ר' אלעזר (לוזרל) ב"ר אלימלך ויסבלום
רב בבוקובסק ובפשוורסק, ורבה של רישא
מרישא (תקצ"ח–תר"ע)
נולד בשנת תקצ"ח כבן יחיד לאביו רבי אלימלך מרודניק. סיפר מלמדו ר' שמחה (בוך) שפירא נכדו של רבי בנ"י ש, כי אבי ר"א אמר עליו שנשמתו גבוהה מצמרת עולם הנשמות. כשהתייתם בגיל י"א התחנך פחות משנה אצל רבי דוד מדינוב. אח"כ נתגדל אצל רבי חיים מצאנז ותחת השגחתו כאחד מצאצאיו. הדב"ח כיבדו מאד, ולפני ששלח היתר עגונה הראהו לו. נסמך מגאוני הזמן, וביניהם מרבי חיים אלעזר וקס. כשהגיע לפרקו השיא לו הדב"ח את נכדתו בריינדל, בת בנו רבי דוד מקשאנוב. בשנת תרל"ו נתקבל כרבה של בוקובסק, וכנראה בגלל מחלוקות בין החסידים עבר בתרל"ח לפשוורסק. לבסוף תקע אהלו ברישא, ועל שמה נקרא.
כאן נתפרסם כגאון קדוש, ואלפים רבים נהרו אליו גם מהונגריה. כל לילה קם בשלוש אחר חצות לשיעוריו בנגלה ובנסתר. כשהאיר היום הניח תפילין דרש"י ודרבנו תם ביחד, למד בספרי חסידות, התפלל בציבור, למד שיעור בנ"ך, ואח"כ קיבל בסבר פנים יפות את מבקשי הדרכתו. בחורף למד שיעור עיון בגפ"ת מראשית הלילה עד קרוב לחצות, והתפלל ערבית ביחידות, במתיקות, בהשתפכות הנפש ובשברון לב. לא ישן יותר משתים שלוש שעות ביממה, ובכל רבע שעה התעורר ונטל ידיו. תפילתו בימים הנוראים היתה בגילה וברעדה, והיא עשתה רושם רב על כל הנוכחים, מה גם שחונן בקול נעים. הרבה במעשי חסד ביד נדיבה, שלח מתן בסתר לנצרכים, ועשרות אכלו בקביעות על שולחנו. תמיד שפעה ממנו עליצות, שהדביקה את כל מבקריו. רבי יוסף מרימנוב העיד, שבביקורו אצלו הרגיש שמחה וחדוה בכל פינה בביתו. אהבו להימצא בקירבתו, כי היה אהוב למקום ולבריות. הצטיין במיוחד בידיעותיו המקיפות בחכמת הרפואה, ובבתי מרקחת הכינו רפואות לפי מתכונים שלו. הקפיד שלא ידברו על ישועותיו, ויצניעו הדברים. הרבי משינאווא שלח אליו חולים שהרופאים התיאשו מהם, ואחרי שנושעו אמר עליו שבשטח זה מינו אותו מהשמים למשפיע ומאציל. בכל פעם שהזכיר את הדב"ח צהלו פניו, ובכל חודש אלול נסע לצאנז להשתטח על קברו. בסעודות הצהרים היה מספר ממנו, ולפני ברכת המזון היה מעיין תמיד בספרים נו"א ודב"ח, שהיו אצלו מקור המחשבה וההתגלות.
כמו"כ הרבה לבקר בלאנצוט למשך כמה ימים, ובכל פעם היה שם מעין חג.
משלא נפקד בזרע של קיימא גרש את אשתו, ובעצת הרבי משינאווא כתב אצלו תנאים, ונשא בתר"ס לערך בחתונה רבת פאר את חיה ה"י"ד, בתו הצעירה של הרב חיים יונה הלפרין ראב"ד ריישא. חסידי כיתות אחרות פצחו בקולות זלזולים, אבל כשבתרס"ה נולדה לו בתו היחידה קריינדל פינקל יצאו חסידיו במצהלות שמחה רבים. הבת נישאה לרבי שלמה הורביץ ב"ר צבי הירש מרוזוודוב, וחסידי אביה קבלוהו עליהם כממלא מקום חמיו.
בנסיעתו לכפר באגאכוואלא שליד רישא נפטר שם בערב שבת ט"ו תמוז תר"ע. כמה שעות לפני פטירתו התעורר מדי פעם וקרא ברוך הבא אבא מורי, וכך מנה הלאה את נשמות הצדיקים היוצאים לקראתו. נטמן סמוך לכניסת השבת בקברי אבותיו בסוקולוב. מספד כבד נעשה לו בגליציה, בה העריצוהו כדמות מופת מיוחדת במינה. זו נספתה בשואה, והיארצייט נקבע ליום כיפור.
בסעודת היום בשבת היה פותח חומש ומתעמק במחשבתו. אם הבריק לו איזה רעיון נעשה כמעין המתגבר, ואם לאו סגר את החומש ולא אמר תורה, בנימוק שאינו אומר מן המוכן. בעצמו רשם את תורותיו עה"ת, והדפיסם מטעם הכמוס בעילום שם: משנה למלך, פרעמישלא, זופניק וקנאללער, תרס"ב, ק, קיד ד'. בדברי המוסר והחסידות שבספר כלולים ד"ת מצדיקים קודמים, ובסופו לקוטי מועדים ואבות. גיסו הרב ישכר בריש היילפרין אב"ד בייטש וברונקס, עבר את אימי השואה במחנות בגיא צלמות. שם התעודד מדברי גיסו במעלת הבטחון, והחליט להדפיס את הספר כשיוכה לחיים. בתשי"ב צילמו מחדש בניו-יורק, בתוספת קונטרס בן 16 עמודים לתולדות המחבר עם נוסח מצבתו, תולדות עצמו, זכרון לנספים ותודה לתורמים.
מכתב אליו: דברי שמחה, ח"ב, ח בתרס"ז.
מליצי אש, ח"א, כ"ח תמוז, סב; ספר סאנוק, 583; מאיר שמעון גשורי, ספר לאנצוט, 54–55, 112–113, 115, ספר רישא, 216, 236–237, 439–441; רבנו הקדוש מצאנז, ח"ב, רנו-רנח.