ר' חיים יעקב ב"ר יוסף הלפרין

זכרון מאיר (תרמ"ח–תשכ"ד)

לד בשבת י"ג אדר תרמ"ח, ובגיל שש נתיתם מאביו. אמו עקרה לדלטין, והתפרנסה בדוחק תמיכה שקיבלה מהברון גינצבורג. למד אצל אחיו שמואל, ומגיל צעיר עמל במסחר עצים לפרנסתו. נשא בתרס"ח את חיה בת ר' אברהם תהרן דלמן, מחשובי חסידי זידיטשוב בנדבורנה. תרע"ד נמלט דרך הונגריה ואוסטריה לאמשטרדם. סק ביצוא מזון, ונחשב מלך הבורסה. טיפל בעניני הצלה ושיקום. כשהפסיד את רכושו עבר לוינא, פתח בנק משגשג. כשפרש מהבנק ייסד חברה לחיפושי נפט שלא הצליחה. נעשה שותף לר' ליפא טווגר במסחר ספרים עתיקים, כבעל המוח הפיננסי. שם כך נדדו בארצות צפון אפריקה ספרד איטליה, רכשו ספרים וכתבי יד, ומכרום לספריות למוזיאונים גדולים בעולם. בקיץ תרפ"ז חלה, שלח את בניו יוסף ונחום יואל לטורקיה ולתימן ביצוע רכישות מוצלחות. בתר"ץ נסע לארה"ב, ומהכסף שהרויח שם ממכירותיו, רכש בנסיעתו לא"י את אדמות זכרון מאיר בב"ב. כשדעך המסחר בספרים, עסק בהוצאת מדריך טלפון מסווג שיטה חדשה וינא. לקראת הבחירות לקהילת וינא הועמד בראש הרשימה החרדית, ונשא נאומים מלהיבים למעננים בגלל הסתייגותם של גורמים שונים מהקהילה לאמץ את הכשרות ונבחר אף נציג, והיא שגרמה לו לעלות לארץ ישראל בתרצ"ג. גר תחילה בתל אביב, וטיפל בהקמת שכונה חרדית ע"ש ידידו מהר"ם שפירא. הציב אותה על יסודותיה בקדושה, כמופת ודגם לאחרים בשניהם והבאות. החתים בחוזים על שמירת המצוות, מנעה מהם לבנות בחוה"מ, והציב שערים הננעלים בשבת. הקים בה מוסדות תורה, ודאג לרווחתם הכללית. ניהל מאבקים נגד חברות ומפעלים מחללי שבת, נתן ידו להקמת וביצור מוסדות חינוך תורניים, והחזיק בידי עניים ות"ח בצורת שותפות ישששכר וזבולון. ממקורביו של החזון איש, ולמד הדרכתו פעל. מידידי העדה החרדית. תרם את הגבעה להקמת ישיבת פוניבז', והיה ממיסדי יח"ס פתח בית חיים לשומרי שבת בלבד, הקים בזכרו מאיר בית יתומות ע"ש החזו"א, גמ"ח גדול, כולל הלפרין, וישיבה הנקראת אהל יעקב על שמו. בתש"ז גר בירושלים, ובתש"ח סידר העברת מזון לחלוקת חינם לרעבים. הקפיד בשמירת המצוות.

לפרטיהן, והיה בעל המצאות לחדש בהן חידושים. החזו"א אמר עליו שהוא "סוחר טוב" בזה. קבע בנוקשות עתים לתורה, שעתיים בבוקר ושעתיים בערב. הקפיד מאד שלא ישוחחו בביהכ"נ באמצע התפילה. הירבה במתן בסתר וזיכוי הרבים, והכל בפשטות ובחסכנות על כספי הכלל. בעשרים שנותיו האחרונות פרש כליל מעיסוקיו, והתמסר רק לרוחניות. באחרית ימיו תכפו מחלותיו, ובתשכ"א הוסיפו לו את השם חיים. בליל הסדר תשכ"ד התפלל ערבית בכוונה, וכעבור כמה רגעים נפטר מהתקפת לב. נטמן בבית העלמין שלו ליד החזון איש, וכפי מנהגי ירושלים בהתאם לצוואתו.

הניח ז' בנים ובנות, נכדים ונינים רבים הממשיכים בדרך הקודש כרוחו וכרצונו: א. ר' יוסף. ניצל בניסים בפרוץ המלחמה, והגיע לארץ; ב. ר' נחום יואל, מחשובי העסקנים והנדיבים ביהדות החרדית. נשלח עם אחיו ללמוד בלייפציג, אצל הרב דוד פלדמן מחבר ההוספות לקש"ע. חיבר אבא זכרונו לברכה, תל־אביב, דפוס "אשל", תשכ"ה, 84 עמ'. בהקדמתו כותב שהדפיס תולדות אביו לבני המשפחה בלבד, לזכרון פעולות אביהם ומקור מחצבתו. בסוף הספר רשימת צאצאיו עד תשכ"ה צוואתו, וההספדים שנאמרו עליו ביום השלושים ע"י חתנו ר' שלמה כהן, ר"ש ווזנר, ר' דוד צבי זילברשטיין ור' הלל שלזינגר; ג. שרה, נישאה להרב שלמה כהן מוילנא בתיווכו של החזו"א; ד. ברטה זו' ר' אלכסנדר יהודה פוזנרזון מזגירז. עזבו את פולין ביום פרוץ המלחמה; ה. פרידה בת־ציון זו' ר' משה שטוב בירושלים; ו. אטקה זו' ר' אלחנן ראובן גרוכובסקי בת"א. תלמידת הסמינר בקרקא. היתה עצורה כשנה בידי הגסטפו, וחזרה בנס במסגרת חילופי אוכלוסין; ז. ר' רפאל, תלמיד ישיבות לומזה וחברון, מחבר כרכי אטלס עץ חיים. נעדרו על פניו: ח. בתו הגדולה חנה זו' ר' ישראל בונם זילברברג. נספו עם ילדיהם במיידנק באייר תש"ב הי"ד; ט. משה. נפטר ביום ג' אדר תרצ"ד, ונטמן בהר הזיתים.