ר' אברהם יעקב ב"ר שמואל הורביץ

מפרוביזנא (תרכ"ד–תש"ב)

נולד בטופורוב בשנת תרכ"ד לאביו ר' שמואל, ב"ר טודרוס זונדל דומ"ץ ברודי ובוסק. האבא מחסידי ר' מרדכי שרגא מהוסיאטין היה גדול בתורה ובירא"ה, והתנהג בחסידות ובפרישות. בהיותו בבית אמו בערב שבת שלפני חתונת אחיו ר' יצחק, יצא החוצה תפוס מחשבות בקדושת היום, וכששמע קול רעם גדול נבהל ונחלש. נפטר אחרי כמה חודשים ביום ה' (ולא ו') אב תרכ"ו, בגיל כ"א, סמוך לאחר פטירת אביו. עול חינוכו של ראי"י הוטל אז על אמו סאסיא, שנישאה מחדש לר' שמואל הלוי (בתר"ע השיב לו, לדודי, צור יעקב, ח"א, כו, קי). האמא הרגילתו להתמיד בלימודים, ונשארה ערה עד השעות הקטנות של הלילה כדי שתוכל לעוררו לפני עלות השחר. מגיל רך לקחה לו מלמדים טובים, אך עד מהרה הודו שאינו צריך להם. מילדותו הרגיל עצמו ללמוד בקול רם, עד שהבנאים בטופורוב סמוך לביהכ"נ התלוננו שמפריע להם בעבודתם. נסע ללמוד בבוסק אצל הרב זלקא וינריב, ובברודי אצל הרב יעקב אביגדור מפודקאמין.

בתרל"ט אירס את גיטל שינדל בת הנגיד ר' מרדכי אריה שליט מסאסוב, ב"ר משה, בנו של האב"ד ר' נחמיה. אחרי פטירתה ביום כ"ח ניסן תרנ"ה, נשא את בת ציון הי"ד. חמיו נפטר לפני החתונה שהתקיימה בתרמ"א, אך חמותו עמדה בהתחייבות לפרנס אותו. למד בסאסוב בהתמדה רבה, והרבה מקנתו בתורה. תלמידו ש"ב ר' צבי דומב אב"ד הוד השרון שמע ממנו, שבנעוריו הניח אבן למראשותיו כדי שלא לישון זמן רב, החל לרשום את חידושיו, ובמיוחד על ספר המצות להרמב"ם. בעל שערי דעה שהזדמן למקום התפעל מבקיאותו. עלה בידיעותיו על הדומ"ץ המקומי, וכאשר לא השלים עם פסקיו, כתב בירור דברים להעמידו על האמת. בגלל למדנותו ותכונותיו הנעימות הוקירוהו בני הקהילה, וגם אחרי שעזב החשיבו את הכסא שעליו ישב בביהמ"ד. כספו שהיה מופקד בבנק אבד בפשיטת רגל של הבנק, אך לא הוטרד מזה. רבי ישכר דוב בנו של הרבי מבלז השתדל שיקבלוהו כרב בסאסוב, אבל הוא סירב כי לא רצה להיכנס לגבולו של רבי שלמה מייער שבני המקום לא חפצו בו.

בשריפת סאסוב בחודש אב תרמ"ז, עלתה באש ספריפת הגדולה ממורשת זקניו ובה חידושיו הרבים, ומרוב צער נחלה כמה חודשים. רכושו ירד לטמיון, חמותו לא יכלה לפרנסו יותר, ולא היה לו מנוס מקבלת עול רבנות.

גיסו אחי אשתו שגר בטרמבובלה הזמינו אליו, כי בעת ההיא התפנה כס הרבנות של פרובויזנא הסמוכה. בקושי נתרצה לבוא מפני ביטול תורה, התנה שיוכל לחזור מיד, ובא בלי בגדי שבת. כמה רבנים וביניהם רי"פ בומבך היו מעונינים ברבנות הקהילה אע"פ שהיתה קטנה, אבל היתה לה הכנסה גדולה מהשחיטה רבתי ביריד הגדול עבור כל הגליל, ואף למשלוח לוינא. הרבנות נפלה לחלקו של ראי"י, בהמלצת רבי יהושע מבלז ורבי שלמה מייער ששבת אז בפרובוזנא. מחורף תרמ"ט רבה של העיירה יותר מיובל שנים, ועל שמה נקרא. עשה שם את הפסח לבדו, כי בעונה כזו לא רצה להשאירם בלי מורה הוראה. הרבנות נכונה בידיו אחרי ששבת בצורטקוב אצל רד"מ שמצאו למדן מופלג וירו"ש. אחד המקורבים אמר לו שם: הייתי מגלה לך מה שאמר עליך הרבי, אלא שחושששני שתבוא ליוהרה. קרנו עלתה בעיני רד"מ, אחרי שבבואו למקום שמע שכהן אלים נשא גרושה, ובמסירות נפש הכריחו לגרשה. במשך הזמן קנה גם את לב חסידי צורטקוב והוסיאטין, והם הפכו להיות תומכיו וידידיו. נסע להרימלוב בהמלצת ר' אהרן ברטפלד, בנו של ר' ליבוש מעשירי המקום ותלמידו של ר"י ויידנפלד, ואחרי משא ומתן של כמה שעות בהלכה קיבל סמיכה מהכוכב מיעקב. רד"ב מטשבין אמר שהיתה בנוסח שונה מיוחד במינו, ואביו הוסיף לומר בע"פ על ראי"י שיודע ש"ס ותוספות. בצעירותו היה בקרקא לדין תורה אצל ר' מאיר רפפורט מליקובה שכיבדו מאד. אצל הרבי מצורטקוב הכיר את הרב מאיר ארק, ונעשה ידידו הטוב.

במשך הזמן שיפר את חייה הרוחניים של הקהילה לבלי הכר. בעל קסם אישי רב, עדין נפש ונעים הליכות, חביב על מבוגרים ונערים, ונערץ על כל החוגים. הדור צורה, וזקנו הלבן ירד על פי מידותיו. מעולם לא קידמו אדם בבוקר בביהמ"ד, ואף בזקנתו ובעת הכיבוש הנאצי לא הרפה מהתמדתו ומסדר יומו. לא ידע טעמה של שיחת חולין, ולבאים הצובאים על פתחיו השיב בקיצור. לא פגע בכבוד אדם. חסיד בלז מובהק, ומקורב לאדמורי"ם שהטילו עליו מדי פעם שליחויות שונות. כל שנה נסע לבלו לשבועות, ואת השבת שאחרי החג עשה בצורטקוב אצל רד"מ ובנו ר' ישראל. תלמידו ר' יוסף שטייכל מבלז שמע מהמהרי"ד שאמר עליו שהוא אחד הגאונים הגדולים שבדור. עוד אמר להרב איתמר שוורץ: תוכל להתפאר בקרובך מפרוביזנא. באים אלי כמה גדולים, אבל הוא צדיק.

המהר"א אמר עליו לתלמידו ר' אליעזר רוזן מדנוור-קולורדו, שהיה מתאים להיות גדול לפני ת"ק שנה, ולהיות במחיצתו זו סגולה לראית שמים. כשביקש מהרבי מהוסיאטין שישוב מוינא לגליציה כי בהיעדר הצדיקים נחלש מצב הדת במדינה, השיב לו: הרי אתם כאן. כשאמרו עליו בבית ר"ש ענגיל שהוא מגאוני גליציה, אמר: הוא גאון עולם. נקרא להיות בורר מצד ויזניץ בפרשת סכסוך הכולל, אצל בעל ערוגות הבושם בחוסט. ביקר אח"כ במאד אצל הלבושי מרדכי, ואמר עליו שניסהו וראה שבקי בכל הש"ס בעל-פה.

ביתו הפך תל תלפיות לכל מבקשי דבר ה' זו הלכה. טבעו יצא בעולם כמשיב הדור, ומקרוב ומרחוק פנו אליו בשאלות. היה משיב במהירות ובבהירות כאילו אך עתה למד אותה סוגיא, והרבה לטפל בהיתר עגונות. כוח זכרונו היה מופלא. סיפר הרב שמואל ווזנר, שלא היה דיבור מהבית יוסף בכל ד"ח שו"ע ובבית שמואל אהע"ז שלא זכרו בע"פ. זכר היטב גם במילי דעלמא, וכששבת בבנילא אצל בנו והעמידו יין לכבודו כל אחד בשמו, קרא בשם כל אחד כשחילק אח"כ את היין. הרבו לפנות אליו לקבל סמיכה, ואת כל אחד בחן ביסודיות. לא נתן קבלה לשו"ב אא"כ ידע בע"פ דיני שו"ב שבתבואות שור, ובטריפות גם את ההוספות מהלבושי שרד. עודד את אסיפת הרבנים בקראקא תרס"ג. כשהיהודים ברחו מפני הרוסים בתחילת מלה"ע א' אמר שהמלחמה אינה נוגעת לו, והסתגר בעליה ללמוד בלי הפרעות. פעם כיון חייל רוסי את רובהו מול פניו, ומשהחל לבכות הניח לו. דחה הצעות רבנות של קהילות גדולות, כגון בטרנוב אחרי ר"מ ארק. בתרצ"ד נתמנה כראש ישיבת יח"ל. נסע לשם בל"ג בעומר ושהה עד אלול, אך לבסוף החליט לחזור.

בשנותיו האחרונות נחלש, ונסע למקומות מרפא. בתרצ"ח שהה כמה שבועות בבי"ח רוטשילד בוינא, ואח"כ נפש בקרלסבד. כשתלמידיו גורשו לסיביר בתחילת המלחמה, שלח אליהם חבילות מזון ומכתבי עידוד. כשנכנסו הנאצים לקחו את נכבדי העיר, וציוום לשיר ולרקוד סביב שריפת ס"ת וזקנו של הרב. כששוחררו אמר שיהא זה לכפרה ליהודי המקום, ואכן בעודו בחיים לא פגעה בהם הרעה. כששמע מהזוועות בצורטקוב נחלש, ונפטר ביום ט"ו אלול תש"ב. נספד ע"י חתניו ותלמידו ר' יעקב רינגל אב"ד הוסיאטין. כעבור שבועיים נשלחה כל משפחתו לבלזיץ הי"ד. ספריו וחידושיו הוחרמו ונשלחו לגרמניה.

ילדיו מזוגתו הראשונה: א. ר' מרדכי אריה בנו יחידו אב"ד מאלד־בנילא; ב. רבקה זו' ר' אליעזר ליפא שליטא אב"ד יזירנה; ג. סערקי זו' ר' אליהו קליך מבילקא בנו של האב"ד ר' ליבוש. מהשניה: ד. גיטל זו' ר' דוד שלום לנדוי נכד הנו"ב והאריה דבי עילאה; ה. מלכה זו' ר' משה הורביץ בנו של האדמו"ר מבייטש; ו. פרידה זו' הרב יהושע ברוך זלטנרייך. כולן נשלחו להריגה בבלזיץ עם ילדיהם הי"ד.

כל חייו העמיד תלמידים, ואף בתקופת הכיבוש הרוסי במלה"ע הראשונה היתה לו עליהם השפעה רבה, ובלב רחום התענין בכל צורכיהם. שם לב להדרכתם החסידית, והרחיקתם מעיתונים פסולים. שיטת לימודו לא היתה בדרך הפלפול, ואת הדגש שם על ליבון השיטות להגיע הלכה למעשה. על תלמידיו נמנו גם: ר' חיים צבי גרינשפן חתן ר"י וידרקר. היה בנו של חייט, ורבו גידלו כאב וחיתנו; ר' חיים יוסף הורביץ בן הרבי מבייטש; הרב וגנר בניו־יורק; ר' משה וייגלר מסאסוב; ר' שמעון חודרובר תלמיד יח"ל בברוקלין (אליו: צור יעקב, ח"א, שאירית יעקב, ב בתרצ"ד).

התנגד בצעירותו להדפסת ספרים באומרו שהיו גדולים שאח"כ חזרו בהם, וכיון שספרם כבר נדפס נאלצו להחזיק בדבריהם הראשונים, אבל הוא אינו רוצה להתחרט ממה שיודפס. בגלל התמדתו לא רשם רק חלק קטן מחידושיו, ובכ"ז התקבצו אצלו ב"ה לאחינו בני ישראל! היות ת"ל בכל זמן מרבים לבוא תלמידי ישיבתנו בחורים חריפום יגעים בתורה יומם ולילה ובעה"ה גדיים נעשו תיישום ויוצאים מהישיבה ת"ח בקיאים למדו ושנו הרבה והרבה מהם הגיעו להוראה אבל אין לכסף מוצא להספיק למו עכ"פ קצת צרכיהם הרבים ועי"ז סובלים זלעפות רעב ע"כ הננו בזה לעורר לב אח"בי בימים הטובים הבאים שינדר כל איש בעת עליות לתורה כדי לחזק ידים הרפות תלמידי הישיבה שיוכלו לשקוד על התורה בחזקה ובזכות זה יתברכו בכל טוב כנאמר "עץ חיים למחזיקים בה" ובקרב נזכה להתבשר כל טוב מכל ישראל ויתרומם קרן התורה וקרן ישראל למעלה למעלה מנהלי הישיבה פה פראבוזנא קריאת ישיבת פרוביזנא לתמיכה משנת תר"ן כמה קבצים גדולים בכתב ידו: על סוגיות, ח"א עה"ת, הספדים על גאוני וצדיקי הדור, דרשות, מאמרים לשבתות ולמועדים. גליונות ספריו היו מלאים מחידושיו, ובנו העתיק מהם שתי מחברות על או"ח בלבד. הכל אבד בשואה. בין שתי המלחמות נטרד בביקורים של רבנים וצורבים, וכיון שלא ביטל משיעוריו, דחה ללילה את כתיבת תשובותיו, בתחילה לא העתיקן וסירב להדפיסן, ורק לבסוף נענה להפצרות תלמידיו.

שו"ת צור יעקב על ד"ח שו"ע, בילגורייא, דפוס ר' נטע קראנענבערג, תרצ"ב, קיג ד', קצה סי'. הקדמתו הקצרה כתובה בענוה רבה, ואחריה פתיחה באגדה. יש שערערו על שם הספר שהוא שמו של הקב"ה, וענה להם שבעלי המגינים לא חששו לזה. הספר אזל במהירות, כי התחבב גם על רבני ליטא. חלק שני נמסר לדפוס בקיץ תרצ"ט, אבל הקונטרסים אבדו. מהדורה שניה מסודרת מחדש בהגהות ותיקונים, עם קונ' שארית יעקב, ובו גם הערות בעניינים שבספר מכת"י המחבר, ופלפולים בדבריו מבנו המהדיר הרב מרדכי אריה בקונ' בשם מרדכי, ירושלים, בסיוע מעין החכמה, תשט"ז, 10, רעא עמ', בתוספת טו סימנים. הבן הקדים לספר תודה למסייעיו, הקדמה ובה תולדות אביו, ושלשלת יוחסין. בעמוד האחרון זכרון לקדושי המשפחה.

צור יעקב ח"ב, תשובות ופלפולים בסוגיות הש"ס, תשכ"א, 24, עב עמ', כז סי', ובסי"ה רל"ו שחלקם מבנו. רוב התשובות נשלחו בתרצ"ג לתלמידו ר' ישי הכט, והוא שיגרם מברוקלין לבן המחבר שהעתיקם מכתב היד, סידרם עם ציונים הגהות והערות בשם מרדכי, והביאם לדפוס עם הקדמותיו. בשניה כלל את ההספד שנשא על חורבן יהדות אירופה בי"ח תמוז תש"ד בשובם מטרנסניסטריה. אחרי ההקדמות פתיחת אגדה. מעמ' 17 קול יעקב, דברי דרוש מהמחבר שרשמו תלמידיו ושנשארו בזכרון בנו, והספד על מהרי"ד מבלז. מעמ' מג בשער מיוחד: קונ' הגה דעות, הגהות וביאורים שנעתקו מגליוני ספריו, מסכתות סדר קדשים, גיטין ויו"ד ח"א. בסוף מלואים ותקונים לח"א ומפתחות.

ב. ר׳ חיים, בת ד...

חיים, בת ד חיים חתן בטבר נפטר תשט תולדות ר' א אברה ר' א מברנו נולד (ולא מזיווו ובחס הירש היא מתע תרנ"א של ו ויינש בהר כמה בסוף מכתב עם ר חורגו בבאר וסטש שפיר בצעיי אצל אמר כמו"ש מטול עלה כיהן אברד תרע" ובחכ אירגנ קול שהיר צורט