ר' יצחק (איטשע) ב"ר מרדכי דוד טיטלבוים

מהוסקוב (תרכ"ח–תש"ד)

נולד בשנת תרכ"ח (ולא תרכ"ט), לאביו ר' מרדכי דוד מדרוהוביטש וסטוטשין. תלמיד ר' משה מרוזוודוב. נשא את בתו של ר' יוסף אליהו לנגנויער, אב"ד הוסקוב על מקום אביו ר' אפרים דב. רבה של העיירה על מקומם מתרנ"ו (או תרנ"ז, ולא מתרמ"ה, ובתרפ"ב שם). בתרע"ד ברח להונגריה, ונעשה אדמו"ר במישקולץ ובאונגוואר. שהה גם בוינא. בתום המלחמה נקרא לשוב לעיירתו, וענה שמכיון שיש עדיין סכנה, שיקחו בינתים מו"ץ. לדבריהם לא מצאו רק את ר' יחיאל צבי בער אב"ד מעדיקה, וסירב לו בטענה שאף פעם הוא לא יעזוב. לבסוף נתרצה לרוב ההפצרות רק אם יחתום על כתב ויתור כשיבוא לשם, אבל הלה לא קיבל שום מינוי רשמי מהקהילה והשתמט מלחתום. כשנודע לו שעשה חותמת אב"ד הוסקוב, קרא לו לד"ת אצל ר"מ אריק, וסירב בטענה שמסכים רק לב"ד פרמישלא "מטעם הידוע לכל". אב"ד פרמישלא סילק עצמו בראותו שאינו יכול לזכותו, וגזר שיפנה לבית הדין בלבוב. שם הציג כתב מבני המקום שדבריו אמת ורוצים בו או בבנו, אך האב"ד עשה פשר שהרב ט"ב יישאר, המעדיקא יהיה המו"ץ בשכר, הקהילה תסדר לו קיצבה חדשה, ואת בנו אין לקבל כלל. פרטי הדברים במכתב הקובלנה בשו"ת יג"ל יעקב (גוטליב), חו"מ, יד, בו מבקש להחליט לטובתו, ושיריבו יחזור לעיירתו בה הכסא עדיין פנוי. המשיב פותח במקורות שאסור להשיב לצד אחד, רק "בצירוף מה שהגידו לי אנשים מפה, שהכירוהו מכבר לאיש צדיק וישר ונאמן". ביום ג' ויצא תרפ"ח סתר לגמרי את פסק ביה"ד מכל וכל, ומצדיק לגמרי את ר"י ובנו. לבסוף נשארו שם שניהם. בשנות התר"ץ כיהנו בעיירה בניו: ר' אפרים דב כאב"ד (אבי ר' מרדכי דוד האדמו"ר בבאר שבע. תמונתו בסוף ספר מסע מלכות), ור' מאיר כאדמו"ר. נספה באושוויץ ביום ד' סיון תש"ד הי"ד.