מזבלטוב (תקע"ג–תרמ"א)
נולד בשנת תקע"ג (או תקע"ה) כבכור לאביו רבי דוד מזבלטוב, ומתר"ח מילא שם את מקומו. נשא את הינדה בת רבי יהודה צבי איכנשטיין מראזלא, וישב בביתו עשר שנים. בזיוו"ש נשא את פרידא קילא בת רבי ישעיה שור מיאסי. היה פיקח מופלג, הדור פנים ובעל מופת. נהג לתת קמיעות ורפואות. פזרן לצדקה, ועשרות אורחים סעדו על שולחנו מדי יום. בזמנו שרתה בקהלו אוירה של צהלה ורוממות הרוח. הגבאים היו: ר' לוי סלפטר, ואח"כ ר' שלמה אלימלך ורמ"מ בוטשקי שידעו לשמח את הציבור. נערץ בסביבתו, ובשובו לזבלטוב באחדים ממסעותיו, היו בחורים יוצאים לקראתו באבוקות אש. את נסיעותיו ערך בכרכרה הרתומה לשני סוסים לבנים, אותה קיבל מחסידו ר' דן פישר מכפר לוקוביטש, שנושע על ידו בבן זכר. נפטר ביום ט"ז או י"ז שבט תרמ"א. ילדיו: א. ר' מנחם מנדל ממלא מקומו; ב. שינדל אשת ר' יהודה ישראל הופמן.
מסיגט נכד בעל קונ' הספקות, ובזוו"ש אשת ר' שאול הורביץ אב"ד טיסמניץ; ג. אסתר אשת ר' יהושע פרנקל מרישא. תורותיו נדפסו בספר עטרת יעקב וישראל, המשותף לו ולר' ישראל ברגר חתן בנו.
תשובות אליו: אבן יקרה, קמא, יו"ד, ב; אורין תליתאי, לא, לב; דבר משה, תנינא, קא, קב; מח' הדב"ח (שהתכתב עמו), חו"ב, אה"ע, קי, קט, קי בתר"ך; מהרי"א הלוי, ח"ב, קיח בתרל"א; עבודת הגרשוני, תנינא.
עשר עטרות, 65–63; עשר קדושות, בסוף (יחוסו).