ר' יעקב ב"ר שלמה הכהן נבט
רב בפקשן ורדואץ, מנהל המכון למדעי היהדות בשטרסבורג
מרומניה (תרל"ג–תשי"ט)
נולד ביאסי ביום י' טבת תרל"ג לאביו ר' שלמה הכהן, ולא הובא לשם בילדותו. למד בישיבת סיגט אצל רחי"ל טייטלבוים, ובגיל י"ד סיים את הש"ס לראשונה. למד אצל הר"ז אוירבך אב"ד הלברשטט, ובביהמ"ד לרבנים בברלין. השתלם באוניברסיטאות הלברשטט וברלין, וחזר בתרנ"ג עם תואר ד"ר לפילוסופיה. נסמך מר"ב וייס אב"ד טשרנוביץ ורי"י ריינס אב"ד לידא, והצטרף לציונות. נשא בתרס"ב את שרה, בת ר' צבי מהרר מלבוב נכד הרב מאיר צבי ויטמאיר.
נתקבל לרבנות פקשן בתרס"א (או תר"ס), ובתרע"ט עזב בגלל מלחמתו ברה"ק שסירב למול את בנו. עבר לרבנות בראילוב עד תרפ"ד, וממנה לרדואץ. פרש משם בתרפ"ט, בגלל סירובו לסייע בבחירות למפלגת השלטון. דחה את הצעת הרבנות בבוקרשט, בגלל סירובם לבטל את נגינת העוגב.
ירא וחרד בכל הליכותיו, פעיל לחיזוק הדת והחינוך, ורב חסד לנצרכים. נתקבל בתרפ"ט כמנהל המכון למדעי היהדות שליד אוניברסיטת שטרסבורג, ומרצה בערי אלזס. בתרצ"ד עלה לתל אביב, והתמסר לעבודות ספרותיות. נפטר ביום י"ב (ולא י"ג) שבט תשי"ט. בנותיו: א. יהודית זו' הבלשן יצחק אבינרי; ב. דבורה זו' הרוקח יצחק זינגר.
רוב כתביו לא כונסו לדפוס. חיבר ספרים ביהדות ובפולקלור, ומחקרים רבים. המון מאמריו על היהודים והיהדות כתובים בעברית, פולנית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית. בין היתר ההדיר את לקח טוב בפפד"מ תרנ"ח, והדפיס בדרוהוביטש תרנ"ח: מקור חיים, הכולל את תולדות האור החיים, ומנהגי טריפות בק"ק פאס לר' יהודה בן עטר. הוציא לאור את ספרו של אחיו מדרש משה, וצירף לו את תולדותיו. בעורכי ספר השבת תרצ"ו. אחרי פטירתו הופיע בתשי"ט ספרו: סמלי אשה במקורותינו העתיקים. הרב ד"ר יעקב נאבט, קוים לדמותו מאת אידוב כהן בהם עומד על רבגוניות כשרונותיו, תל אביב, ועד תלמידיו וחניכיו, תשי"ט, 16 עמ', תמונות.
תשובות אליו לפקשן: אבן יקרה, תליתאה, צח; אגרא דהספדא (טויבש), ח, ט. במשתתפי תלפיות (יאסי).
אהלי שם, 326; תדהר, ב, 905–906; קרסל, ב, 460–461, עם ביבליוגרפיה; נתן מארק, חכמת ישראל במערב אירופה, ב, 184–193; בנתיבי חסד ואמת, תשל"ז, בסוף, עם תמונתו.