ר' צבי הירש (הירשעלע חריף) ב"ר אריה ליבוש הלר

מבריגל וברודי (תקל"ו–תקצ"ה)

נולד בזמושץ בשנת תקל"ו לאביו האב"ד ר' אריה ליבוש ולאמו הינדל. אחיו היו ר' שמואל זנויל אב"ד פרעמישלא, ור' חיים בציעשינוב, אבי ר' פנחס משה, אבי ר' אריה ב"ר פנחס משה מבוסק. פעמים רבות בא לציעשינוב לבקר את אחיו שגר בצל חמיו. נשא את ליבא מליא בת הגביר ר' חיים ביינרב מראווא. למד שם עם הגאונים קרוביו: המהרש"ק, ר' מרדכי מרדוש ויינרב ור' משה יצחק, ...כן עם רבי שלום מקמינקא. בהסכמתו לספר יהודה (לוין) כותב שתפס ישיבה בראווא. בהקדמה לספר המדות נמסר, כי תקופה מסוימת למד בירושלם עם הישועות יעקב שהפליג במעלתו כגאון וקדוש. היה חלוש הגוף, אבל בעל רוח איתנה ומוח מבריק. למד בזמושץ אצל ר' זאב וולף בר שיף מח"ס מנחת כרון עמ"ס ערובין. כשרבו נסע לוישניצה אל מחותנו בעל ברוך טעם, לקח עמו את תלמידו שלושתם הלכו רגלי לבריגל בה היה כס הרבנות פנוי, ובהשפעתם נתקבל שם כרב בעודנו צעיר לימים. תלמידים רבים ששמעו על עוצם חריפותו הרו ללמוד אצלו, וביניהם ר' משה יוקיל שרף ור' ישראל הלל וסטריך אב"ד גריבוב ובריגל. מאוחר יותר נסעו אליו לבוניהאד, ללמוד אצלו כמה שנים. כהיותו בבריגל ציער את חסידי רופשיץ, וכשהם התלוננו לפני רבי נפתלי, השיב להם שאינו יכול לעשות דבר, כי כוח התורה עומד לו כעמוד ברזל.

בשנת תקע"ז נתקבל כראש הישיבה הגבוהה שנפתחה בברודי, כמשקל נגדי לביה"ס הריאלי שרצו המשכילים לפתוח שם. תלמידים מופלגים התקבצו לשמוע לקח מפיו, וביניהם ר' אהרן משה טויבש, ר' צבי הירש חיות ור' מאיר צבי ויטמאיר.

נחל כבוד רב בין בני הקהילה, ועוד יותר בקרב תופשי התורה. מפרשי הים הציעו לפניו ארבע... ספקותיהם, ובסוף ספר הים התלמוד כתבו אליו בשבחים מופלגים. זמן לא רב ישב בברודי, כי קפץ עליו רוגזם של עשירי ומשכילי העיר. מכיון שלחם בהקמת ביה"ס שיזמו, העלילו עליו לבית המשפט שמלמד בישיבה שפתח ללא רשיון לפי ספרים אסורים, ונגזר עליו בתקע"ח גירוש מהעיר. ישב שנים מנכבדי הקהילה הזהירוהו באישון לילה כי סכנה מרחפת על ראשו, ומיד ברח לעבר גבול הונגריה. היה זה כשפסק ביום איך לחלל רכוש שהונח בביתו, והתברר שהוא גנוב, והשוטרים כשיחפשו בבוקר ימצאוהו אצלו.

בדרכו עבר בדוקלא, והתפעל מידיעותיו של ר' אברהם יצחק ויינברגר. הוא לקחו עמו להונגריה כחתן לבתו, ומאוחר יותר נודע כרבה של קליינוורדיין. החת"ס כתב לקהילות בהונגריה על רצ"ה: ארי עלה מפולין, ואשרי הקהילה שתבחר בו. קהילת אונגוואר בה נפש בעברו את הגבול טענה שזכתה בו, והקציבה לו סכום גבוה "כדמי שבוע". לראשונה בתולדות העיר ייסד בה ישיבה שהתקיימה עד לשואה. למד שם ר' שלמה גנצפריד, נכדו של הראב"ד ר' שמואל צבי הירש אע"פ שהיה שם פחות משנה נתן לקהילה צביון חדש, והשריש בה אהבת תורה ויראת שמים. אחרי שנפטר בתקע"ח ר' וולף בוסקוביץ אב"ד בוניהאד, עבר לשם בהמלצת החת"ס למלא את מקומו. כיהן שם י"ג שנה מתוך סבל רב מהמתבוללים שהמרו את פיו. גם שם תפס ישיבה והורה לתלמידיו דרכי הפילפול. רצ"ה מליסקא למד שם אצלו. בס"ה העמיד בהונגריה מאות ואלפי תלמידים. לחם מלחמות השם נגד מהרסי הדת, והתחרט על שעזב קהילה נאה וחסודה כאונגוואר מבלי לשעות להפצרותיהם. לבסוף נתרצה לחזור אליהם אחרי שימצא ממלא מקום לבוניהאד, והם אף הוציאו על כך סכום עתק של 2500 גולדן. כך הרבנות בבוניהאד נותר פנוי עד תר"א, כי לא נמצא לו מחליף מתאים. רק חודשיים ישב בתקצ"ד באונגוואר, ובהמלצת החת"ס נענה לקריאת אובן ישן ששילמה את החוב לקהילת אונגוואר. באותה שנה התערב במחלוקת טשאבא, וחיזק ידי בנ כתב ידו וחתימתו של רצ"ה הלר הקהילה שקמו נגד רבם שפרץ בחומת ישראל. לא ארכו לו הימים באלט־אופן, וכעבור כמה חודשים נפטר ביום ג' כ"ה תשרי תקצ"ה ונטמן למחרת (ר' יוסף צבי מילר מיונקרס, הדרום, יד, 316–317).

החת"ס היה המום מפטירתו, ובאותה שנה נשא את אלמנתו הצדקת לנחמה. בתשובותיו כתב עליו: הגאון הגדול שכל ספרי צדיקים פתוחים לפניו, ורוחב לבו כפתחו של אולם בסברות עמוקות וישרות. גם עם המהר"ם שיק היה בידידות רבה.

א.ה. קוהן המורה לעברית באפען חיבר עליו הספד אלון בכות. נרשם ע"י פרידברג, אבל לא ע"י וּוכשטיין בשונצינו בלעטער, ח"ג, 220-242. המשורר יהודה ליב וינקלר כלל את קינתו עין בוכים, בספרו בית יהודה, ויען תרט"ז, 80-82.

מגיל ט"ו כתב את חידושיו. תחילה הופיע ספר חידושי טיב גיטין על כל מסכת גיטין, זאלקווא, דפוס ר' שאול דוב מאירהאפער, תקצ"ט, עט, ד ד'. הספר הוא רק חלק קטן מחיבורו המקיף על המסכת. בסופו קונ' חיבת הקודש, תשובת בנו ר' מנחם מנדל דוב אב"ד אלמשאד. מהדורה שניה אחרי הראשונה שנדפסה לפני ל"ג(!) שנה, פרעמישלא, זופניק עט קנאללער, תרל"ו, צט ד'.

מעבר לשער התנצלות המו"ל ר' יעקב ב"ר יוסף וולף בער שענקיל מטארנא על שאינו נוטל הסכמות כי המחבר מפורסם דיו, ולהשגת גבולו אינו חושש, כי מכיון שקנה את הזכויות מיורשי המחבר, יש על כך עונש מהמלכות. הוא מביע תקוה להדפיס גם את תשובות המחבר, וחידושיו על סוגיות רבות. כמו־כן נדפסה התנצלות המגיה ר' מתתיה שוועבער, שלמעשה ערך את הספר. הוסיף לו מראי מקומות, ושיבץ את התיקונים במקומם. מהדורה נאה זו צולמה בירושלים תשכ"ד.

תפוחי זהב, דרושים על בראשית ושמות, אונגוואר, דפוס קארל יעגער, תחילת תרכ"ה, צח ד'. לוקט מכתבים שהניח המחבר, ויצא לאור ע"י ר' יוסף צבי חיים בר' משה כהנא־הלר מגרוסוורדיין. את הכתבים קיבל מר' אברהם יצחק ויינברגר אב"ד קלייניוורדיין חתן המחבר, המצרף הקדמת אגדה משלו. בהקדמת המסדר מספר על גילגולי כתב היד.

שם הספר נקבע ע"י המחבר, ואח"כ עבר אל בנו, וממנו אל בנו חורגו ר' חיים. לפני פטירת האחרון ביקש כמה פעמים מהמסדר להעתיק את כתבי המחבר, ולספח להם כמה ד"ת מבנו רמ"ד. הוא עשה כן בתרכ"ב בעידודו של רבו ר' הלל ליכטנשטיין אב"ד מרגרטן, ואת מה שתיקן מעצמו הציג במוקפים. אחרי הקדמה זו פתיחת אגדה, דרשות בראשית ושמות, שש דרשות ששתים מהן מתקצ"ד, ליקוטים וחידושי בנו. בסוף: הסכמת ר' מנחם א"ש מאונגוואר בה כותב שאלו רק שרידים מהמון כתבי המחבר; ד"ת ממנו שהביא תלמידו ר"ש גנצפריד בספרו אפריון, רשימת המנויים; ד"ת מהמסדר. מהדורת צילום הופיעה בברוקלין תשל"ד, קב ד', ע"י ר' משה אפרים וועבער, ועם מראי מקומות שנכתבו ע"י המהדיר בדיו בשולי הספר המקורי. בהקדמת המו"ל מודה למסייעיו, מציג בסוף את רשימת מנויו, ובהתחלה את הסכמת רבו ר' יוסף גרינולד אב"ד פאפא.

דף אחד של חידושים לפרשת ויגש נשמט מהספר, ונדפס בראש ספר שאגת אריה, דברי מוסר מר' יהודה אריה הלוי ב"ר מרדכי לוינגר (יליד בוניהאד, תלמיד המחבר והחת"ס, גר בביא), וויען. דפוס יאזעף האלצווארטה, תרכ"ח, כח דפים, עם הקדמתו והסכמת ר' ירמיה אב"ד אויהעל מתרכ"ה.

נדפס שנית ע"י בנו הרב אייזיק שלום לוינגר מיפו ונכדו ר' שמואל לוינגר, ירושלים, דפוס ר' צבי מאשקאוויטש, תשי"ב, סד, י עמ'. בסוף הסכמת ר' יחיאל יהושע רבינוביץ האדמו"ר מביאלא-אוזרוב מתשי"ג, ורשימת קדושים מבני המשפחה. ששת הדרושים שבסוף ספר תפוחי זהב, נדפסו בנפרד בפרזעמישל, דפוס זופניק-קנאללער, תרל"ד, מ ד'.

המו"ל ר' צבי אלימלך הלר הוסיף מדף לח: דרשה שביעית מאביו ר' שמואל זנויל אחי המחבר. בהקדמתו מביע תקוה להדפיס גם את הספר עה"ת, ואת חידושי אביו בהלכה ובאגדה.

שאלות ותשובות מבעל המחבר טיב גיטין על ד"ח השו"ע. חתנו השתדל בהדפסתם לפי כתב היד שהיה מונח יותר מחמישים שנה. תחילה נדפס על יו"ד, ע"י המו"ל ר' יעקב שענקיל והמלבה"ד ר' צבי הירש רייטער מטארנא, קראקא, דפוס פישר-ווינדלינג, תר"מ, כ ד', ח' תשובות. מעבר לשער התנצלות על שאין מבקשים הסכמות. חלק או"ח ואהע"ז יצא לאור בסיקול השגיאות ע"י ר' אליעזר שענקיל מטארנא קראקא, דפוס יוסף פישער, תרמ"ט, כח ד', ז' תשובות. תאריכי התשובות תק"ף–תק"ץ, פרט לאחת מתקנ"ח מראווא שהיתה עיני ראו מרגליות. שני החלקים צולמו בהיפוך הסדר, בסוף שו"ת חדות יעקב מר' צבי אריה יהודה יעקב מייזלש אב"ד לאסק, ברוקלין, דפוס אברהם יצחק פריעדמאן, תשל"ד. צילום נוסף בתוך ספר באר מנחם של נכדו ר' מנחם מבראדי אב"ד קאלוב, ע"י תלמידו ומשמשו ר' אריה ליביש גראס, ברוקלין, דפוס האחים גרויס, תשל"ו.

רבני הקהילות בהונגריה מקבלי התשובות הם: בייא – הרב אליקים געץ כ"ץ שוערין (או"ח, ו, יו"ד, ג בתקפ"א–תקפ"ט); דאהרע – ר' ישראל (יו"ד, ו); טאפאגארע וגליל שאמאדע – הרב טובייה (או"ח, ה, יו"ד, ה בתקפ"ב–תקפ"ד); טמשוואר – הרב צבי הירש (או"ח, ד בתק"ף); מטרסדורף — הרב בונם נינזמאש (או"ח, ב בתקפ"ה); סאבאטקע — ר' אברהם אולמן (יו"ד, ב בתקפ"ה).

קונטרס הגאון ר' צבי חריף זצ"ל, יאראסלוי, דפוס ל' סטירני ע"י ר' מאיר וויעזען, ח"א פלפול חריף על סוגית שיקול הדעת, תרס"ו, ו, לח ד', ח"ב חידושים על סוגיות הש"ס והפוסקים בעשר מסכתות, מונקאטש, דפוס קאהן עט פריעד, תרס"ז, ח, מח ד'. החידושים נרשמו ע"י המחבר שחזר עליהם תמיד לצרפם, והיו טמונים כמאה שנה לפני שראו אור.

גדולי עולם ובראשם רבי שלום מקמינקא הפצירו בבנו שידפיסם, ובמיוחד את חיבוריו על הש"ס וד' טורים, ואלפי תשובותיו. הבן התחיל לטפל בהם בשישב בבלז, אבל בשריפת העיירה נאכלו כל הכתבים פרט לח"א. השרידים הגיעו אל המו"ל ר' יעקב לעהרער מציעשינוב, ח"א מר' יחיאל מנחם מענטש דומ"ץ בלז, וח"ב מר' זלקא דומ"ץ בוסק, ע"י בן דודו ר' אריה הלר הדומ"ץ שם. המו"ל טרח להעתיקם בתר"ם, וסייע לו האב"ד ר' ישראל מתתיהו אוירבך, במיוחד במסכת חולין. בפנים לא הגיה כלל, גם לא ע"י הקפה בסוגריים. המסכימים: ש"ב ר' עקיבא גוטליב מזאלקווא כתב אליו את ברכת מהרי"ד מבלז; ר' ישראל מצורטקוב ע"י רצ"ה שטרנברג (דברי הגאון הזה אין צריכים לשום הסכמה, כי עוצם חריפותו נודע על כל פני תבל); ר' שמחה ישכר בער ה"ש מציעשינוב (וביקש מאתי להעיד שראיתי הכת"י בעצמו, ובחי' על הש"ס נכתב שזה למד בק"ק אונגוואהר, והכת"י על שיקול הדעת דומה ממש לאותו כתב); ר' יהושע מדזיקוב (כבר שבחוהו רבנן לדצבי); המהרש"ם בתרס"ה (אורו עיני מדי הביטי בהם, וידעתי נאמנה כי מבטן הגאון האדיר הנזכר יצאו הדברים); ראי"ל הורביץ מסטניסלב (ומי מתופשי התורה אשר לא ידע תפארת גדולתו); ראי"ב קלוגר; רד"כ רפפורט מראווא בתר"ס, לר' ישראל מתתיהו אוירבך אב"ד ציעשינוב שרצה להדפיסם; רי"פ בומבך מאושפיצין בתרס"ה (על שיטה דשיקול הדעת כבר עיינתי בהם זה כמה, וכבודו שלח עוד תוספת מרובה, חידושים וליקוטים והגהות על הש"ס, ורוצה להדפיסם).

אח"כ מוכיח שההחידושים מרצ"ה, שכן אחד מהם נזכר בספרו חידושי טיב גיטין; ר' משה בן עמרם גרינולד מחוסט; ר' אליעזר דייטש מבוניהאד (היה מתקיפי קדמאי גאוני עולם מצוקי תבל... נהירין ליה שבילי החכמה והמדע כאחד מהגאונים לפני הרבה מאות שנים, ומפה הבריק ענן אורו, ויפץ קרניים על פני תבל). בהקדמת המו"ל משרטט קוים לתולדות המחבר, ומוסר סדר היחוס של עצמו. מדף כט. תשובות ששלחו אליו גאוני הזמן.

בתחילת ח"ב: ד' ההסכמות הראשונות; הסכמת המהרש"ם מתרס"ז עם ד"ת והערות חתן המו"ל; מכתב מר' משה מינץ מברודי אב"ד אובן מתקפ"ה אל המחבר, שיבטל את הסכמתו לקבל את רבנות וישניצה ובריגל, ויחדש בריתו עם קהילת בוניהאד; ד"ת מהחת"ס מתקנ"ה בדרעדזין; תשובת המחבר מאונגוואר בתקע"ג אל ר' נתן שפירא אב"ד טשעטשאוויץ; הקדמה נוספת מהמו"ל בה מודה לחתנו שטרח כעת בהעתקה השניה לתקן את הגליונות הבלים. את החידושים אמר באונגוואר בשנים תקס"ט–תקע"ב. בדפים יח: כ: חידושים מאביו ר' אריה נ"י. בדף כז-לח: תשובתו למפרשי הים (מהים התלמוד). בסוף נועד להיות לוח הטעות והתיקון מהמו"ל.