ר' טוביה(לה) ב"ר בן־ציון הורביץ
אב"ד סאנוק וסגן נשיא אגודת ישראל בפולין
מסאנוק (תרנ"ג–תש"ג)
נולד במיידן בשנת תרנ"ג לאביו האב"ד ר' בן־ציון. התיחס גם לשל"ה ולר"ש מניקלשבורג. מילדותו הביא לו רבי יהושע מדזיקוב גדולות. גדל בויזניץ אצל דודו רבי ישראל הגר, ועמו ברח לבודפשט. בחצרו למד להתענין בבעיות הכלל. בסוף המלחמה שב לוינא, והתחמם לאורם של גדולי ישראל ששהו שם. נשא בתרע"ח את בתו של ר' יהושע שפירא אב"ד ריבטיטש ברצ"א מבלוזוב.
בתר"ף שב לגליציה, ותרם תרומה חשובה לגיבוש ההכרה אצל הצעירים, בשנות המבוכה שאחרי מלה"ע א'. ממקורביו של ד"ר נתן בירנבוים בתהליך חיפושי הדרך שלו, והיה לו חלק בחזרתו בתשובה. פעיל באגו"י החל מועידת קטוביץ, ועשה לדחוף נפשות בין אדמור"י מערב גליציה שהתנגדו להקמת אגו"י, ונקרא לכל מקום בעבר מתפקיד לתפקיד באגו"י, ונקרא לכל מקום בהוצרכו להתגבר על תפקיד קשה. נדד ממדינה למדינה בשליחויות רגישות וחשאיות שהצריכו מידה רבה של אמון. סוד הצלחתו היה קסמו האישי. כשהגרח"ע גרודזנסקי נבחר כנשיא מועצת גדולי התורה, הציג תנאי שר' טוביה יהיה מזכירו.
האישי. בן בית בחצרות האדמורי"ם, ואיש רעיון להתרועע. בכנסיה הגדולה הראשונה כבר נבחר לועה"פ העולמי. ביקר תכופות בוורשא בה היה מרכז אגו"י, ונבחר לסגן נשיא התנועה בפולין. נואם מחונן, אך לא מקצועי. הצליח יותר בדיבור הפשטני בטוב טעם מלב אל לב. נמנה על מיסד בית יעקב. בתרפ"ד יצא בשליחותה לארצות מערב אירופה לרבות אנגליה, ושנתיים שהה בארה"ב. בתרפ"ז שוב יצא לארצות המערב, ופעל גם בצרפת. מסעותיו הוכתרו בהצלחה להקמת והשלמת בנין הסמינר, והשיג תרומות גם מנדבנים שאינם דתיים. נעשה שגרירה של יהדות המזרח במערב אירופה, ונאמנם של ר"י רוזנהיים ורש"ז ברויאר.
ספר מוכשר והוגה דעות. לא הופיעה כמעט חוברת בעברית או ביידיש שלא השתתף בה. ערך את הדרך בוינא, וכתב גם בגרמנית. פירסם מאמרים לרוב בכתבי העת: דגלנו, דרכנו, דער יוד, דאס אידישע טאגבלאט, ארטאדאקסישע יוגנטבלעטער (וורשא), בית יעקב (לאדז), אונזער וועג (שעדלעץ), ועוד.
בגלל מצבה החומרי הרעוע של משפחתו, נאלץ לקבל עליו עול רבנות. זמן קצר כיהן כרב בזלוטוב, לפי הזמנת החרדים על אפם של הציונים. בתרצ"ג נבחר כרבה האחרון של סאנוק, על מקומו של מהר"ם שפירא שהיה פנוי עשר שנים. זכה להערכה כללית מצד כל החוגים בעיר, על היותו זך המידות ועדין הנפש, בעל קומה תמירה וקלסתר חינני, ובעל יופי פנימי וחיצוני. בגלל הרבנות נאלץ לכבוש את עסקנותו הציבורית הפעילה, וגם בשל התקפת לב שלקה בה בתרצ"ד. מכל מקום השתתף בכנסיה הגדולה השלישית כמו בקודמותיה. צידד שם בהצעת הרב צירלסון, לתמוך בהקמת מדינה יהודית ולו גם במחצית א"י.
עם הקמת גיטו סאנוק הועבר למחנה הריכוז שבזסלב הסמוכה. ידידיו השיגו לו ולרעיתו תעודות ישיבה בהונגריה. בליל חורף ברח מהמחנה כדי לגנוב את הגבול, אך בדרך נקעה אשתו את רגלה, ולמרות הפצרותיה שיציל את עצמו, נשא אותה חזרה למחנה. זמן קצר אחרי כן הובלו כל יושבי למחנה ההשמדה בלזיץ, ושם נספה ביום י' שבט תש"ג הי"ד. שתי בנותיו וחתנו מר מיירנץ ניצלו, והיגרו לארה"ב.
וואס וועט פארט זיין מיט די כנסת ישראל? [כנסת ישראל פאלק [פניה לעם היהודי]. א ועגנדונג צום יודישען פאלק בערלינער, תרפ"ו, 32 עמ'. בשער מקדים שם הסדרה: צענטראלעע אגודה=ביבליאטעק, בעריכת י.ל. אורליאן ונטע יעקב ברלינר. בהקדמת העורך השני עומד על רעיון אגו"י, ועל מטרות הספריה האגודאית שתוציא מדי שבועיים חוברת תעמולה, וזו הראשונה.
הלל זיידמן, אלה אזכרה, ג, 283–278, אישים שהכרתי, 190–184; שבתי שנפלד, תקופות ואישים, 40–37; לעקסיקאן, ח"ג, 67; ספר סאנוק, 114–112; פנקס קאלבושאוו, 590.