רבי שלמה ליב וינשלבוים בביקור באיוואניטש ווינרייך

שנים נסע לצאנז, ושש שנים ישב אצלו ברציפות. ואכן כמוהו היה קם כארי לתפילה, ורקע ברגליו גם כאשר שנתיים לפני פטירתו שכב לפי פקודת הרופאים, בגלל מחלה קשה שפגעה ברגליו. דבק במיוחד ברבי משינאווא שהסמיכו כאדמו"ר, וחסידי שינאווא נסעו אליו אחרי פטירת רבם. נשא את חוה אלטע בת ר' חיים יהודה גינצבורג.

שימש כמלמד תינוקות בכפר בלנדובה, וקבע מושבו בטיטשין, כי בה גרו ונטמנו הורי הנו"א. עד תרס"ז גר בבית בו התפלל הנו"א, וברחוב עליו הבטיח שבו לא תשלוט האש. למד עם תלמידים שיעורים שונים. נודע בקנאותו והקפדתו על גדרי היהדות והצניעות. הכניס אורחים בעין יפה, וחילק להם משלו ללא הגבלה. בעל מח והגיון, ולב רחום ורגיש לצרות ישראל. ראו אצלו מופתים בחוש. בעלי עגלה רבים באו אליו, יהודים מפולין, גרמניה וארה"ב, ואף גויים. ככל שהמצב הכלכלי בפולין החמיר, כן גבר אצלו הדוחק מרוב הבאים לבקש עצות וברכות. כמה ימים נאלצו להמתין אצלו עד שהצליחו להכנס. בזמן המלחמה לא עזב את עיירתו כפי שנהגו יתר הגאונים והצדיקים, ונשאר במקומו עם הזקנים והחולים ללא מורא. קלל את ממשלת רוסיה, והיה בטוח במפלתה. המגיד בקמייסטר מספר על ביקורו אצלו, בספרו אהבת ישראל עמ' שיג, שיח. בתרס"ו ענה לו בשו"ת מהר"ש, ח"ה, מד, בענין תיקוני תשובה לשב מאמריקה. ד"ת ממנו בבנין מנחם (גלרנטר), קונ' צלצלי תרועה, טז.

נפטר מדלקת ריאות קצרה, ביום י' תמוז תרפ"ז. יום לפני כן נראה זעוף, אבל באותו יום הניח להכנס אליו, וקיבל כולם בפנים שוחקות. רבנים רבים באו ללויתו, וביניהם ר' אהרן לוין שהספידו. ציוה שלא להעמיד אהל על קברו. אחריו ירדה טיטשין מגדולתה, ורבים מתושביה נשבר מטה לחמם, ונאלצו לחפש פרנסה אחרת.

בן אחותו הרב אבא וקס אב"ד לובובה ופרושוביץ, הדפיס בקראקא תרפ"ח את הספר ברכה שלמה, תולדות והנהגות, שיחות וחדו"ת בסדר א"ב, שראה ושמע מדודו בשם עצמו ובשם רבותיו, עם הערות ממנו. נוסח המצבה בדף ב: בסכומים שקיוה לקבל רצה להדפיס עוד קונטרסים על דודו, הנהגותיו בכל השנה וחליפת מכתבים עמו, וכן את ההספדים שנשא עליו: לפני מיטתו, בפרשת מסעי בקראקא בביהכ"נ ר' איזיק ר' יעקליש, וביום השלושים בקשאנוב. בדף כה: הדפיס את הסכמת חמיו הרב שמואל אהרן מילר אב"ד לובובה (למען ידעו דור אחרון השפל הזה, כי גם בזמננו גדול ונורא כח התורה והתפלה... ועליו נאמר ותגזור אומר ויקם לך, ודבריו לא שבו ריקם... מאס בהבלי הזמן, וכל מגמתו היתה לקדש השם, ולהשפיע חסדים טובים לישראל). מאוחר יותר הדפיס שם באותה שנה ברכה שלמה החדש ביידיש, מעובד בקצרה לפי סדר ערכי הא"ב. בסופו מכתב המלצה לר' בן ציון בלייבכרג מוילקוטש, שימסרו לו תרומות לגדור את בית העלמין.

בשנת תרע"ד ההדיר את הספר קול בוכים קינת סתרים לר' אברהם גלאנטי, ואינו מצוי. בשנים האחרונות לחייו ליקט מחז"ל ומתלמידי הבעש"ט דברים במעלת התפילה, סידרם על סדר הפרשיות השבתות והמועדים, כתב הקדמה בתרפ"ב, ואמר שהדפסתם בספר תהא טובה לעולם. משנפטר נעשה מאמץ להדפיס את הספר לקראת יום השנה, ואמנם עמדו בכך, אלא שבגלל דין תורה עוכבה המכירה, ורק כעבור כמה שבועות התיר ב"ד דריישא למוכרם. הכנת לב לתפלה, ר"ת הלל ור"ת הרופא לשבורי לב, ח"א עה"ת, בילגורייא, האחים ויינבערג, דפוס ג. פימנט בוורשא, תרפ"ז, קיב ד'.

בהדפסה השתדל חתנו רבי אברהם זאב מאנד מטיטשין בקראקא, ובהקדמתו מוסר שחמיו שאף שיספחו את הספר לחומשים, וילמדו כל יום איזה מאמר לפני התפילה. הקדמה נוספת לו עם המו"ל השני ר' אברהם וייקסלבוים בן המחבר, ובה כותבים על המחבר שאין בספר חידושים ממנו, אבל היה במדרגת הדברים שהעתיק. כמו"כ סייעו להדפסה ר' מאיר וייקסלבוים בן המחבר עם בנו ר' יהושע וחתנו ר' חיים שמואל, וגיס המחבר ר' ישראל צבי גינצברג מניימרקט. אחי המחבר היו גם ר' דוד וור' טוביה ויינשלבוים. בראש הספר הסכמת ר' אהרן לוין מריש מיום י' אב תרפ"ח (אשר כל ימיו עסק בתורה ועבודה במס"נ עד להפליא, ומי ימלל גודל צעקתו וחסידותו ופרישותו, אליו רבים דרשו, ומכל עברים נהרו אליו לשאול בעצתו כאשר ישאל איש בדבר אלקים, אוהב את המקום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה). מעבר לשער ספר שמות, הסכמת ר' יהודה ליבוש הלוי פוטאשער ראב"ד טיטשין. שערים נוספים זהים לויקרא ובמדבר. בסוף רשימת המתנדבים, רובם מקהילות גליציה, ומיעוטם מא"י, מערב אירופה וארה"ב.

בתחילת תרצ"ב נדפס אצל מ. לנקוביץ בקראקא חנ"ב, יז ד', ליקוטי מועדים והמגילות. חתנו המלבה"ד מביע בהקדמתו תקוה להדפיס את חידושיו, ובפרט את סידור התפילה עם ליקוטים מספרים וממה ששמע מחמיו. בסוף הספר הודה לבנו שמשון שטיפל בהגהה, וצירף מכתב מהרבי משינאווא מתרמ"א אל ר' יחיאל דוד מיכל. נותרו בכתב־יד ספריו על השם הנכבד, ועל אמונה ובטחון.