ר' משה ב"ר שאול חנניה דיטשר

מקראקא (תר"ם–תש"א)

נולד בקראקא בשנת תר"ם לאביו ר' שאול חנניה. קבל חינוך חרדי, ובמיוחד הושפע בבית החסידים דגור בעיר, ע"י זקני החסידים שהכירו עוד את רבי מנדלי מקוצק. דבק באדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר, וכל מלה שלו נחשבה אצלו כפקודה. אחרי נישואיו נכנס לעסקי הדפוס של אביו, יחד עם אחיו. בזמן המלחמה היה מצבו החמרי קשה לרגל שיתוק בית הדפוס, אבל אח"כ שיקם אותו מחדש. מבית אביו ספג התעניינות בצורכי ציבור, וכבר לפני מלה"ע הראשונה נרתם לפעילות במוסדות הצדקה והחסד בעיר. כמו־כן השתדל להשגת נציגות חרדית בקהילה ובהנהלת המוסדות, ובעצמו נבחר למועצת הקהילה. כשנוסדה אגודת־ישראל בתרע"ב, היה מראשוני המארגנים בעיר, והשתתף בכל הועידות הארציות והכנסיות העולמיות. בעל כושר ניהול וארגון, דייקן ומסודר עד לפרטים. התחבב על גדולי התורה, ונשאר רע וידיד מסור לכל אדם. פעל בשטח החינוך לנערים, וביסוד בי"ס בית יעקב הראשון לבנות. בתרפ"ב נבחר כסנטור לסיים, ואם כי לא הרבה לנאום, אך פעל רבות בועדות השונות. כל השבוע עשה בוורשא בעסקי שתדלנות מאחורי הקלעים, ורק לשבת שב לקראקא. בשנים תרפ"ב–תרפ"ח הוטל עליו להוציא לאור את יומון אגו"י "דער איד" בקראקא, למרות הטורח והמעמסה הכספית הכבדה. בתרפ"ח לא נבחר שוב לסיים, וניגש במרץ עם עוד כמה עסקנים להקמת בנין מפואר לסמינר בית יעקב למורות. בתרצ"ו חלה בגרונו, ועבר ניתוח קשה בווינא. בפרוץ המלחמה סבל מנגישות הנאצים. בתש"א תקפתו שוב מחלת הגרון, וכשנפטר זכה לבוא לקבר ישראל.