ר' אריה ליב ב"ר יצחק הורביץ

מסטרי וסטניסלב (תר"ז–תרס"ט)

נולד בקריסנפולי ביום ט"ו אב תר"ז, כבן יחיד לאביו ר' יצחק אב"ד אטיניא זורובנא וסטניסלב. היה חולני, ועד גיל ארבע לא עמד על רגליו. אמו נסעה עמו אל רבי שלום מבלז, למורת רוח בני משפחתה המתנגדית. הוא מישש אותו, וכששבו לאכסניתם התחיל ללכת. למד אצל אביו, וכל הרבנים שביקרו בזורובנא בדרכם אל מהרי"א מזידיטשוב התפעלו מידיעותיו. התמחה במיוחד בסדר קדשים. משלא נמצא לו מלמד בזורובנא שיוכל לעמוד בקושיותיו החריפות, נסע בגיל י"א לסטניסלב ללמוד אצל זקנו. נסמך בבחרותו מהשו"מ ומהדב"ח. השו"מ כתב לזקנו רמ"י, שנשמת בעל חוו"ד חזרה בנכדו לאכסניה שלה. כשאמרו זאת לרא"ל, הגיב בביטול שלא הגיע לקרסוליו. נסע כמה פעמים לצאנז, והושפע רבות מדרך החסידות. מאוחר יותר נסע מפעם לפעם אל רד"מ מצורטקוב.

בגיל י"ח נשא את זלטא רחל בת הגביר ר' משה גלויות רא"ל הורביץ אל הרב ברוך עסמאן מקיוב מיום ה' כסלו תרס"א על ספר הרי בשמים קמא ששלח אליו, ודוגמת חותמתו וקס מסרט, וישב אצלו כמה שנים ללמוד בהתמדה רבה עם גיסיו הגאונים. חידושיו מאותה התקופה נדפסו בספרו של אביו עם ההקדמה שכתב לספר חמיו הוסיף לתמוך בו גם אחרי שנפטרה רעיתו ביום י"ד כסלו תרמ"ג. נשא את אחותה פעסל, אלמנת ר' שלמה בהגאון מלובלין בעל תורת חסד, וגידל את בנה תלמידו ר' אליעזר לאדיער. אחרי פטירתה ביום י' אדר תרמ"ז, נשא בתרנ"א את שרה בת ר' שאלתיאל איזיק שטרנהל מקולומיאה. מכולן היו לו ילדים.

בחודש אב תרל"א (ולא תרל"ב) נתקבל לרבנות זלוזיץ, אך לא מצא שם מנוחה בגלל התנגודתם של חסידי רוזין. רוב הזמן ישב אצל חמיו בסרט, כי רעיתו בת נגידים לא הסכינה לחיי עיירה קטנה. לפני פורים תרל"ח (ולא תרל"ט) נתקבל לרבנות סטרי מאבק סוער. מול מועמדותו התיצב בנו של הרב הקודם ר' אליהו רוזנבלום, ולכן נרדף בתקופה הראשונה ע"י משפחת יריבו ואוהדיהם. רוב בני הקהילה העדיפו אותו בגלל סגולות אישיותו, היותו נכד החווי"ד שהיה רב בעיר, ועל כי חמיו נענה לתנאי שהציגו, לתת רבבה כסף לבניית בית המרחץ שנחרב. תחילת דרכו לא היתה סוגה בשושנים, ומול עינים בוחנות היה עליו ללטש את דרשותיו, מכתביו ומנהגיו. כשפרץ ויכוח אודות כשרות גט שסידר, בא לעיר בצינעה הרבי משינאווא לפסוק בענין ולהשקיט הסער. חרדי העיר הסתייגו ממנו כי חשבוהו כמשכיל, ושינו את דעתם עקב התערבותו של ר' ישראל רפפורט אב"ד טרנוב שהחליף עמו שו"ת, והיו לו בעיר קרובים בעלי השפעה שפעלו לפי המלצתו. רק במרוצת השנים רכש את לב כל התושבים לאהבה, והתחבב על בני כל החוגים. גם החסידים העריצוהו על אף היותו מתנגד. כשנבחר רה"ק חרדי, נרדף על תמיכתו בהקמת "חדר" כללי, וזמן מה לא שולמה לו משכורת, אבל בלחץ בני הקהילה שאהבוהו, נאלץ הלה לחזור בו ולשלם כרגיל. סבל מאד בחייו המשפחתיים, ותוך כמה שנים נפטרו שתי נשותיו וחתנו העילוי. בשריפת העיר בתרמ"ו נשרף ספרו ארי נועם, דברי תורה שהשמיע בסג"ג ע"ס הפרשיות.

ברבנות סטרי כיהן כ"ו שנים, וממנה יצא שמו לתהילה בעולם היהודי. יגע בתורה יומם ולילה, למרות יסוריו שקיבלם באהבה. תורתו אומנותו, ודיקדק בקהל כבחמורה. התרחק משיחות בטלות ומכינוסי רבנים. נודע כגאון בעל שכל ישר, משנתו קב ונקי, ופלפוליו משמחי לב. דרשותיו שנמשכו שעות הצטיינו בהגיונם הפנימי. התאחדו בו הכשרונות של חריפות גג על גג, עם בקיאות בתלמודים ובספרי הראשונים והאחרונים. חתר לשורשי הדברים בש"ס, למצוא שם מקורות לסברות והלכות. השתמש בספרי האחרונים אם מצא להם יסודות נאמנים בש"ס ופוסקים, שלא כזקנו שתמך יתידותיו רק על סברות התוספות. בנסעו למרחץ ראנק שליד קאשוי פגש יהודי הלומד בעיון בקול רם, ואמרו לו שזהו ר' אלטר יצחק איזיק פרידריך אב"ד הומנא. ברצותו לעמוד על טיבו שאלהו קושיא במסכת מנחות, ומשענה לו שיש לו שם כמה קושיות, החלו לפלפל במשך שעות. מכיון שרא"ל היה בעל בשר ביקש מהרב פרידריך רשות לשבת, ואמר שלא היה מאמין שיש בהונגריה גדולים כאלה (הקדמת אוצר הגיוני יצחק, כד).

תפילתו היתה בהשתפכות נפש ובהתלהבות רבה. כל הליכותיו כמו זקנו בצדקות ובענוה. בימי שני וחמישי לא אכל בשר. רודף שלום ומתרחק ממחלוקת. משך ידו ממפלגות ומפוליטיקה, לבל ייכשל באיסורי דיבור. בעל לב פתוח ויד נדיבה. הירבה בפעולות צדקה וחסד, והתנדב ראשון כאחד הנגידים. פעמים רבות סבב בין העגלות ביריד להתרים לצדקה, וענייים ידעו שאצלו יקבלו נדבה הגונה. נשא הספר תמרורים כשנפטר בעיר רש"י אייכנשטיין מזידיטשוב והניח אלמנה ששה יתומים, ובמשך כמה שבועות קיבץ 1600 כתרים והוסיף 400 משלו, כדי שיהיה לאלמנה מקור לפרנסתה. מוכתר בנימוסים, ובעל גינוני הליכות אצילים. הסביר פנים נוהרות בלבביות לכל אדם. איש שיחה נעים עם בני כל חוג. נשא נאומים מלאי תוכן באשכנזית צחה שלא היתה שפתו היומית, והפליא בכך את פקידי הרשות. ייצג את עדתו בכבוד לפני השלטונות. ספרא רבה בכתיבתו ובסגנונו.

כשנפטר אביו בתרס"ד נקרא לשבת על כסאו בסטניסלב, ובאי רצון עזב את סטרי. הדרוש שאמר בשק"פ נשא בהלכה ובאגדה בביהכ"נ הגדול לרגל מינויו, נדפס בספר הגה אריה, דראהאביטש, דפוס א.ה. זופניק, תרס"ד, עד עמ'. רבנות קיבלוהו בבואו בכבוד מלכים, ועם זאת אמר שסטרי חביבה עליו יותר, כי שם אהבוהו כולם ונכנסו בידידות לביתו גם בני הנעורים, ואילו כאן רוחשים לו אמנם כבוד רב, אך שומרים על מרחק. את ההתלהבות לקראתו ניצל להרבות כבוד שמים, בקראו ליסד ישיבה בעיר, ואמנם נפתחה ישיבת אור תורה בראשותו של רי"א קמלהר. השקיע בה מאמצים רבים, ואמר שיעורים בכיתה הגבוהה. פעמיים בשנה חיזר על פתחי נדיבים להתרימם לצורכי הישיבה. דאג אישית לכל תלמיד, ונפשם נקשרה לאהבתו. בזקנותו נסע לעיירה בהונגריה לנישואי הרב אלטר שאול פפר, בן עניים מתלמידיו. התפלל בשטיבל של רבני המשפחה שמימינו ביהמ"ד הישן, ומשמאלו ביכ"נ של חסידי ויזניץ. בבית דינו ישבו הדיינים ר' אלטר יחיאל נבנצאל, ר' אברהם שלום קנר ור' מאיר זאב וולף זוסלאק. ר' משה היה שליח ב"ד יותר מיובל שנים. הקשיב במתינות לדברי המתדיינים, ואחרי הפסק הסביר להם את הנימוקים. לא אחז משיטת הציונות, ואעפ"כ דובר שיספיד את הרצל, אלא שלבסוף הוחלט שינאם העסקן הציוני ד"ר שמואל שור. בתרס"ז הוצעה לו רבנות לבוב, ודחה אותה מכיון שלא נתקבל התנאי שלו, שבעניני שמים ויהדות יהיה עצמאי ולא תלוי בדעת ראשי הקהל. בתרס"ח נתיקר לעיני העמים, בשקיבל כרב ראשון בגליציה ללא כל השתדלות מצידו, את אות ההצטיינות "צלב האבירים של מיסדר פראנץ יוסף".

בקיץ תרס"ח נפטרה זו' השלישית, ומאז דעכה בריאותו, וסבל יסורים איומים מהמחלה הנוראה שתקפתו. עכ"ז עסק בתורה, והתאמץ לבוא לביה"ד הלישיבה. ממיטת חוליו קרא לראשי הקהל, לבקשם שיחתמו על מחאה נגד חוק הרבנות לפיו על הרבנים להיות בעלי תעודה. הדיבור האחרון ששמע ממנו רי"א קמלהר היה, שיכול אדם להיות בקי בש"ס ובד"ח שו"ע, אבל כדי לפסוק לאמיתה של תורה צריך להיות ירא שמים. עוד אמר: ב"ה אין אני בוש בתלמידי. נפטר ביום ה' בערב כ"א סיון תרס"ט, ובלויתו ביום ו' הספידו ר"ש יולס אב"ד סטרי. נספד כהלכה בכל רחבי גליציה בע"פ ובכתב. תלמידו ר"ח בלוך הדפיס עליו קונ' הספד: זעקת שבר. ההספד זכרון אריה של ר' ישראל הורניק אבד.

מפי אריה, כולל, א. זכרון דברים — ד"ת ממנו באגדה; ב. גויעת ארי — ההספד שנשא עליו רי"א קמלהר בקלויז ס"ג בסטניסלב ביום ב' תמוז; ג. גבורת ארי — לתולדותיו, נערך ע"י תלמידו ר' מיכאל הכהן בראוווער. נדפס בלבוב, דפוס ר' יהושע זילף (א. סלט), תרס"ט, ע"י תלמידי ישיבת אור תורה: צבי נתן מאנעל מדרוהוביטש ויוסף שוואב מזבורוב. את ההכנסות מהספר הקדישו לטובת הישיבה ותלמידיה, ובהקדמתם עומדים על גודל האהבה לרבם שהשפיע עליהם בחומר וברוח.

מזיווגו הראשון נולדו לו בנים קטנים שנפטרו על פניו. נותרו שנים שמיאנו לקבל עליהם עול רבנות: א. ר' שאול בקומרנא; ב. ר' פנחס בביסטריץ. משום כך נתקבל על מקומו בסטניסלב ר' דוד אב"ד קוזלוב, בן דודו ר' אלעזר אב"ד רוהטין. מזיווגו השני נולד לו גם: ג. חיה, השיא להרב שמעון סוסניצר. היה זה אז לאות ולמופת להעדיף ת"ח עילוי על פני בן נגידים. חתנו נפטר על פניו, והניח את בתו מרים שתחיה, ונישאה לר' יחזקאל פולק באנטורפן. בתם גיטצא פעסיא נישאה להרב יולס מפילדלפיה. יתכן שהאלמנה היא זו שנישאה להרב שלום מאירסון, שהיה בזיווגו הראשון חתן רצ"ה רפפורט אב"ד דובנא (ספר היחס לבית עליאש, 5); ד. צפורה זו' ר' אפרים פישל שראטט, בנו של ר' מנדל מקורטשין חתן דודו ר' אלעזר מרוהטין בעל דבר הלכה. חמיו השיב לה בתרנ"ז כמל"ח: הרי בשמים, ח"ג, יח. מזיווג שני: ה. בילא (בלטשא), נולדה ביו"כ תרמ"ז, ונפטרה בעשי"ת תשל"ז. נישאה בתרע"ד בגרמניה למרצה ומחבר ר' יוסף עקיבא פרייס נכד החת"ס, נפטר תשי"ז בבזל. בניהם: 1. ר' אריה ליבוש פרופ' במינכן, ומחבר עבודות שונות. גר בלונדון עם ילדיו הנשואים; 2. ר' ישכר דוב אבי הרב משה בבני־ברק. מזיווג שלישי: ו. רבקה (רבציה) ילידת תרנ"ז. נספתה בשואה הי"ד.

נודע על שם ספריו שו"ת הרי בשמים, שקנו להם מקום בכותל מזרח של הספרות הרבנית. היו לו תקע"ה תשובות כמנין שמו בגימטריא. נסע מסטריא ללבוב להשגיח על הדפסת ח"א, לעמבערג, דפוס ר' יעקב משולם ניק, תרמ"ג, ז, קכו, ו ד', קכט סי'. המסכימים: זקנו ר' משולם ישכר (עיינתי ומצאתי את שאהבה נפשי, דברים בנוים על אדני השכל הישר, חכמי לב יראו את ספרך ויהללוהו); ש"ב רצ"ה אורנשטיין (דובר בשפה ברורה דברים נכוחים וישרים, וגם ערבים לאוזן שומעת); ש"ב רי"א איטינגא (כל הוגה בו יראה אור כי יהל בחריפות עצום ובקיאות נפלא); אביו ר' יצחק (ראיתיך עולה הררי הפלפול, יורד עמקי תהום ההלכה בכח אמיץ ונשגב, קולע אל מטרת האמת על הדרך אשר סללו לפנינו אבותינו הקדושים מאורי הדורות). רוב העותקים נחטפו מיד, ויתרם כלו בשריפה שפרצה בשבת הגדול תרמ"ו.

מהדורא תנינא, שם ע"י רי"מ ניק בדפוס חיים רוהטין, תרנ"ז, ד, קסו ד', רנג סי'. לכל חלק הקדמת "ראש ההר" באגדה, ובסוף מפתחות ע"ס המסכתות, משובצים בהגהות. אברך אחד בא אליו לבקש הורמנא, ונענה שיחזור על לימודיו ואז יסמכהו בחפץ לב. הוא לבש קנאה, והדפיס בלבוב תרנ"ח קונ' הרי גבנונים שאינו מצוי כלל, לסתור את דברי הרי בשמים, ולהוכיח כביכול שחלק נשאב ממקורות אחרים. את הספר שלח חינם לרבנים, וגרם צער רב לרא"ל שלא הגיב. בתרס"ו חיבר ר"ח בלוך תשובה על השגותיו, אך רא"ל לא היה שבע רצון שמטפל בכך. לימים נעשה המשיג רב בגליציה המזרחית, והתחרט על מעשהו.

ד"ץ ח"א, ניר-יארק, גראסמאן, דפוס אברהם יצחק פריעדמאן, (תשכ"ד), טז, קכט ד', ח"ב, ו, קסו ד'.

צולמו ע"י נכדו הרב אפרים אליעזר הכהן יאלעס מסטרי ופילדלפיה, הכותב כי הופעת הספרים גרמה בגליציה ללמוד בשיטת עיון והתבוננות בציר המרכזי של הסוגיא, ובמיוחד בקדשים. בהקדמתו לח"א (נדפסה שוב בזכרונות המאור, ח"ב, רלה-רלז), עומד על יגיעתו בתורה של זקנו המחבר, שיטת לימודו ותולדותיו. אח"כ שני דפי קונ' בירורי הלכה משל עצמו "קצה ההר", והבעת תקוה להדפיס עוד כרך תשובות שניצל מהשואה והובא אליו. בתחילת ח"ב תשובות המהדיר מתשכ"ב לר' שמואל פסח תלמיד ישיבת ליובאוויטש, ומתשכ"ד לרחי"ל דייטש מהעלמין. כמו"כ שתי תשובות מהמחבר מתרנ"א, ולר"ש יולס אב"ד מושציסק מתרס"ב.

המחבר עצמו כינס בפינקסים מיוחדים את יתר תשובותיו, אך הצטער שלא הספיק לעבור עליהם בעיון כמו שנהג בחלקים הקודמים, לבל תפול בהם אף טעות. את הכתבים נתן לבתו רבקה שמסרתם לאחייה ר' פנחס. הוא העתיקם והכינם לדפוס, אלא שבגלל פרוץ מלה"ע שבתה העבודה, ואח"כ שוב לא עלה בידו. הכתבים עברו ממנו אל בנו, ונחשבו כאבודים משנעלמו בעת שריפת ביסטריץ במלה"ע ב'. מעריצי המחבר השתדלו שיחפרו תחת ביתו של הבן בביסטריץ, ומצאו שני כרכים מכתב היד. טיפל בכך הרב יוסף נפתלי שטרן שהעלם במסירות נפש לארץ, והעבירם לידי ראי"א יולס בארה"ב. הוקם ועד ציבורי להוצאת הכתבים, ובו השתתפו: תלמידו הרב צבי נתן מנואל (העתיק במשך יותר משנתים את הכתבים שלא היו ראויים לדפוס. הקדיש את עיתותיו שלא על מנת לקבל פרס להכנת הספר לדפוס, פיענוח המקורות, ר"ת ומפתחות, עד שנחלה); תלמידו רמח"א בלוך (כשישב בכלא נגלה אליו רבו, ואמר לו שלא יתירא כי יינצל, אך עליו להשתדל שספרו האחרון יראה אור. סייע לרצ"נ מנואל בהעתקת הספר. חיבר קונ' נגד פדרבוש שהוליך שולל באופן ההדפסה); נכדו ראי"א יולס (חיבר הערותיו "קצה ההר"); הרב שמעון פדרבוש (טיפל בצד הכספי והאירגוני. כתב הקדמה לתולדות המחבר, ובסופה פקסימיל מכתבו אל ר' שלום יאליש אב"ד מושציסק).

שו"ת הרי בשמים מהדורה שלישית ורביעית, ירושלים, מוסד הרב קוק ומוריה ניו־יורק, תשי"ח, 12, ה־שפב עמ'. בתליתאה קטז תשובות מהשנים שעד תרס"ב, ברביעאה סימנים קיז־קסה מהשנתיים שאחרי כן, והיה גם חמישאה. בס"ה נדפסו תק"ן תשובות. מעמ' רעט חידושים ופלפולים, ודרשות לשבתות דריגלא. מעמ' שעג הוספות, קצה ההר ומפתחות.

ד' אריה ליב ב"ר שלום ראה לפי: הורביץ, ר' אריה יהודה ליב