ר' אברהם שמחה ב"ר ישראל הורביץ

מברנוב (תר"ו–תרע"ו)

נולד בברכת רצ"ה מרימנוב באב או באלול תר"ו (ולא תר"ח), כבנו יחידו של רבי ישראל מבארנוב מזיווגו השני. מנעוריו נודע כמצוין בתורה ובחסידות. נשא את בתו של ש"ב ר' מרדכי צבי הירש ויינברגר מדוקלא, והוסיף קדושה על קדושתו. היא היתה בקיאה בתנ"ך ובתושבע"פ, והיתה מתערבת בויכוחים למדנים. בזיוו"ש נשא לפני תרנ"א את החכמנית פיגא, בת רצ"ה שטיין דודו של ר"מ ארק, ואחות אמו של הרב דוד פתחיה ויינשטוק. נפטרה ביום י"א תמוז תרע"ו, ונטמנה בהר הזיתים. בתה הינדה יועדה לרד"פ, ונפטרה כמה ימים לפני החתונה.

בסוף ספר קול דוד תנינא תולדותיו, וחליפת ט' מכתבים מתרנ"א–תרנ"ג בהלכה ובאגדה לקיטוב, עם תלמידו המחבר רד"פ שהיה אמור להיות חתנו־חורגו. ילדיו: א. ר' יצחק בכורו, ממלא מקומו בבארנוב; ב. ר' אלטר אליעזר אב"ד ריגליץ וסטשוב; ג. חיה הינדה (ולא ברכה) זו' ר' מרדכי שפירא אב"ד ברטש.

בצעירותו ביקר אצל גאוני וצדיקי דורו, ובמיוחד אצל רבי חיים מצאנז ורבי יהושע מבלז. הדב"ח אמר עליו שנמצא בו דם מדמו של רבו מרופשיץ. כמו"כ נסע אל דודיו מרוזוודוב ומדזיקוב, ואל ר"ד מטולנא ורד"מ מצורטקוב. כשנפטר אביו בתר"ל עלה על כס הרבנות בבארנוב, והוא אך בן כ"ד. כיהן שם כארבעים שנה, נקרא על שמה, והוא ר' אברהם הרשום בפאלקסקאלענדער כאב"ד עד תרע"ב! תקופתו היא תקופת הזוהר של ברנוב, ובחכמה ניצח על חבורות הלומדים בני עליה. אירגן משמרות ללימוד כל הלילה, לבל ייפסק לרגע קול התורה בעיר. גרו בה חסידים מכיתות שונות שהיו צהובות זו לזו: שינאווא, דזיקוב, רוזוודוב, צורטקוב, טריסק.

ברח אלול תרס"ט נפרד מעירו, ונדד כמה חודשים ברחבי אירופה תורכיה וסוריה עד שהגיע לא"י. בירושלים התלקטו סביבו סגל חבורה של יקירי העיר, ולפניהם דרש בפרשת השבוע ע"ד פרד"ס. נעשה מנהיג לחסידי רופשיץ-צאנז, ואיש אמונו של מכתב מרבי אברהם שמחה הורביץ מברנוב לב"ג החתן בעל "קול דוד" נשיא הכולל בדרוהוביטש. היה בקשרי ידידות עם רבי דוד'ל בידרמן מלעלוב, והמקובל רבי חיים שאול הכהן דוויק ובני חבורתו. לרשותו הועמדו שתי דירות: למגורים ולבימ"ד, ע"י ר' הער צוקר שגדל על ברכיו אחרי שהתייתם בילדותו, ולבסוף התעשר בבודפשט. מאוחר יותר נענה לר' לייבלי סוכטשבסקי, ועבר לבית ישראל להתפלל בביהכ"נ שעל שמו. נקרא "הירושלמי", ובין משמשיו בעיר: הסופר ר' יוסף ב"ר משה אייזנבך. בצילו הסתופף גם ר' משה יהושע אייזנבך (נפטר ט"ו חשון תשי"ז), בנו של רבי שלום ליב, ואביו של ר' יצחק אליהו חותנו של רש"א מרגליות. נפטר בליל שבת ט"ו אד"א תרע"ו, ונטמן במוצש"ק בהר הזיתים ליד קרובו רבו וידידו הצדיק הפלאי. לפי צוואתו לא נרשם שום תואר על מצבתו.

דודו רבי מאיר מדזיקוב החשיבו מאד, ומסר לו להדפסה את כתב היד של ברית כהונת עולם ח"ג. רק כעבור שנים עלה הדבר בידו, משמסרו עם הקדמה למו"ל ר' אברהם שכטר מרדומישל, ונדפס במונקאטש תרנ"ב.

מגדיל ישועות מלכו, ירושלים, דפוס יהודה עמרם איתאח, תשט"ו, מח עמ'. המחבר הרב יקותיאל זלמן ב"ר חיים יהושע השל למברגר, ישב שלושים שנה באוסטרובה שליד לובלין. בעלותו לארץ התקרב לרא"ש, ובמוצש"ק היה רושם את סיפורי המעשיות ששמע ממנו. נפטר ביום ג' תמוז תרפ"ח, וזו' שרה בת ר' יעקב נחמן ביום כ"ד שבט תרצ"ג.

בהקדמתו כותב שחילק את הסיפורים לג' מדורים: א. ששמע מפי רבו, ובהם רבים על אבותיו; ב. ששמע מר' ליב שו"ב דיזופוף בירושלים; ג. ששמע מזקני החסידים והמקובלים. הרב ישעיה אשר זליג בן מעני רעכיל מרגליות, תלמיד רא"ש אותו שימש בשנים תרע"א–תרע"ה, מעיד על המחבר שהתאבק בעפר רגלי צדיקים בפולין, ומביע שמחה על מציאת הסיפורים אחרי עשרות שנים. בקראו בהם הוא נזכר כאילו שמעם עתה מפי רבו. אחר כך שמות ע"ח הצדיקים מתלמידי הבעש"ט שעליהם מסופר. סיפורים רבים ממנו כינס הרב צבי מאשקאוויטש בחוברות "אוצר הסיפורים".

חמרא טבא, א. פירוש עה"ת, התרגומים, הפירושים והמסורה; (מעמ' קיח): ב. לקוטי אמרים — דרושים למועדים בדרך החסידות, ירושלים, (הרב צבי מאשקאוויטש), תשכ"ה, טז, קנב עמ'. בהתחלה: תמונות דירתו ובית מדרשו; הסכמת תלמידו הרב ישראל יצחק הלוי בן נחמה רייזמן בה כותב שהספר ניצל ונתגלה אשתקד באורח פלאי ע"י ש"ב הרב שלמה אליעזר מרגליות חתן נכד חמיו הרב שלום ליב אייזנבך, שטרח לסדרו עם מראי מקומות (הרי ספרא קדישא שהוא יין ישן דמעלי לכל גופא); אגרת תלמידו ריא"ז מרגליות המעלה זכרונות מעת שיקירי ירושלים נקהלו לשמוע מדברותיו בשבתות ובמועדים. נהג לומר על פסוק או שנים מהפרשה את מאמרי חז"ל שעליהם, פירשם היטב, הביא הקדמות מספרי קבלה ומקדמונים, והראה שהכל מפורש בפסוקים ובגימטריאות שלהם. עוד הוא מוסר, כי בבוא המחבר לירושלים הביא עמו ארגז גדול של דרשותיו מחו"ל, ורצה שבניו ידפיסום אחרי פטירתו דוקא. בירר בעצמו אלו דפים להניח, ואת היתר השליך לאח באומרו שדברי דרוש ומוסר אינו רוצה להדפיס, כי בשמים ישאלוהו אם בעצמו קיימם. לקח סופרים לביתו שיעתיקו את המבורר, וזהו הכרך הראשון שקבע לו שם זה. עוד היו לו שני כרכים גדולים: בית אברהם עה"ת, ומועדים לשמחה על המועדים שכתב ריא"ז. הכתבים אבדו בזמן מלה"ע א' למגינת לב בניו וחסידיו, ורק כמה גרגירים נשתמרו בזכרונם. הוא מביע תקוה שעוד יימצאו יתר שני הכרכים (וחיבורו עץ חיים); הקדמת המסדר בה כותב שהספר מכת"י אביו והרב יקותיאל זלמן למברגר, והגיע לידו ע"י נכד המחבר ר' אליעזר הורביץ; תולדות המחבר.

אורה ושמחה, דרושים ללל"ג בעומר, חנוכה ופורים וקונ' נאות דשא, ירושלים, הרב יצחק אייזיק אייכנשטיין אב"ד קיוויאשד, דפוס מנחם ראטה, תשל"ה, קמ עמ'. עם הקדמות מהמחבר, ומהמהדיר רש"א מרגליות שכתב היד נתגלגל לידיו ועיטר את הספר בציוניו. נלוו הסכמת רי"י רייזמן והקדמת אביו ריא"ז מהספר הקודם. קונ' אהל שמחה המלוקט מדבריו, נדפס בסוף הגדש"פ מנחה חדשה מהד' רביעית.