואחרות.

מהדו"ת ח"א על הל' טריפות. לעמברג, דפוס השותפים ר' ישכר ב"ק ור' אברהם יצחק מענקיש, תרע"ך, ד, סו ד', רלז סי'. ח"ב של הספר הוא קנאת סופרים, על הל' נדה, מקואות, סת"ם ונדרים. מז סי' השמטות לטוט"ד ויוסף דעת, בסוף קנאת סופרים תרכ"א, מדף עג ע"א. מעבר לשער תודה לנגיד ראי"י מנקיש, שהשקיע מזמנו ומכספו להדפסת שני החלקים. בפתיחת השער בחידושי תנ"ך כותב שהדפסת כל ספר מקרבת הגאולה, ונוהג לפתוח באגדה כעין קרבן תודה לה'. בסוף מודה לבנו ראי"ב ששייעו. מדף נב ע"א קו"א לתשובות שענה אח"כ למשיגיו, פא סי'.

חזר ונפס בזיטאמיר, דפוס ר' יצחק משה באקשט, תרל"א, ה, סה ד'. בהסכמת בנו ראי"ב לרצ"ה כ"ץ מברדיטשוב כותב, שכבר המחבר רצה לראות בחייו הדפסה שניה של הספר.

מהדורה תליתאי על שו"ע יו"ד ח"א, כולל רסד סי' מחיבורו הכולל — בתקוה להוציא גם ח"ב, וגם על או"ח אה"ע וחו"מ שעליהם אלפי שו"ת. לבוב, דפוס ר' אליעזר מארגאשיס (א. ויידוביץ של מ. פ. פורמבא), תרמ"ד, ה, קג ד'. בנו ראי"ב כותב בהקדמתו המליצית, שמקבל מכל העולם מכתבי בקשה להדפיס עוד מכתבי אביו. נעתר כעת לבקשת רבני ולמדני רוסיה, ומוסר הספר להדפסה לר' אהרן מליצר מברדיטשוב, ועמו ר' יוסף רוזנבלט מקרמניץ. מקוה לצרף לח"ב מחידושיו שלו ותולדות אביו. רצה לזקק את הדברים מקושיות וסתירות, אך חזקה עליו מצות האב שלא יעשה זאת. מודה למעתיקהמקצר ולמדפיסהמגיה, ומציג ד"ת מבנו ר' יהודה אהרן בן הט"ו, ושתי דרשות משלו לשבתות שקלים ופרה. בדפים לח:-מח: 272 קיצורי דינים מהלכות טריפות העולים ממהדו"ק, תנינא וקנאת סופרים. נערכו ע"י מעתיק הספר ר' שמחה בונם, בנו של ר' ליפא ברודשינר שקושיתו מובאת מעבר לשער נדרי זריזין ח"ב.

מהדו"ג ח"ב, כולל רנד סי' מהל' מאכלי עכו"ם עד הסוף. הובא לדפוס בהשתדלות ר' צבי דוב לינדנבוים ז"ל. ההקדמות בפאדגורזע, ר' שאול ובנו ר' משה דייטשער, תר"ס, ה, קיח ד', אבל הספר עצמו נדפס כנראה בהונגריה. במכתב ראי"ב לבנו המו"ל ר' שלמה כותב, שמדפיסי ח"א לא עמדו בדיבורם להמשיך להדפיס ח"ב. גדולים וצדיקים תבעו ממנו להדפיס את ספרי אביו, אך כבד עליו לטרוח בהפצתם, ולהתבזות בקבלת כסף של אחרים. מבשר לו שראו"צ רוזנקרנץ ור"מ שריפטזר מדפיסי וילנא, עומדים להדפיס רמב"ם עם חידושים והגהות בנין שלמה של אביו. מתפלא על אלו הדוחים את דבריו בנקל שעה שאת הכל אפשר ליישב, וכפי שנוכח אב"ד בריסק בביקורו. ברשותו קונ' מיוחד של ישובים להשגות רבנים על אביו, ומקוה להדפיסו לחוד. הקדמת אגדה מהמו"ל בשם עטרת זקנים, ובסופה ד"ת בהלכה ממנו ומבן דודו ר' אברהם איטינגא. בסוף דף השמטות. בסוף כל חלק מפתחות. בדף האחרון מאמר מהמחבר למתן תורה ותיקונים. ד"צ למברג בשני כרכים, ניו יורק, גראסמאן, (תשכ"ד), ובני ברק, יהדות, תשל"ט. קונ' השלמה לספרי תשובותיו, בעיקר לאלו שהעירו על טוט"ד וקנאת סופרים, בראש לקוטי צבי לרצ"ה הורביץ.

שו"ת שירי טהרה מהדו"ת על הל' נדה ומקואות. מדף קי ע"א ח"ב עמ"ס נדה ממה שהשיב לשואליו זולקיב, דפוס ר' שאול מאירהופר, תרי"ד, ז, קנה ד'. נלוה לו ח"ג: תיקון עולם, תשובה לר' נח ז"ל אב"ד פאריצק בדבר ההיתר לשלוח גט ע"י הדואר, ותיקונים בענינים שכיחים בגיטין מתוך תשובותיו באה"ע, א, מז, ז ד'. בהקדמתו לח"ג מוסר מנין חיבוריו, ומסביר שקובע ענין זה שחידש לפני עשרים שנה, וענייני גיטין שכיחים יותר היום כאשר יהודים גולים ונודדים.

גט ע"י הדואר היא אחת מתקנותיו החשובות ביותר, ונתקבלה על דעת גאוני הזמן. אחרי ארבעת תיקוניו הוספות והשמטות. בהקדמת אגדה לשירי טהרה מביא ד"ת שנגלה לו בחלום. בסופה מודה לרז"ו קרעפס מלבוב, שהקדים בכל פעם המעות למדפיס. ד"צ בניו יורק תשל"ט בלי תיקון עולם, ובסוף ג' דפי הוספות בענין פסח מספר אחר. השלמה לספר: קונ' שירי שיריים, בתוספת על הל' מקואות, בסוף כנויי נדרים תרט"ו, מדף מא ע"א. פ' סי' של השמטות, בסוף קנאת סופרים תרכ"א, מדף לד ע"ב.

שנות חיים ח"א, מהדו"ת על ספר החיים וחידושי דינים. למברג, דפוס מ. י. פורמבה, תחילת תרט"ז, א, יט; קב ד', שמה סי'. בפתיחה קונ' דרך החיים בהלכה ובאגדה בעניני או"ח, היות שעליו יש לו י"א חיבורים גדולים, ולא יכזר להוציאם אפילו במקצת. אח"כ קו"א לספר החיים שנדפס מכבר, ונכפל כאן כי עליו יסובו כמה תשובות. את המפתחות ערך בנו ראי"ב. בשער מיוחד ח"ב: ספר סת"ם, תשובות ודינים בהל' ס"ת תפילין ומזוזות, תרט"ז, ב, פו ד' (חסרים סג, סד), צד סי'. בהתחלה דרושים. מדף לט ע"ב על הלכות קריאת התורה. מדף מז ע"ב התשובות, סו סי'. מדף סז ע"ב הל' מזוזה, ח סי'. מדף סז ע"ב קונ' פרט ועוללות בהל' ביהכ"נ, כשבו מדף ע"א ע"ב השמטות לחיבוריו הקודמים, ובס"ה מח סי'. ד"צ, ירושלם, דפוס אופסט האמנים, תשל"ד.

מודעא לבית ישראל לאסור מצות מכונה, נדפס בפקודתו ע"י רבני קראקא. ברעסלויא, דפוס ר' הירש זולצבאך, תריי"ט, כד עמ'. מעבר לשער כותב שהקונ' נשלח אליו מסודר מקראקא ולא שינה בו, אף כי השבחים אינם לרוחו. מודה ליחסן ר' שמואל קורנפלד חתן רע"א בן הגביר ר' נחמן עין העדה בבראד שטרח בהדפסה, בסיוע בנו ראי"ב ורח"נ דמביצר. כולל תשובות גאוני הזמן אל רח"נ לאסור, לרבות הדב"ח, רי"מ מגור, רמ"ז איטינגא ועוד. מולם יצא להיתר השו"מ וסיעתו בקונ' ביטול מודעה. שני הקונטרסים צולמו עם מפתחות, ירושלים, הוד, תשל"ג, וראה: ח"א, 807-808. הרב יוסף חיים קרא אב"ד פארדאן יצא נגדו במגיד, אבל אח"כ ביקש את מחילתו ונתרצה לו.

חדושי אנשי שם, לקט מחיבוריו על אה"ע, כל מה ששייך לדיני אנשים ואנשים בסי' קכט. לייפציג, דפוס כ. ו. פוללראטה, תר"ך, ח, קמ ד', רז סי', והשמטות, יג. בדף השני תודת המו"ל ר' אייזיק פריימאן לבן ראי"ב שעורר את אביו ללקט ולשלוח אליו להדפסה, ותודת המחבר למו"ל שנטל על עצמו את רוב ההוצאות, ורק במעט סייע לו. בהתחלה תשובה להיתר האשה מזלוטשוב. בסוף המפתחות. ד"ץ בא"י תשל"ב.

קנאת סופרים, דיני סת"ם, נדה מקואות ונדרים, וקצת שו"ת על שאר הל' יו"ד שהשיב (בשנתיים האחרונות בעיקר) לחכמי הדור שהשיגו על חיבוריו. לעמברג, דפוס השותפים ר' ישכר ב"ק ור' אברהם יצחק מענקיש, הותחל בתר"ך ונשלם בתרכ"א, פא ד'. בפתח השער ג' תשובות בענין מילה, ואח"כ יד סי' השמטות לטוט"ד תנינא הל' טריפות. בספר רעו סי', בהם משיב להשגות על ספריו הקודמים בענייני סת"ם. מדף ל"ד ע"ב השלמות והשמטות לשירי טהרה, מי נדה, נדרי זריזין, טוט"ד ויוסף דעת. ד"ץ, ירושלים תשל"ד, צו ד'.

הגדה של פסח עם פירוש מעשה ידי יוצר וחידושי דינים. למברג, דפוס ראז"ו סאלאט (ש.ל. פלקר), תרכ"ג, י', סט ד', בהידור רב. בהקדמתו מודה לרח"נ דמביצר שעוררו להדפסה, ולבנו ראי"ב שביירר את הקטעים מחיבורו בשם זה. בהתחלה חי' בענייני פסח ששלח ראי"ב לרצ"ה הורביץ, וכן תשובה ופירוש לברכת שהחיינו מרש"ק. נדפסה שנית בלבוב ע"י ר' אליעזר מארגאשיש, ובמהדורות נוספות.

שו"ת שבעה עינים, שבעה היתרים מתק"ץ לעגונה בבראד, והסכימו עמו שבעה גדולי הדור: החוו"ד, הישועו"י ובנו רמ"ז, החת"ס, ראל"ה מסטניסלב, ר' יוסף מאיר אב"ד גלינא בבראד, רעק"א והחמדת שלמה. לבוב, ראי"ה ב"ר יהודה גרשון ז"ל דרוקר, דפוס ש. ל. קוגללוין, תרכ"ד, א, סב ד'. פתח עינים ערך בתקצ"א בנו המסדר ר' חיים יהודה. צורף קונ' דברי ריבות לאסור, מהמערער האב"ד ר' אלעזר לנדא. תשובות רש"ק בשוליים: דמשק אליעזר. מדף מח ע"ב קונ' (יח) הוראות שהורה הרב אלעזר לנדא, אם יפה הורה. בשו"ת שירי טהרה דף צח ע"ב שחק מהוראתו בענין זוחלין במקוה, והסכימו עמו בתקפ"א הגור אריה יהודה, ראז"מ, ודודו ר' שמואל מפרג. העגונה הניתרת נישאה וזכתה לבנים כמעט שלא כדרך הטבע, ויהי לנס. מקודם לא ילדה י"ב שנים וחדל לה אורח כנשים, בעלה גירש שתי נשים ולדניות בלי זש"ק שלו, ובשנת ההיתר זכו לבת ואח"כ לבנים! ד"ץ בא"י תש"ל. נוסף בהתחלה דף הקדמה מהמו"ל רבי יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק, המספר נס הצלתו מלודז לתא"ו ובא"ב, ושאין לו בנים. ההכנסות קודש לבית מדרשו מדרש יחיאל בב"ב.

עבודת עבודה עמ"ס ע"ז, ח"א עד דף מג. זאלקוויא, דפוס ר' שמואל פינחס שטיללער, תרכ"ה, א, פח ד'. בשער מפורט יחוסו. מעבר לשער מתנצל על שלזקנתו לא הוגה, וגם בנו ראי"ב לא היה כאן להגיהו ולצרף מחידושיו. דף פתיחת אגדה. מדף פ ע"ב דברי חן, חידושי ידידו רח"נ דמביצר שהשתדל בהדפסת ספריו. ח"ב עד הסוף, נקרא זכרון יהודה ובית אהרן לזכר נכדו, בראדי, דפוס פיטש עט ויינשטאק, תרס"ז, ב, פב ד'. בהקדמת בנו ראי"ב כותב, כי כבר בתרנ"ד רצה למוסרו להעתקה, אך השתרגו עליו צרות רבות. כעת קיבל מכתב מר' אליעזר דייטש אב"ד בוניהאד המבקשו ח"ב שכאילו הופיע, וראה בכך סימן להוציאו לאור. מודה לר' אברהם איטינגא נכד אחיו, ולר' ישראל אברהם פרנקל נכד ר' איציקל מאה"ו שטרח בהדפסת הספר. בהתחלה ובסוף מצרף ראי"ב תשובתו בענין המסכת, לר' דוד ויינלז שהעתיק את כל הספר. בקולופון תאריך חיבורו תקצ"ז. אח"כ ד"ת מהמגיה רי"א פרנקל והשמטות. ד"צ בכרך אחד, ברוקלין, ישראל זאב, דפוס סענטרי פרעס, תשכ"ב, כשבספו ג' ד' ד"צ של מודעא לבית ישראל.

אחרי פטירתו נדפסה צוואתו לשון צדיק. הראשונה נכתבה בתקצ"ד לבנו רח"י, השניה בתר"ח, עם השלמות בתרי"ג ותרי"ד, והיא משקפת את גודל רוחו. (קורא לבנו ראי"ב לקחת מחצית הכתבים שיבחר, והיתר למסור ללומדים לומר בשמו, ואף אם ידפיסו על שמם מוחל להם). צורף לה ההספד שקונן עליו בנו ראי"ב בקלויז רבתי ביום ב' י"ט תמוז תרכ"ט, עם ד"ת ומעט שו"ת מספרו שערי בנימין. אונגוואר, דפוס קרל יגר, תר"ל, ו, נ ד'. בסוף הקדמת הבן המזכיר את חותנו, ומודה לר"ש גנצפריד שניאות לקבל עליו טורח ההדפסה וההגהה, וכתב על רש"ק:

גם בעודנו חי עמנו כבר תהלתו מלאה הארץ, אבל עוד לא הוגד לנו אף החצי מגודל קדושתו ופרישתו. מודיע למדפיסים שאביו הניח ק"ס חיבורים בכל מקצועות התורה, ובהם שלושים כרכים גדולים של שו"ת (אבדו כנראה). מוכן למוסרם חינם עם כמה מאות רו"כ למי שיאבה להדפיס, ויסדרם היטב עם הגהותיו. מציג אחדים ממכתבי התנחומין שקיבל: מרמצ"ה ויטמאיר מסמבור אחרי שערך לו הספר (נפשי היתה קשורה בנפשו... אבדתי את ידיד נפשי ומיודעי, אשר מיום הכרתיו ועד אחרית ימיו, אהבת עולם היתה בינינו שאינה קשורה בדבר); ר"י שמלקיש שהספידו ויעץ לבן לענות לשואליו, ואף כי הוא עשיר, לקבל רבנות בעיר גדולה לבל יוטרד מלימודיו(!) (איש אלקים קדוש כזה אשר היה לי כאב ולידיד נאמן); ר' יצחק בלאזער מפטרבורג. מדף ו ע"א הספדו: פתיחה, דבר הלכה כמנהג אביו, וגוף הספד. מדף כו ע"א חליפת שו"ת עם אביו אודות תשובתו לאודיסה (מהדו"ג, אה"ע, קג) בתרכ"ג. מדף לב ע"ב: שו"ת אליו, ו סי'.

שנית ע"י ר' אהרן מלצר מברדיטשוב ור' יוסף רוזנבלט מקרמניץ שיעדוה למדינתם. לבוב, דפוס אנה ויידוביץ, תרמ"ד, ג, ל ד'. בהסכמת ראי"ב כותב שחמש מאות עותקי המהדורה הראשונה נחטפו, ולא הגיעו כלל לרוסיה. המולי"ם מוסרים בהקדמתם שמתכוננים להוציא שו"ת טוט"ד על יו"ד, ומציגים מכתבי תודה שקיבל ראי"ב בתרל"ד–תרל"ה על משלוח הספר, מר' דוד מטולנא, ראי' מס"ג, רד"מ מצורטקוב, ורמ"פ מהוסיאטין. מדף כא ע"ב הוסיפו עין דמעה, ההספד על ר"מ מפרימישלן. בזמן קצר נמכרו אלפי עותקים.

קהלת שלמה על מגילת קהלת בלי הפנים, ע"י השותפים ר"א מלצר ור"י רוזנבלט. וארשא, דפוס י. ברגר, תרמ"ג, לא ד'. בהקדמת הבן ראי"ב כותב, שבתרכ"ט לקח עמו רז"ו בן אחיו לסמילא שברוסיה חמישים חיבורים, וכשנפטר צעיר בחורף תרל"ו, ביקש מאלמנתו שתחזיר לו. בחורף תרמ"ב קיבלם חזרה בהשתדלות ר' מרדכי פרנקל מו"ץ סמילע, וכעבור חודשיים נשרפה שם העיירה ע"י שודדים, וביתה ורכושה כלו. רק שני ספרים אבדו בלי העתקות: מהדו"ק חח"ג על הל' פסח מסי' ת"ס וקהלת שלמה. חשש שמא השאילו ב"א לגיסו ביקטרינוסלב, ואולי ידפיסו זרים על שמם, על כן ליקט מספרי אביו וכתביו כל השייך לקהלת, ומקוה שיימצא החיבור האבוד. הפתיחה מהמחבר.

מגן אבות מהדו"ק עמ"ס אבות עם הפנים, בהשתדלות השותפים ר"א מלצר ור"י רוזנבלט. פיעטרקוב, דפוס ר' פייבל בעלכאטאווסקי, תרמ"ג, נב ד'. בהקדמת הבן ראי"ב כתב, שאין בכח השותפים להדפיס את החיבור השלם, ועל כן ליקט ממנו קטעים. מציג ד"ת מספרו דברי חכמים, ומספרו של אביו עה"ת מתקצ"ד. ד"צ, ניו יורק, מרדכי יצחק סאמעט, תשכ"ב.

אמרי שפר עה"ת. לעמבערג, פעסיל באלאבאן, תרמ"ה, קכו ד', באותיות זעירות צפופות. בהסכמת הבן ראו"ב שסידר את החידושים, כותב בחרוזים שהדברים בדרך פרד"ס, ור"ת שפ"ר: פירוש רבינו שלמה. הזכויות נמסרו למדפיסה להוסיפה גם לחומשים שמוציאה לאור. בסוף שני דפי לוח הטעות.

המדפיסה אכן הוציאה לאור באותה שנה את חמשת חומשי תורה, עם ט"ו פירושים ובהם פירוש ישועות יעקב ואמרי שפר. נדפסו שנית בבודפשט תש"ד!

הפירוש עצמו נדפס שנית בתרנ"ה, קכח ד', כשחלק מהשיבושים תוקן בפנים, ושלישית בשילוב כל התיקונים בפנים, דפוס ר' דוד באלאבאן, תרס"ג. בהקדמת מאמר אסתר מביע רא"ב את שמחתו, על שיש מקומות בהם לומדים כל שבת בספר. ד"צ מוגדל של מהד' תרמ"ה ע"י מרדכי יצחק סאמעט, ברוקלין תשכ"ב ותשל"ד. בסוף ציין בכתב ידו שכלל את התיקונים בפנים (!), וצירף שני דפי הצוואה לשון צדיק. ד"צ מהד' תרנ"ה, ירושלים תשל"א, וב"ב, תפוצה, תשמ"ג, מתוך התעלמות מהמהדורה המשופרת של תרס"ג.

חכמת שלמה על שו"ע, במהדורות שמתרמ"ו. הגריז מבריסק הקפיד על מי שקרא ממנו בלשון תימה, וקרא ג"פ: מי אומר זאת? רבי שלמה קלוגר! (רמ"מ שולזינגר, יתד, מוסף בריסק, ט"ו תשרי תש"ן, 5).

פירוש יריעות שלמה על סידור בית יעקב עמדן, במהדורות שמתרנ"ז. קונ' אפריון שלמה על שער המלך, במהדורות שמתר"ע.

בגדי יום טוב עמ"ס ביצה. לעמבערג, דפוס ר"ח ראהאטין, תרנ"א, א, קעב ד'. מעבר לשער הקדמת בנו ראו"ב הכותב, שחיבור זה היה חביב במיוחד על אביו, וציוה לבנו הגדול רח"י להעתיקו לדפוס בכתב יפה. כעת מסרו לר' אליעזר מרגאשיש מלבוב להוציאו לאור, כשעמו משתדל ר' אליהו מארדר דומ"ץ דזיקוב תלמיד אביו. תנאי עשה שיצרף לו קו"א על הל' יו"ט בשם תוספות יום טוב, אלא שבגלל כובד ההוצאה נעתר להמתין. "בעת רעה ודלה כאשר עתה, שבכל יום קוני ספרים ודורשיהם ימעטו, ומחברי ספרים יפרו וירבו ויציצו מעיר ועיר כעשב השדה, ומכבידים משאם על שרידי הקונים אשר עוד בספרי חכמי ישראל מוצאים חפץ". חידושיו וחידושי בנו ר' יהודה אהרן הנוגעים לחידושי זקנו, מקוה להדפיס בחלק הנוסף. בסוף מציג ר"א מרדר את תשובתו למחבר בתרי"ג בהיתר עישון סיגריות בפסח, ושתי תשובות אליו גם מתרט"ו. בעמוד האחרון שמות המנויים שקיבץ במסעו, ותודה לרעיתו השניה שסייעה להדפסה. ד"צ בירושלים תשל"ד.

גבורות שלמה דרושים עה"ת. לבוב, דפוס ר' חיים ראהאטין, תרס"ב, ב, פז ד'. נכדו ר' אברהם סג"ל איטינגא ליקטם מספריו ומכתביו, והביא לדפוס ר' אברהם דוב ב"ר גדליה ז"ל קראקמאל נכד ראז"מ. בהסכמת הבן ראי"ב מבאר את הצורך בספר, באשר דברי האגדה הם מפוזרים במקומות שונים בספריו, בהתחלה, באמצע, בסוף ובהשמטות. בהקדמתו המחורזת של המלקט, מודה למו"ל שהעתיק את הדרושים לכתב יד יפה. המו"ל מביע בחרוזים את תודתו למלקט, שאצלו ראה את החיבור והתלהב להדפיסו. כולל גם דרשות למועדים. בסוף גרגירי המלקט מספרו פרחי שושנים. ד"צ עם מאמר אסתר, בתוך חמשה ספרים נפתחים, ב"ב תשל"ב, אחרי ספר ברכה משולשת.

מאמר אסתר מהדו"ק על מגילת אסתר. בראדי, דפוס פיטש עט ויינשטאק, תרע"ב, ד, מ"ד. בהקדמת הבן המו"ל מביע את אכזבתו, על שלא פנו אליו להדפיס את ספרי השו"ת של אביו וחידושיו על השו"ע. הספר נדפס כעת ע"י האחים ר' צבי אריה ור' שלום כ"ץ, בני חנה יוטא בת ר' מנשה. ציותה מהונה סך מסוים להדפסת ספרי רש"ק. נפטרה באנטוורפן ביום ט"ז תמוז תר"ע, ונטמנה באמשטרדם. בגלל חולשתו בזקנתו אינו כותב בלשון מליצה, ואינו מצרף משל עצמו. יש עוד שתי מהדורות על אסתר. בהקדמת המעתיק והמגיה, הצעיר אברהם קופרברג נכד רבי שבח מבראד, מצרף ד"ת משלו. הפתיחה מהמחבר. ד"צ, ניו יורק, מנורה, תשי"ט, 190 עותקים, בתוספת שני דפים בהתחלה בשבחי ההוצאה. שוב בניו יארק, דפוס אברהם יצחק פריעדעמאן, תשכ"ה, ע"י ר' שניאור זישא ב"ר אשר רייז רב דמידל ווילג' בניו יורק. המו"ל כותב בהקדמתו שציין בשוליים מקורות, וצירף בסוף שני דפים מחידושיו בענינים אקטואליים.

ד"צ בתוך חמשה ספרים נפתחים, ב"ב תשל"ב.

כרם שלמה, כ' מאמרים באגדה על המועדים. חו' א: למתן תורה. פשמישל, דפוס קנולר ובנו, תרפ"ג, כד ד', עם הקדמת נכדו ר' שלמה שערך וסידר לדפוס שלא על מנת.

האלף לך שלמה, אלף ומאתיים תשובות שהשיב בקיצור בד"ח שו"ע. מלוקטים מחיבוריו, עם הערות אלף למטה (בשולים) ע"י נכדו המו"ל ר' שלמה. הדפיס תחילה שש מאות תשובות על או"ח ויו"ד בלבוב תר"ע, ורוב המהדורה אזלה וכלתה במלחמה. הקוזקים שרפו את ספריתו באיסטריק, עם 1200 עותקים של ח"א וכת"י של ח"ב. אביו ראי"ב כותב בהסכמתו: ידעתי אשר החיבור הזה רבים יאותו לאורו, בפרט בזה"ז האומרים לקוצרים ה' עמכם. מצטט ממש"כ אביו למתרעם (טוט"ד, מהד"ג, ח"א, קנח), שבשאלה מעין המפורש בשו"ע אין צורך לפלפל, וכשישלחו לו קושיא חמורה יפלפל בה. בהקדמת הנכד המסדר כותב על זקנו, שבריבוי ספריו לא קדמהו אדם מעולם. קיוה להוציא גם את ספר ארעא דרבנן מזקנו, על כללי הש"ס והפוסקים. הוציא.

את הספר מחדש עם הוספות, אלפיים תשובות בד' חלקים. ח"א, או"ח, בילגוריי, נ. קרוננברג, דפוס סיקורה בוורשא, תרצ"א, עב ד', ת סי'. בסופו עוד בהל' פסח. ח"ב, יו"ד, נח ד', שמב סי'. חלקים ג-ד על אה"ע וחו"מ בשערים נפרדים, תרצ"ג, נד; יב ד', רכו; מ סי'. בסוף השמטות לאו"ח. לרוב בלי שמות השואלים. בהוצאות השונות נשתנו מספרי התשובות.

בהקדמת הנכד למהדורה השניה כותב, כי איבד את כל השקעתו הראשונה בשלחו אז ספרים לרוסיה מבלי לקבל את תמורתם, וגם כאן פרצה המלחמה. זקנו לא היה בעד הדפסות חוזרות והעדיף להדפיס ספרים חדשים, ובכל זאת נעתר להפצרות רנ"נ קרוננברג, למסור לו את זכות ההדפסה למהד' ב' עם תיקונים והוספות. בפתיחה דברי אגדה. הרב מ. איגר צילם את הוצאת בילגוריי, ניו יארק, מפיצי תורה, תש"י. כמו"כ צולמה בירושלים תשכ"ח (תשל"ח), וח. וגשל, תשמ"ט. את הרקע ההיסטורי לתשובתו אל ר"א הורביץ מויען (יו"ד, רנו), ביאר ד"ר מאיר הרשקוביץ, ספר זכרון לשמואל בלקין, 162-180.

ובחרת בחיים, שו"ת בענייני או"ח, ח"א עד סוף הל' שבת. נערך לדפוס ע"י נכדו ר' שלמה, ויצא לאור ע"י ר' דוד פרנקל מויען. בודאפשט, דפוס האחים געווירץ, תרצ"ד, ה, צב ד', קמ סי', ספר שני מעזבון המסדר. בהקדמת ר' שאול בר"י חיות מבראד כותב, שהמסדר ציוה להדפיס מה שכבר השלים להכין, והאלמנה דודתו הדפיסה כבר שערי בנימין, וכעת ח"א מתוך עוד ג"ח העומדים להימסר לדפוס. מודיע שמכין קונ': מחליפי שאלות ותשובות עם רש"ק, כדי להדגיש את קשת השואלים הרחבה. בהתחלה סקירת ר' שלמה צבי כ"ץ שטרן מבודפשט על התפתחות השו"ת, והידיעות ההיסטוריות שבשו"ת המחבר. ד"ר צ בניו יורק תשכ"ג עם שו"ת שערי בנימין של בנו.

כרכי חיבוריו נמצאים בספריה הלאומית, ורשומים ע"י ר' יהושע מונדשיין. חלקם נרשמו כבר בתולדות הפוסקים. ילדיו הניחו בתוכם את משאלותיהם לרפואה שלימה ושחרור מהצבא. סדרם לפי א"ב: חידושי אגדות שבעין יעקב ובתלמוד, וקצת דרשות והספדים לרבות על ר' יעקבקא לנדא וראז"מ, תקע"ט–תקפ"ח; חידושי הלכות על פרק הכותב בכתובות וענינים המסתעפים באה"ע וחו"מ, עם חי' שנים אוחזין, תקע"א-ג; חידושי שבועות על המסכת וההלכות, מתקס"ו. עמ"ס ב"ב וחולין אולי מבנו ראי"ב; חכמת התורה שבעים כרכים!, עה"ת, ח"מ, עין יעקב ומועדים, תקס"ג–תרכ"ו. לח"ב נספח שמע שלמה על ההפטרות, תולדות (או תולדות) שלמה על רות, תקס"ח. ח"ו כולל תפארת שלמה על שה"ש, מתקע"ו. ח"ט עם דמעת העשוקים על איכה, מתקע"ח, וח' עם קהלת שלמה על קהלת, תקע"ט. חלק כ' עם מגן אבות על אבות, תקפ"ג. בחלק כט מתקפ"ט רושם שזהו חיבורו מס' נ"ה. בחלק ל מתק"ץ מביא ד"ת מהבעש"ט. בחלק מה רושם שיש לו כבר צ"ח חיבורים, ומהם כ"ב מועתקים (לדפוס). חלק נ' מתר"ח עם הסכמה להדפסת חיבור זה מנכדו רז"ו קלוגר מסמילא. בחלק ע' השמטות לספריו; טוט"ד, יו"ד ח"ב, על הל' ריבית נדרים ושבועות, ת"ר; כללא דריביתא על הל' ריבית ופרק איזהו נשך וכמה סי' בחו"מ, תקע"ג; מגן אבות על אבות מתרט"ו לערך, עם קונ' שירי אבות. על קטע אחד נרשם שלא להדפיס (בעניין החסידות); מזבח אבנים, שם כולל לפירוש הארוך מזבח הזהב והקצר מזבח העולה, ח"א על הל' קידושין סי' כו-לא, ח"ב, סי' לא-מ, ח"ג, סי' מ-סה בתקע"ה-קע"ז. מהדו"ת בתקצ"ח; משפט צדק: ח"א על חו"מ, סי' א-קכט, כולל הקונטרסים: חזרת הדברים, מלוגי דשטרי, עשק שבועה, חצר המשכון, הפוגם שטרו. ח"ב, סי' קלג-תכו. מהדו"ת, תשובות וחי' על חו"מ ועל סי' סט-עג. נכדו כותב שההיחבור היה אצלו באיסטריק עם עוד ששה (או שמונה) חיבורים, ובהם משפט צדק מהדו"ק ומהד' ה', וחיבוריו האחרונים מסוף ימיו על ד"ח שו"ע ועה"ת. במנוסתו מפני הקוזקים בתרע"ד נעל אותם בתיבת ברזל, והם השחיתוה בחשבם שיש בה מטמון. רק אחדים ניצלו והובאו אליו לוינא, ובהם שו"ת וחי' חו"מ מהד' ג'; נדרי זרוזין עמ"ס נדרים עד דף לו, בתקפ"ג-ד: עין דמעה, עמק הלכה על סוגיות השי"ס והלכה א-ג, תקס"ב–תקע"ב; עץ הגפן, חי' הלכה ומעט חי' סוגיות ותשובות על אה"ע, חו"א, תק"ץ. מהדו"ב על הל' גיטין עד גמירא. על שמות גיטין, תק"ע; קהלת יעקב; דרושים למועדים, כמה כרכים, תקצ"ו–תרכ"ה. חלק אחד מתקצ"ד–תר"ז עם מאמר א-ב על אסתר; קרבן פסח הוא פסח ראשון (היינו ח"א) על הל' פסח, תקע"ח. מהדו"ת נועדה להקרא פסח שני, ולהידפס עם ספר החיים. בתולדות הפוסקים רושם עוד קו"א מותר הפסח; שו"ת בד"ח שו"ע עם מעט חי' ש"ס, כרכים אחדים מתקע"ג–תקצ"ו. כרך תקע"ו עם מעשה (או מעשי) ידי אדם הנקרא מעשה רב (או רבא) על הל' פסח. מזכיר בו את חיבורו עשרה מאמרות על הל' קידושין.

על או"ח ועניני מועדים, ד' מהדורות מלפני תקפ"ט עד תרכ"ג; על יו"ד, מהד' (ד?), תקצ"ט, מהד' ו', תרי"א-ד, מהד' ח, תרכ"ב. על אה"ע, מהדורות ג-ו, תקצ"ט–תרכ"ה. על חו"מ, מהד' ג-ד, תר"ג–תרי"ד, עם תשובה על עזבון ר"י מרוזין שנמלך לא לשולחה; תהלות ישראל על תהילים, חי' אגדה ודרשות, מתקפ"ד לערך; תוספת יו"ט על הל' יו"ט, מלפני ת"ר; תשובות וחידושים עמ"ס נדה והל' מקואות, מהד' ג-ד, תר"י לערך.

מ: מב. מד: נא. נח. ס סר. סד: סט: עב: עח. פ ע"ב, ח"ב, קונ' עת דודים, ח: יז ע"א, קונ ע"א, טז. כה ע"א (תשובותיו מתרט"ז–תרכ"ג); נאות דשא שהו"ל בנו בתרכ"א (שתי תשובות בסוף); נחלה לישראל (היבנר) הלכה למשה בהתחלה, הל יח, כא, ל, לו, נה, יח, כח, מד, נג-נה (מתרי"ג–תרי"ח).

★