ר' יהודה מנחם (ליבוש מנדל) לנדא

מבוטושן (תרכ"ב–תר"ף)

נולד בשניבה ביום כ' טבת (ולא שבט) תרכ"ב. בגיל רך נתיתם מאמו, אביו העתיק את מושבו למקום אחר, ועל כן נתגדל בבית אבי אמו: הסוחר הת"ח ר' אפרים אברהם גוטליב, בנו של בעל יד הקטנה. בן י"א למד אצל האב"ד רד"כ ר"פ, ונחשב כעילוי. בגיל בר מצוה נסמך מהשו"מ. בן י"ז נשא את בתו של ר' מאיר שכטר מחסידי צורטקוב בפשמישל, וסמך לשולחנו. למד שם אצל הבית יצחק, עם בן אחיו ר' גדליה שמלקיס.

רכש לעצמו השכלה, ונתפס לרעיון הציוני. ערך מתר"ן מסעות תעמולה בגליציה, ונחשב כגדול הנואמים העממיים החביב על ההמונים. דרשותיו היו מיוסדות על מובאות מהמקורות, עם תפיסה פוליטית. בלט במיוחד בועידות חובבי ציון בשנים תרנ"ג–תרנ"ד. ממיסדי המזרחי בועידת פרשבורג תרס"ד, וציר לקונגרסים הציוניים. הרצל מספר׳ ביומנו עד כמה התרשם ממנו כשנסע אליו לוינא, ונתן בידו מכתב אל הרבי מטשורטקוב.

כשאבד כספו שהשקיע במסחר, נאלץ לקבל עול רבנות. נבחר פעמיים לקולומיאה, והכל בוטל בגלל התנגדות החסידים. הרבי מבלז סיכל את בחירתו, בהצביעו על כך שהוא ציוני מורד במלכות. בקיץ תרנ"ז עבר לרבנות בוטושן שברומניה. תיקן שם בעניני היהדות והחינוך, ולחם בשבועה המיוחדת ליהודים. בתרס"ז השתתף בוינא בועידה לעזרת יהודי רומניה. לא שבע נחת מכהונתו בעיר, וידע התנגדות ומחלוקת. היה מועמד רציני לירוסלב אחרי פטירת הרב ולדברג, כשמולו התיצב הרב מאיר הורביץ מבוצץ. אף אחד לא קיבל שני שליש מהקולות, ורק בתר"ף נבחר פה אחד לרבנות הקהילה. יומיים אחרי כן נפטר בבוטושן, ביום כ"א סיון תר"ף. בניו: א. ד"ר מאיר. נשלח לטרבלינקה עם זו' ובנו היחיד הי"ד; ב. פרופ' יעקב, רופא עינים בירושלים.

הניח בכתובים חיבורים שאבדו, ובהם שו"ת הפנינים. מאמרו לפי חרב בהלכות מלחמה, נדפס בקובץ אוצר התורה בוקרשט. קטעים מספרו פניני ים שלח לש"ב להדפסה בחוברות קבוצי אפרים, שנה א.