ר' אברהם שלום הלברשטם

ב"ר יחזקאל שרגא הלברשטם מסטרופקוב (תרט"ז–ת"ש)

נולד בשינאווא בעשי"ת תרט"ז (נראה יותר בתרי"ז), לאביו ר' יחזקאל שרגא מזוגתו הרביעית. זקנו הדב"ח אמר עליו שיהיה שופע שמחה, ותהיה אצלו רחבות. אביו הפליג את קדושת נשמתו אותה המשיך מגובהי מרומים, באמרו שנשא את אמו לשם שמים. שבחו כמתמיד, קרא לו גברא דמאריה סייעה, וניבא לו גדולות ונצורות שישועות יימשכו על ידו, ובמיוחד לחשוכי בנים. פעמים רבות התבטא ר' שלום שאביו החשיבו על פני שאר בניו, שכן מסר לו הוראות מיוחדות. בילדותו למד שנה נצאנו אצל המורה הורא ר' ישראל מאיר פרידמן. מח"כ החזיקו אצלו בסטרופקוב יותר משלושים שנה, והתיעץ עמו בעניני הלכה.

בשנת תרנ"ח נתקבל לרבנות סטרופקוב בה כיהן עד שנה אחר מכן נעשה אדמו"ר. עשרות שנים שא שם את דגל התורה והחסידות כמופת חי הממשיך את דרך צאנז-שינאווא, ועל שמה נקרא. היתה עיירה קטנה, ותכופות היה עורך מסעות בכל הסביבה. חצרו המתה אלפי יהודים שדבקו בו בכל לב ונפש, ושאבו ממנו עידוד ותושיה, מחשובי הרבנים ועד פשוטי העם. אגדות הילכו על מעשי פלאותיו, וממדינות קרובות ורחוקות נהרו להיוושע על ידו.

לפנות בוקר היה מתעורר אחרי תנומה קלה, טובל, שותה כפה, נכנס לביהמ"ד לאמירת עשרות פרקי תהילים בהשתפכות הנפש, ופונה לביתו להניח תפילין כשפניו פני להבים. התפלל מתוך ידור גם בחזרת הש"ץ, ותפילתו מלאת הגעגועים בקול ערב ומתון ירדה לחדרי בטן. זמן רב היה הש"ץ שלו ר' שלמה העניק. הלחין ניגונים, ודייק מאד בקריאת התורה. אח"כ למד את שיעוריו הקבועים בש"ס ופוסקים, והיו לו כ"ד במעת לעת. הירבה ללמוד שעות רצופות עשרות דפי גמרא, הקשת רבי שלום מסטרופקוב מיום ט"ו כסלו תרצ"ה מר' יעקב ליב לעבליוויטש לסייע לנכדו הרב יחזקאל שרגא והתחזק להתמיד גם בהיותו עייף. יש והיה אומר ביום רביעי: הבה ניטול ידים למלוה דמלכה. אחרי ארוחת הבוקר קיבל אנשים שבאו לבקש עצתו וברכותיו. בין מנחה למעריב למד ספרי מוסר ומפרשי התורה, ישן שעה וחצי, ובקומו חזר לשיעוריו בשלושים ספרים בכל מקצועות התורה. נהג בקדושה ופרישות, ולא הסתכל חוץ לדי אמותיו. כל הנהגותיו בפשטות ובענוות חן. הצטיין במידת האמת, ובמעשי צדקה וחסד כאבותיו המעיט בדרשות, ודברי תורה אמר בשולחנותיו ללא הכנה כשהביאו לו חומש. לא רשם את תורותיו שיכלו להתקבץ לחיבור גדול. כשנשאל אם כותב איזה חיבור, ענה שרושם את הערותיו בגליונות ספרי האחרונים.

בזמן מלה"ע א' שהה בבודפשט, וסירב להצטלם בהשתדלות האב"ד ר' קופל רייך שוחרר מזה. בתום המלחמה כששהה במיהלוביץ, נכנס הצבא הצ'כוסלובקי לכבוש את העיר. קצין אחד נורה, ועל כן נאסרו בני ערובה רבים עד שיימצא הרוצח. כשנודע לו שראשי הקהילה נאסרו, התנדב ג"כ להיות בן ערובה למרות כל ההפצרות להניאו מכך. בתרע"ט התישב באונגוואר, אך כשראה שמרבים לבוא אליו, שב אחרי כמה שנים לסטרופקוב. אחרי שמינה את בנו רמ"מ כרב שני, עבר בתרפ"ט אונגוואר לקאשוי. היה בידידות רבה עם האב"ד ר"ש בראך והראב"ד ר"ש ענגיל. שאף לעלות לא"י ובתרצ"ג כבר מכר את חפציו ונסע לפרשבורג בציפיה לתעודות. משאלו בוששו לבוא חזרה לקאשוי, ואח"כ חלה וכבר לא איסתייעא מילתא בתרצ"ט עברה קאשוי לשלטון הונגריה, וגברו הרדיפות. נפטר בשבועות ו' סיון ת"ש ורבבות יהודים השתתפו בלויתו. מאוחר יותר הוקם אוהל על קברו.

נשא את חיה יהודית בת רבי אברהם חיים הורביץ השני מלינסק. בזיווג שני נשא את גיטל בת יוכבד וייצמן-קרישר. אחרי פטירתה בתרצ"ב נשא בשלישית את חיה בת ר' דוד שליכטר דומ"ץ קומרנא, ונולד לו בזקנותו הילד יוסף יום טוב שהתעשע מאד בילד פלאים זה שלגדולות נוצרה בתש"ד הובל עם אמו לאשוויץ הי"ד. מלבד בנו הזקונים היו ילדיו: א. ר' מנחם מנדל בכורו וממלא מקומו; ב. הענא זו' ר' חיים פרנס מיאשיניצה; ג. חיה זו' רמ"מ הורביץ אב"ד לינסק; ד. בילא זו' רב' ישכר דוב ליפשיץ דומ"ץ ואדמו"ר באונגוואר.

דברי שלום, ח"א עה"ת ומועדים ואגדות הש"ס, מישקאלץ, דפוס בנימין פריעדמאן, תש"ד, ח, כו-נא ד' בהיקטע ההדפסה. בראש הספר תודה למסייעים ובמיוחד לר' רפאל שטרן רה"ק באונגוואר ומחסידי המחבר. המסכימים: בנו רמ"מ המספר כמ ממדרגותיו, וחתנו רי"ב ליפשיץ מאונגוואר בתש"א עם ד"ת ושבחי חמיו (ומי יוכל לתאר התמדתו בתורה ועבודה, אשר שם לילות כימים ולא פסק פומיה מגירסא, טהר גברא וטהר יומא דיליה, כאשר עיני ראו ולא זר בהיותי מאוכלי שולחנו יותר משמונה שנים). בהקדמת נכדו המהדיר רבי יחזקאל שרגא ליפשיץ־ה"ש כותב, שבשנים שהסתופף בצל זקנו רשם את התורות ששמע ממנו, והעתיק מגליונות ספריו. פעמיים ראה שהדבר ניחא לו, אח"כ עבר עליהם דודו רמ"מ, ואחיו ר' ברוך אברהם הוסיף ממה שהוא שמע. כמו"כ צירף הקדמות לשני החלקים הנוספים שרצה להדפיס: על שו"ע ותולדות זקנו.

שלושת החלקים נדפסו רק במהדורת ירושלם, דפוס י. ע. איתאח, תשט"ו, רד עמ', בסדר חדש על המועדים, התורה ואגדה. בהקדמה נוספת למהדורה זו מודה הנכד־המו"ל על הצלתו בניסים גלויים ממחנות ההשמדה, כשכבר היה כמה פעמים חולה בחום גבוה, ומושלך בקור עז. השואה השביתה את ההדפסה במישקולץ, כתבים רבים אבדו, ובתוכם הקדמה ארוכה מדודו רמ"מ. במחנות השתמש בדברי העידוד שבספר, לאמץ ברכים כושלות. גם כעת היו כל הכתבים בניו־יורק למראה עיני רמ"מ שהסכים להדפסתם, ומכתבו מתשי"ב בעמ' קפב-קפג. בראש החלקים תודה למסייעים. מעמ' פה בדפוס המסורה, ח"ב, הגהות המחבר על ספרי הלכה: חיי אדם עם תוספות חיים, מעדני שמואל ומנחת שבת. בשואה אבד ספר שלם שהעתיק מגליונות ספרי המחבר, והיו למראה עיניו. רשימתם החלקית בעמ' קלג. מעמ' קכט ח"ג, ענינים שיחות והנהגות המחבר. בקולופון מביע המהדיר תקוה, להמשיך ולהדפיס עוד כתבים מאדמור"י המשפחה.