משיניבה (תק"ף–תרנ"ט)
בנו של ר' יחיאל דומ"ץ ברנוב. נתקבל כדיין בשיניבה כאשר רבי יחזקאל שרגא ה"ש נתקבל בה כרב, והיה ידיד נפשו וחסידו המובהק. פעם פסק כהחכמת אדם שיתומה קטנה אינה חייבת לשבעה, והקהילה רעשה על כך. גם הרבי משיניבה קרא לו בלילה להוכיחו בגלוי איך פוסקים מקיצורים, ואז התעצם אתו בהלכה להוכיח את מקורותיו בספרים שאכן כך ההלכה. הודה לו רי"ש שהדין עמו, והבטיח לו שבשבת ידרוש ברבים שצדק בפסקו. החשיבוהו כאחד מגדולי בעלי ההוראה בזמנו. יוסף קאללער מספר מסר (געדענקבוך גאליציע, 145–143), כי אביו נכנס אליו לפני שהתיצב לצבא, ואמר לו איך יקחוך בעינים כה חלשות. למעשה היה בריא כל הזמן, אך מאז החל לסבול עד שטיפות לא עזרו, ולכן שוחרר מיד. נפטר ביום כ"ט כסלו תרנ"ט, כשידידו רי"ש שוכב במיטה חולה אנוש. כשנודע לו אמר: ללוותו איני יכול, שלא לוותו איני רשאי. בשארית כוחותיו קם והלך באמרו: יחד באנו ויחד נלך, ואכן נפטר כעבור שבעה ימים.
בניו: א. ר' אליעזר שמ"מ בשיניבה; ב. ר' ישראל משה שו"ב גלוגוב, חמיהם של ר' אלעזר אורי אבי ר' סנדר בירושלים, ושל רנ"ה קרפיול אבי ר' יצחק מאיר בניו יורק.
תשובות אליו: אורין תליתאי, פד; אמרי יושר, ח"ב, קמד; מגדל השן, נ; מהר"י הכהן, קמא, יו"ד, מז, מח, נג, חו"מ, יז; תנינא, יו"ד, מד, נ, חו"מ, לא; מהר"ש, ח"א, יא, ח"ה, כה, ח"ו, קג בתרמ"ח–תרמ"ט; שו"מ, תנינא, ח"א, פג, ח"ג, יז.