ר' שמחה ישכר בר ב"ר יחזקאל שרגא הלברשטם

מציעשינוב (תר"ל–תרע"ד)

נולב בסטרופקוב בשנת תר"ל, לאביו רבי יחזקאל שרגא שהיה אז באי"י. נתגדל על ברכי אביו ושאבו מבארו. בעודו פעוט נסעה אתו אמו אל הדב"ח, והבטיח לה שעוד יאיר את העולם בעתיד. אביו מנה שבחו כבעל מוח, ואמר שהוא כל החיות שלו. בהקדמת שו"ת משנה שכיר מעיד שקלסתרו דמה לשל אביו. ברשי"ב התנחם האב על פטירת בכורו ר' נפתלי, ולו מסר לסדר את הכתבים שנותרו ונדפסו בספר אילה שלוחה. חסידים החזיקום לנשמה אחת, כי ביחד חיו שבעים שנה. שקד על דלתי תורה בהתמדה, ולא הופרע ע"י רוב המבקרים בבית אביו. כבר בגיל צעיר התפעל האדמו"ר מאוסטרובצה מידיעותיו בתורה. גם בעל בית יצחק פילפל עמו, ואמר שלא ראה עדיין אברך בנש"ק שיהיה למדן כמוהו. בגיל צעיר נתארסה לו פרידא בת רבי יהושע מבלז, ובתרמ"ו נשאה בבלו. חמיו הדריכו בדרכי התורה והעבודה והנהגת כלל ישראל, ואמר עליו שמה שרואים אצלו עולה על הכל, ואשרי המתחממים לאורו. גיסו המהרי"ד, המהרש"ם ורד"כ אב"ד ראוא האזינו לעצותיו. בתרנ"ג נבחר כרבה של ציעשינוב, ועל שמה נקרא. בני קהילתו העריצוהו, בראותם בו אישיות מורמת מעם. בזכותו היתה ציעשינוב קהילה נאה וחסודה, ולא נתן לפרוץ בה פרצות. בחנוכה תרנ"ט הורה לו אביו להדליק נרות במנורה שלו, וראו בכך שהסמיכו על מקומו. ואכן חסידי אביו נהרו אליו באלפיהם, והסתופפו בצילו. כשביקר באיזו עיר דיבר עם הצעירים בד"ת, וגרם בכך להרחבת חוג הלומדים. גאון בתורה, וגדולי דורו התחשבו בדעתו. עובד השם ברשפי קודש, ויקדה בו קנאת השם. בחרדת קודש התכונן לומר את תורותיו, ואמירתם בלבת אש חדרה ללבבות, והציתה בהם שאיפה להתעלות. מסר נפשו למען עניי א"י, והחזקת הישוב הישן בצביונו המיוחד. בשל מלחמתו העקיבה בציונות ללא רתיעה וללא פשרות, ספג קיתונות של עלבונות בעתונות הזמן. אמרו עליו כי אילו האריך ימים, היה נעשה מגדולי האדמורי"ם בדור.

חסו בצילו גם רבנים מובהקים ואדמורי"ם מנהיגי עדות. ביניהם: ר' יהושע בוקסבוים אב"ד ור"מ גלנטא, ר' משה בלום דומ"ץ מיעליץ, ר' שמלקא גבירצמן האדמו"ר מפרמישלא, ר' איציקל גבירצמן מפשוורסק־אנטוורפן, ר' יעקב הורביץ ראב"ד לינסק, ר' יעקב הורביץ אב"ד דיסלדורף, ר' חנה ה"ש מקולשיץ, ר' חיים יצחק ירוחם אב"ד אלטשטט, ר' שלום נח לנדוי אב"ד וורצקי ואחיו ר' פיניא, ר' שמואל אהרן מילר אב"ד לאבאווא, ר' מרדכי יוסף סאפיר ראב"ד צאנז, ר' אלימלך פרנקל־תאומים אב"ד יברוב, ר' חיים ברוך רובין אב"ד וישניצא, ור' חנה הירש רובין האדמו"ר מסטמר בצאנז.

בשנת תר"ע חלה במחלה אנושה שממנה לא קם, ובכ"ז לא חדל מעבודתו בקודש. בתרע"ב אמר לחסידיו שתפרוץ מלחמה עקובה מדם, וגיסו המהרי"ד רק דחה אותה בשנתיים. בשבת האחרונה לחייו נטל בסעודת רעוא דרעוין על ברכ"ו את בנו הפעוט, והחדיר בו דברי מוסר ותוכחה שהסעירו את לב כל הנוכחים. אחרי שקיבל שיתוק והתקפת לב, נפטר ביום כ' טבת תרע"ד. אמר אז גיסו מהרי"ד, כי גם הוא התחמם מדוד רותח כזה, ואיגרותיו מונחות אצלו יחד עם כתבי הקודש. ר' נפתלי הורביץ ממעליץ אמר, כי בפטירתו ירדה לעולם חשכות סמיכה.

ילדיו: א. חנה רחל זו' רבי אריה ליבוש רובין, שמילא מתרע"ז את מקומו בציעשינוב במשך כמה שנים; ב. רבקה מרים זו' רבי משולם זוסיא טברסקי אב"ד לוהין בווהלין; ג. ר' יחזקאל שרגא רבה האחרון של ציעשינוב.

דברי שמחה, ח"א, תורותיו עה"ת והמועדים, ח"ב, מכתביו ותשובותיו בעניני הכלל, נדפס לראשונה בקראקא תרצ"ב, ושנית בהוספות ושיפורים רבים, ניו יארק, סגולה, דפוס א-ה, תש"ך, עב עמ'. ההדיר את הספר נכדו האדמו"ר מציעשינוב, בהמרצת רבי איציקל גווירצמן תלמיד המחבר. המהדיר עומד בהקדמתו על השכלולים שנוספו עתה.

בספר תורות מהשנים תרס"ב–תרע"ד. נמסרו ע"י: ר' יוסף מנחם באלקען מאשפצין; ר' משה יצחק גווירצמן מציעשינוב; ר' מאיר אריה דאנקעל מקראסנא בשם ר' יעקב קלגסבלד שו"ב דשם; ר' מרדכי דילר מרישא; ר' יהושע ב"ר יצחק משה ציגלער מציעשינוב; ר' זכריה ראטוואקס מצאנז. בן המחבר כותב בהקדמתו, שרוב חידושי אביו על סוגיות הש"ס נשרפו בתרע"ד בפרוץ המלחמה. לא היה אומר תורה כל שבת וגם לא רשם את דבריו, רק חסידיו העלו מעט מזעיר מזכרונם. רשם אותן ר' נתן בוקסבוים (הובל מצאנז לבלזיץ ביום ט"ז-י"ז אלול תש"ב הי"ד), ונתבקרו ברובן ע"י המחבר. מודה לש"ב ר' אברהם צבי הכהן באלקען מקראקא, שהעתיק וסידר לדפוס את הכתבים שהוא ושאר אנ"ש שלחו אליו.

בסוף ח"א כמה מתשובותיו. בח"ב ע"ב מכתבים, והאחרון פקסימיל. בסוף: מפתחות; מכתב מרצ"ה מרימנוב; מהרבי משינאווא; נגד טוית ציצית ע"י נכרי, בחתימת מהרש"ס, ריי"ש משינאווא ורא"ל הלוי רוזנפלד ממושציסק; מהרבי משינאווא בתרמ"ה לר' אליעזר דייטש אב"ד הנושביץ; תודה למסייעים לזכרון יקיריהם.