ר' מנחם נחום ב"ר יצחק פרידמן

מטשרנוביץ (תרכ"ט–תרצ"ו)

נולד בסדיגורה ביום כ"א כסלו תרכ"ט, בכור לאביו הפחד יצחק מבויאן. בין מלמדיו בילדותו המשב"ק ר' יוסף בילוג. נשא בתרמ"ד את חוה בת דודו רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין. סמך שם לשולחנו ג' שנים, ושב אל אביו לבויאן. בפרוץ מלה"ע א' ברח לוינא, בה נפטר אביו בתרע"ז. היות ובויאן חרבה במלחמה, בנו לו חסידיו מרכז בטשרנוביץ בה הנהיג כאדמו"ר מבויאן, ונהרו אליו רבנים וחסידים רבים. המשב"ק: ר' אלתר בירברייער מתרע"ז, ור' ישראל מרגליות. ביקורו בארץ בתרפ"ז עשה רושם רב. נפטר בוינא בעש"ק י"ט אב תרצ"ו. משמשו ראי"ב חיבר עליו: קול נהי בכי תמרורים, טשערנאוויץ, אלול תרצ"ו, כ עמ'. ילדיו: א. ר' אהרן ממלא מקומו; ב. ר' מרדכי שרגא;

ג. מרים זו' ר' משה'ניו מקראקא. תיאור מקיף של חצרו ותולדותיו חיבר הרב דוב בר רבינוביץ: משכנות הרועים (ח"א), ירושלים תדש"ם, תרן עמ'. בהקדמה מבאר שחלקו הראשון לתולדותיו, ובשני כתבי חסידים שרשמו את הנהגותיו.

זה ינחמינו, תורותיו למועדים, נעתקו ונסדרו ע"י המשב"ק רא"ב. החל להידפס בתרצ"ז, ועד תש"ב נשלמו קמא קונטרסים על חנוכה שנשלחו לחסידים. בגלל המלחמה שבתה ההדפסה באמצע.

דברים נחמים, טשרנוביץ, דפוס א. הורניק, תרצ"ז, לב עמ'. נעתק ונסדר ע"י המשב"ק רא"ב, הכותב בהקדמתו שלא מש ממנו כל שנות הנהגתו מתרע"ז, ורשם הכל למשמרת. בגלל רוב ההוצאות מדפיס תחילה ליקוטי אמרים קצרים שאמר בהזדמנויות שונות, ובנו ר' אהרן הסכים לשם הספר. בסוף דברים אחדים מאביו הפחד יצחק. ד"ץ בסוף תולדות אהרן של בנו, ירושלים תשל"ב.

תפארת מנחם עה"ת והמועדים, חלק א-ב, ירושלים, דפוס המסורה, תשי"ג, תיח; שטו עמ'. מעבר לשער שמות התורמים. בהסכמת אחיו ר' מרדכי שלמה מניו יורק כותב: בימים הראשונים היה העיקר אצל אנ"ש תורה שבע"פ... ולא היו צריכים להדפיס כי היו חקוקים על לבם, אבל כמה חלפו ונשתנו הזמנים תכלית שינוי, אסיפות חברים ורחוקים נעשו רחוקים, ודבר ד' ד"ת יקר בימים ההם, והכתבי יד הנמצאים אצל יחידים הולכים ונאבדים. על כן הדפסת ד"ת שהרחיקו חסידים הראשונים, צריכים אנו לקרב ולחבב... וחוץ לזה מכל יו"ח לא נשאר שריד. התורות סודרו, הועתקו ויצאו לאור ע"י ר' יוסף יצחק ב"ר יואל הכהן הורנשטיין נכד המהר"ל, נפטר ביום י"ג כסלו תשי"ד. זו' ברריינדל בת ר' משה מרגליות נכד המאיר נתיבים, נפטרה ביום כ"ה כסלו תשי"ג.

בהקדמתו כותב שח"א עד תרצ"א מוסר כלשונו ביידיש, וח"ב עד תרצ"ו העתיק בלה"ק. הרבי הסכים לשם הספר, על שם ביהמ"ד שלו בירושלים שנקרא כך. ד"צ בירושלים תשל"ג. בדף האחרון רשימת התומכים.