ר' יעקב ב"ר חיים שמחה ויטלש

מלבוב (תרל"ט–תש"ב)

נולד בבוברקא בשנת תרל"ט לאביו האב"ד ר' חיים שמחה (ולא ר' משה). מילא כרסו בש"ס ופוסקים, ובגיל צעיר נסמך להוראה. כשנפטר אביו בתרס"ה חשב שיתמנה על מקומו, אך ראשי הקהל מאנו בו כי לא היה למדן כאביו. מכר את חזקתו לרבי יצחק איזיק לנגנר מסטרטין, ולבסוף נבחר שם הרב בנימין זאב גלר. נשא את בתו של בעל אחווזה, ובעברו לגור שם המשיך לשקוד על לימודיו. עם זאת השתלם בידיעות כלליות, והתענין בהויות העולם. מחמת הגזייסות הרוסיים ברח בתרע"ד ללבוב, ונכנס לעסקנות ציבורית. חמיו נפטר והוריש לו את האחווזה, אך את ניהולה הפקיד בידי בנו וחתנו. חלקים ממנה נאלץ למכור לאיכרים חסרי שדה.

היה בעל דמות אצילה כשל פרנס מימי קדם. הדור צורה, זקנו מגודל, לבושו רבני, הליכותיו מדודות, דיבורו בנחת, נאמן למצפונו. קבע תפילתו עם האריסטוקרטיה בביהכ"נ בנוסח אשכנז שברחוב סיקסטוסקה. עם זאת היה מעורב בדעת עם הבריות, והצטרף ל"מזרחי". באספת היסוד נבחר כסגן יו"ר, ואח"כ ראש הסניף הלבובי, ונשיא התנועה בגליציה המזרחית. היה מועמד בתרפ"ב לסינאט הפולני, אך לא נבחר. הבליג על כך והמשיך בפעילותו, אבל חילוקי דעות נתגלעו בינו ליתר חבריו בהנהגה, עד שלבסוף פרש בגלל דעותיו העקביות הימניות. בתרפ"ה הצטרף לאגודת ישראל, ובתרפ"ו נבחר כנשיאה בגליציה המזרחית. השתתף בכנסיות הגדולות בתרפ"ט ובתרצ"ז, ובועידות הארציות בוורשא. פעל במרץ בכל השטחים, אירגן סניפים, משך עסקנים פעילים, והתמסר למוסדות החינוך. דעתו התקיפה קבעה בויכוחיו עם הצעירים הדינמיים. בתרפ"ח נבחר כסגן יו"ר הקהילה, ולחם לעניינים הדתיים. שאף להביא כאב"ד את הרב אהרן לוין, ולא הצליח. לא הגשים משאת נפשו לעלות לארץ, כי בגלל חוקי פולין לא היה יכול למכור את אחוזתו ממנה התפרנס. בפרוץ המלחמה סרב לצאת לנדודים. כשהרוסים החרימו את אחוזתו, נותר בחוסר כל. בכיבוש הנאצי התחבא במרתפים, עד שעבר לגיטו הלבובי בפרבר זמרסטינוב. גר בחדר אחד עם אשתו, בנותיו, חתניו ונכדיו, ומרוב סבל חלה ונפטר בשנת תש"ב הי"ד.