ר' מרדכי ב"ר משה צבי הירש פלץ
פרנס ושתדלן בלבוב, מחסידי בלז
מלבוב ובלז (תק"ץ*–תרנ"ג)
בכור לאביו המשכיל ר' משה צבי הירש ענסר (תקס"ד - כ"ד שבט תרל"א), בנם של ר' חיים (נפטר בתקצ"א) וטילא בת ר' יעקב רייס סניור מלבוב, נפטרה בתקצ"ב. בנם רמ"צ כתב במחברתו זרע קודש קינה עליהם, ועל עינו השמאלית שנסתמאה. נדפסה בסוף מעדני מלך, שירי הב' מנחם מאניש קעניג (תקצ"א - י"ב אייר תר"ח) ב"ר זאב וולף ומחלה, לבוב תר"ח, 2, 64 עמ'. האב ת"ח ירא ה' וטוב לבב. בנעוריו התייד עם שי"ר וערטר, ורבו צריו. התפרנס ממלמדות, והתכתב עם ראשי חכמת ישראל בדורו. ב"א ר' מרדכי דרוקר מ"מ בסטרי התחנך על ידו, והושפע ממנו. משורר ובקי בלשונות, ולימד את בנו צרפתית, גרמנית, יוונית ופולנית. שיריו נדפסו בכוכבי יצחק מתר"ה. ספרו: משאת משה ח"א או המצרף ללימוד דקדוק שפת עבר, למברג תרי"ד, וח"ב הנותן זמירות בתרט"ז. נותרו בכתובים: אגרות אל אסף על השפה העברית; הנותן זמירות על הטעמים; פירוש ספר הנפש לרבי שם טוב אבן פלקירה; אוסף שירים זרע קודש. נשא את אחותו או קרובתו של ר' שמריה שטיקלר אב"ד מוסט שהשפיעה תויו"ש בבית, ופעם שרפה שלושה מחיבוריו שהיו מוכנים לדפוס.
ידידו אהרן דורנצוייג, המגיד, טו, תרל"א, 75, עם קינה, והעברי, ז, קסה; מרגושס, עראינרונגען, 15–19; קרסל, א, 128—129.
כשנעשה בר מצוה עמדה אמו להבריחו אל אחיה במוסט, אבל כבר בלבוב ראה את כרכרת רבי שלום מבלז שאמר לו בטרם דיבר: כבר פעלת חפצך. דודו הלביש לבוש חסידי, ושינה את שם משפחתו לשם אמו. הקדיש עצמו לשבת כמה שנים על התורה ועל העבודה במוסט ובבלז. בלבוב היה תחת חסותו של רבי נחום למברגר חסידו של השר. נשא את היחסנית בת אב"ד בילקמין ש"ב של השר, ואביו השתתף בחתונה, ושמח בו על פני שני בניו הנותרים. סמך לשולחן חמיו, וכשנפטר נתקבל על מקומו. קשה היה לראותו כרב עוסק במעשי חסד כה מרובים, ולכן נשא דרשה בה קרע את כתב הרבנות. זו נפטרה צעירה בהניחה יתומים, ואז נשא את רחל בת ר' שמואל ליב, שהיתה עשרים שנה זו ר' יוסף ב"ר דוד ליב מצאצאי ר' טודרוס רמרז דוד השר, ונתאלמנה. שידך לו אותה גיסה לשעבר ר' פייביש אבנר מו"ל מחז"ה, וילדה לו ילדים.
ת"ח עובד ה', ראשון היושבים בבלז, ודבוק ברבו רבי יהושע. נקרא שם למברגר על שם עירו, ונחשב מאד גם בין זקני החסידים שהיו עוד בלובלין ובאפטא. עבר לפני התיבה שחרית בימים הנוראים. פרנס ושתדלן, ובמשך ארבעים שנה נקרא שר החוץ של חסידות בלז. לחם את מלחמות הדת נגד המתפרצים, ופעל עם מהרש"ס ביסוד מחז"ה. נסע עם ר' שמואל מרגושס לוינא, להשיג רשיון לעתונו מחז"ה. בתוך כל שיעורי העיון שלו בתורה, התפנה לכל דבר חסד המזדמן, והשתדל בלבו הרחום למען כל יהודי.
בתרל"ז הועמד למשפט בסטניסלב, על שאיכסן בורחים רבים מרוסיה. בשבת התפלל שחרית בהתלהבות לפני העמוד אצל האב"ד רמ"י הורביץ, ואח"כ ניגש בלי עו"ד לבית המשפט, וזוכה אחרי שדיבר במשך שעתיים על מידת הכנסת אורחים היהודית. יזם ואירגן פעולות ציבוריות, ונסע תכופות ללבוב ולקראקא. הצליח לסכל את מזימות המשכילים, בקשר לריפורמות בחינוך היהודי.
ובשיטות בחירת רבנים. ניהל משא ומתן עם יתר החוגים, בדבר בחירת מועמדים לפרלמנט. קרא פעם לר' הלל ליכטנשטיין שיבוא מקולומיאה לדרוש בבתי הכנסת בלבוב לחיזוק הדת, וזירז אנשים שיבואו לשומעו. גדולי ישראל כיבדוהו, ורבו אמר עליו שיש לו ניצוץ ממרדכי הצדיק. ר' אהרן מטשרנובל אמר, שהיה נותן שניי שליש מחסידיו עבור אחד כמוהו. ר' ישראל מויזניץ אמר, שלא חכמה להיות הרבי מבלז כשיש לו חסיד כזה.
חלה ונפטר משבץ בקראקא בתרנ"ב או תרנ"ג [תוקן: תרנ"א ↓], אחרי כשלונו בבחירת ליאון מייזלס לפרלמנט האוסטרי (זכרונות ימי חיי, 207). אדמור"י בלז היו מזכירים אותו בעית עשית נרות נשמה לפני יו"כ. בניו החסידים ר' גדליה ור' נחום. נכדו ר' נחום בלובייטש עבר בבלז לפני התיבה בשבתות ובחגים, בסליחות, והיתה לו חזקה לנגן בזמנים קבועים.
גדולי חסידי בעלז, א, כזמה; מוסט, ח"א, 73 — 84; יוסף פאלק, מבחר כתבים, ת"א, שמעוני, תשל"ו, 29 — 65 (תיאור ספרותי בפירוט רב על מאבקו בד"ר ביק ומהלך שיחתם. נדפס תחילה בדבר ובמארגן זשורנאל).