ר' מנחם מנדל הלפרין ב"ר חנניה יוסף

מדוקלא (תר"לי* [תוקן: תרכ"ו ↓] — תש"ג)

בנו של ר' (חנניה יוסף), ב"ר משולם שרגא פיבוש הראשון מברזאן. גר בצעירותו בעיר זו. העתיק את חצרו לדוקלא, עשה בה שנים רבות, ועל שמה נקרא. בגלל מצבו הכלכלי בא פעמיים בשנה לברזאן לביהכ"נ שלו. חסידיו היו צהובים לחסידי ר' ליבוש. בשנת תר"ץ לערך התישב ביאסלו. בנה בית מגורים ובו בית מדרש, על מגרש שקנה ליד ביהכ"נ הגדול. רבה היתה השפעתו על בני המקום, ובמיוחד על הנוער. תפילתו היתה בדביקות רבה, קרן באהבת ישראל, ושפע מעינות חסידות. בעל אופי שקט ונוח לבריות. תמיר קומה וצנום, עינים חולמות, וזקן שיבה ארוך ירד על אבנטו. הצדיק את הדין כשנפטר בנו יחידו אברך מושלם. כנראה הוא ר' שרגא פיבל שכתב בקובץ דרושים, ח"ג. בת רמ"מ נישאה לר' ישעיה נפתלי הירץ שפירא דומ"ץ דוקלא. בפרוץ המלחמה חזר לברזאן. הרוסים רצו לשלחו לסיביר, אך כשהובילוהו לתחנת הרכבת נעתרו לבקשת מאות מעריציו שנקהלו ובאו אחריו, וביקשו להשאירו אתם. בית מדרשו נשרף מהפצצה נאצית בחודש מנ"א תש"א. כשהחלו ימי הפרעות עבר לקווובה, ושם השיגתו יד המרצחים אחרי עברו את גיל השבעים. עדת ראיה מספרת, כי גררוהו עם עשרות מבני משפחתו אל ככר השוק, והעלום על המוקד הי"ד כשהם קוראים בקול שמע ישראל.