ר' שמעון ב"ר אלעזר הרץ
מורה הוראה בדזיקוב ודומ"ץ בירושלים
מדזיקוב (תר"י–תרצ"ה)
נולד בגלוגוב בשנת תר"י (או ת"ר) לאביו ר' אלעזר. עד גיל י"א לא חשקה נפשו בלימודים. אביו הנגיד סוחר העצים בכה לפניו, שאין לו חפץ בעושר אם יש לו בן עם הארץ. מאז החל לשקוד על דלתי תורה, ולא פסק כל ימיו. נשא את מרים בת ר' דוב בריש (ולא דוד) ברייל, שו"ב עשיר ברישא. חמיו לקחו עמו בנסיעותיו אל רבי חיים מצאנז. למד את אומנות השחיטה, ונתקבל כשו"ב בבוקובסק. חזר לרישא כדומ"ץ בעיר. כשחיפש רבי יהושע הורביץ מורה הוראה למדן לדזיקוב, נתן בו עיניו למינוי זה. בראשית כהונתו הכריז עליו ברבים: אם המורה הוראה שלי יאמר שחזיר כשר לאכילה הריני אוכל, שכן אפשר לסמוך עליו לחלוטין. מתר"ן שימש שם כארבעים שנה, ונתכנה "מורה ההוראה הזקן". הכנסתו היתה מחלקי עוף שקיבל מכל עוף ששחט. אשתו ישבה קיץ וחורף בבית השחיטה הפרוץ לגבות את החלקים, עד שלקתה בשחפת ונפטרה. מאוחר יותר קיבל מהקהילה הכנסה דלה של 12 כתרים אוסטריים לחודש, וחי בצימצום רב. היה זהיר במצוה קלה כבחמורה, ומימיו לא אכל לפני תפילת מנחה גדולה, כדי שייחשב לו כיום תענית. היה בעל תוקע בביהכ"נ ובביהמ"ד. אהוב בעירו, ולא התערב בפוליטיקה. ידעו שבסתר לבו הוא חובב ציון. בתרפ"ה לערך נפטרה אשתו השניה, ובחורי ביהמ"ד אירגנו תורנות להיות עמו. בשנת תרפ"ט עלה לארץ, וגר בעיר העתיקה. הרב קוק מינהו שם כדומ"ץ, ואמר בהספדו שהיה אחד מגדולי הדור. נפטר ביום ד' אב תרצ"ה [תוקן: ד' אב תרצ"ד ↓], ונטמן בהר הזיתים. את חידושיו כתב בגליונות גמרותיו, והיה מעונין שבנו הצעיר יסרדם לדפוס. בפרוץ המלחמה עלה הכורת על הכל. ילדיו: א. ר' שלום בכורו דומ"ץ שנדישוב; ב. ר' קלמן דומ"ץ רישא; ג. חיה חורב, עלתה לארץ בצעירותה ונפטרה בתשכ"ח. בעלה הוציא לאור ספרים מכתבי יד ישנים.
תשובות אליו: שו"ת מהר"ש, ח"ג, פה, ח"ז, מו, ח"ח, צ בתרע"א–תרע"ג; שו"ת מהרש"ם, ח"ב, קסג, רנח, ח"ג, קמח בתר"ס; שרה יהושע, ד, כא בתרנ"ט. מכתבו בתשובה כהלכה, לח. דוד יוסט ויעקב פליישר, קהילת טרנובז'ג-דזיקוב, 127-130.