ר' יוסף (ר' יוסלי חריף) ב"ר צבי הירש הלוי ליכטג

מדומברובה וזבורוב (תקל"ג–תרי"ז)

נולד בשנת תקל"ג לאביו ר' צבי הירש שטרן מדומברובה (ראה ערכו). בעודו בגיל שש יצא טבעו בכל המדינה כבקי בששה סדרי משנה בעל־פה. בגיל שמונה נתקבל לישיבת ר' ליבר חריף ר"מ קראקא, רבו של הברוך טעם. אביו רצה שילמד בפרג אצל הנו"ב, אבל בדרכם נפגשו עם ר' דוד טבלי אב"ד ליסא שהתפעל מכשרונות הבן, ורצה שיהיה אצלו תלמיד המחכים את רבו. הדבר עורר תדהמה בליסא שהיתה עיר מלאת חכמים וסופרים. כשהגיע לפרקו נשא את בתו של הפרנס ר' שמואל גליס בצאנז, ותפס שם ישיבה. מרחוק ומקרוב נהרו אליו לקבל דרך בלימוד, ואף רבנים עזבו את משמרתם לתקופות קצובות, כדי לשמוע את שיעוריו. משום כך אמרו, שרוב גאוני פולין וגליציה המערבית נמנים על תלמידיו. דרך לימודו היתה מושפעת מזו של רבי יונתן אייבשיץ, ובשואל ומשיב מובאות כמה מקושיותיו. בתקס"ד נתקבל כאב"ד דומברובה על מקום אביו. לא התהדר בחלוקא דרבנן, ופעם כשנכנס אל הישועות יעקב חשבו לבע"ב פשוט, ולא נהג בו כבוד. רק כשנכנסו לשיחת ד"ת ראה כי הוא גאון מופלג, ומשששמע שמשמש ברבנות נחה דעתו.

בצאנז נתקרב לחסידות, על ידי שרשם את שמו בקוויטל, ונתן פדיון עם הנוסעים ללובלין. כשקרא החוזה את הפתקא, אמר עליו שהוא אור גדול "א לעבטיגער יוסלי". כשר' יוסף שמע על רוח הקודש שלו שראה את המעשה דלהלן, קם ונסע ללובלין. לפי נוסח אחר תפסוהו פעם לצבא, וסרב שיקבצו מעות לפדותו, כדי שלא להשתמש בכתרה של תורה. חס עליו ר' יצחק וייס המוקיר רבנן, וסידר לו את שכירות מס הנרות לפוטרו. כשנתמלא צער על שעליו לעסוק במלאכה בזויה כזו, הניח ר' יצחק את דעתו, שלא יצטרך לחזר בבתים בזמן הדלקת הנרות, והאנשים עצמם יביאו לו את דמי הקרן ללא רווחים. אותה שנה ראו הנשים שאין נושה בהן, והדליקו נרות כה רבים עד שמלאו בתי ישראל אורה. כל זאת ראה החוזה ברוח קדשו, ומאז נקרא בשם המשפחה ליכטג, שעה שקרוביו המשיכו לשאת את השמות שטרן או לבנהיים.

נסע אח"כ פעמים רבות ללובלין, והחוזה הרבה לחבבו מאז שהלך פעם בעיו"כ אל רב העיר, לבטל את גזירתו שהחוזה לא יטול השנה אתרוג שהיה לו קודם לכן. היה מוכיח תמיד את החסידים, שיתמידו יותר בלימודי ש"ס ופוסקים.

אחרי פטירת החוזה ציערוהו אינשי דלא מעלי, והחציפו פנים נגד זוגתו שהיתה מגוע גדולים, עד שנתעלפה. אז נעתר לה לעקור משם, ונתקבל מתקע"ז באישור השלטונות כאב"ד מחוז שאראש בהונגריה, כולל אבויאי טארנא עד סאנטוב. את מושבו קבע שם בזבורוב שהיתה מקום תורה. לא קיבל פרס עבור הרבנות, ואדרבה תושבי המקום נתברכו בגללו, וכל שנותיו לא נתפס איש מהם למלכות. נטע בקרב יהודי האיזור הפשוטים חיבה לתורה וללימודה, ועשרות שנים אחריו לא נמצא שם יהודי שלא ידע ללמוד היטב דף גמרא עם המהרש"א והמהר"ם. לימד גם את צעירי הצאן, וטיפחם לאילנות גדולים. בהיותו פעם בפרשבורג, כיבדו החת"ס לומר שיעור בישיבה. כשראו כמה תלמידים את חריפותו רצו לעבור אליו, ולא הניחם. בין תלמידיו בזבורוב: ר' נתן ור' נפתלי גולדברג, ור' שלמה ברוך ראב"ד סטרופקוב. קירב את יהודי המקום לחסידות, והרגילם לנסוע אל רנ"צ ורי"א מרופשיץ, רצ"ה מזידיטשוב ור"ה מרימנוב. בעצמו נסע בהיותו בן למעלה משמונים, יחד עם מאה אנשים, אל השר שלום מבלז. השר כיבדו מאד, וליוהו בחזירתו עד היבניב. חיזק את בדקי הדת במחוזו, ופיקח על השוחטים והמקואות. נפטר ביום י' כסלו תרי"ז.

ילדיו: א. ר' גרשון. נפטר על פניו בתקצ"ט; ב. שפרינצא זו' ר' אליקים וייס, ב"ר יצחק שפראו מהצבא והיה חמיו של הכת"ס; ג. לייצא זו' ר' אלכסנדר סנדר זלטנרייך מזבורוב. נכדיו רמ"מ מקשאנוב ור' אלכסנדר סנדר מקרעניץ עמדו להוציא ספר מחידושיו עם תולדותיו, ופרסמו על כך מודעה בקובץ תצא תורה א'. קונטרס אחד נדפס בסוף משובב נתיבות תרס"ג, דפים כח.-לא. חידושיו נתגלגלו בין בני משפחתו, ורבים מהם נשחתו ואבדו. שרידים מהם הדפיס נכדו ר' מנחם וייס דומ"ץ מונקטש בתרצ"ט בספר עמודי אש לבית יוסף, ובהקדמה קוים לתולדותיו. בראש הספר תשע מתשובותיו, וחידושי סוגיות בסימנים כג-כה.

בין התשובות: היתר העגונות מגורליץ ומבוצץ (ד-ה); קבלת קידושין בוישנינצא, ושוב בתר"ד (ה, ט); למחי מהר"ם א"ש בתר"י (ח); לר' חיים דוידזון אב"ד וורשא בתר"י (ז); לר' שלמה אשכנזי אב"ד גינזרוסקא בתר"ב (ו).