ר' חיים ב"ר יוסף שמואל גלרנטר

מקיטוב (תרי"ז–תרפ"ט)

נולד בשנת תרי"ז ביבלונוב, כבן יחיד לאביו האב"ד ר' יוסף שמואל. מצעירותו נודע כחריף ומפולפל, ונסמך ממהרי"א איטינגא, מהר"י שמלקיס, ר' יהודה ליבוש לנדא מסדיגורה, ור' אריה ליב הורביץ מסטרי. בתרל"ח נשא את פערל (נספתה בשואה הי"ד), בתם היחידה של הגביר ר' ישראל ראובן ב"ר צבי יהודה הכהן פיילהאבער מסניאטין (נפטר ב' סיון תרנ"ט), וזוגתו חיה בת ר' יצחק משולם (נפטרה כ"ח חשון תר"ס). הם החזיקוהו בביתם ביד נדיבה, ורכשו לו ספריה מפוארת. היה פעיל בחיי הרוח של הקהילה, והחליף משם שו"ת עם גאוני הזמן. בשנת תרמ"ז היה הרב הצעיר ביותר שהשתתף בועידת הרבנים בלבוב, כרבה של יבלונוב שהיתה לו בה חזקה ממורשת אבותיו. החל משנת תר"ן היה נוסע לבקר בה מפעם לפעם, כדי לפסוק שאלות ולשאת דרשות. בעשור זה התחיל להדפיס את ספריו, אך הופרע בגלל אסונות משפחתיים כבדים. בתרנ"ב נפטרה אמו, וחלה נואשות בנו משה דב. שלוש שנים סעד את מיטתו בסניאטין, עד שנפטר בן י"ג ביום ט"ז טבת תרנ"ה. כל אותה התקופה חילק את זמנו בין סניאטין ובין קיטוב, בה נצרך לו אביו החולה. בתרנ"ה עבר לגמרי לקיטוב למלא בפועל את תפקיד הרב, ובתרנ"ח נתמנה שם רשמית. היה עליו להתגבר תחילה על תומכי הרב יעקב שור שנקראו לוי'יוקס, כי רובם היו משפחות לויים. בעניוותו הרבה שתק וברח ממחלוקת. כשיהודי בשם מאיר מראשי חורפיו השליך עליו פעם ביצה בשבת, אמר: המאיר לארץ, וסמוך לאחר מכן נפטר אותו מאיר, ושותפו קיבל שיתוק. לבסוף נתיקר בעיר על הכל, ונקרא בשם: דער אלטער רב. חובב ציון מובהק, וכבר בתרמ"ו נמנה על מיסדי חברת "אהבת ציון" בטרנוב. בתרנ"ג ייסד בקיטוב חברת דורשי ציון. היה מראשי המזרחי, השתתף בועידת פרשבורג, ונבחר לועד הפועל. מזויף הוא כנראה מכתבו אל ר' נחום בורשטיין אב"ד נדבורנה נגד הציונות, שהודפס בדובב שפתי ישנים, ח"ג, רלו–רמ, שכג. בשנת תרע"ה פרצו הקוזקים לביתו, ובנס ניצל מהם במתת כסף. כשהסתערו שוב על העיר בתרע"ו, נאלץ לנטוש את אוצרותיו וספריו, וברח לגרץ שבתוך אוסטריה. נתמנה ע"י הממשלה כרב ראשי לפליטים שבמחוז צעלע במדינת שטיירמרק. בתרע"ט עבר לווין. אחרי המלחמה שב לעירו, ושמח למצוא בה חלק גדול מספריתו, ורוב כתבי היד שלו ושל אביו. י"א שנפטר כאן בתרפ"א, אך למעשה בגלל הידלדלות העיר במלחמה שב לוינא, בה חי בתרפ"ד. כשנוקמה עירו שב לקיטוב, וביום א' ויקהל תרפ"ט כתב בה הסכמה לספר בית שמאי של קרובו ר' שמאי פרידמן. כשנדפס הספר בתר"ץ כבר לא היה בחיים. בעתון אונזער וארט של אגו"י בקולו־מיאה נדפסה ביום כ' טבת תרפ"ח התנצלותו על שבפקודת הרופאים לא היה יכול להשתתף בועידת הרבנים בלבוב (שם דו"ח על הועידה ומשתתפיה).

פרי עט חיים הוא פירושו הגדול על הפרי מגדים יו"ד, בו כלל כל מה שדנו האחרונים בדבריו, ודינים מחודשים. הפירוש נחלק לארבעה מדורים: אוצר חיים, לשון למודים, כתוב לחיים, למדו היטב. בשמות יש רמז לשמו הפרטי ולשם המשפחה. כשנסע בתרמ"ז לאספת הרבנים בלבוב, התפעלו מחיבורו מהרי"א איטינגא, מהר"י שמלקיס, המהרש"ם ור' יעקב ויידנפלד, ונתנו לו הסכמות חמות. בגיל שלושים התחיל להדפיס את ספרו הגדול. שני קונטרסים נדפסו בטשרנוביץ, אך כיון שהיו משובשים, חילקם חינם לכל דורש. אח"כ ניסה בלבוב ובפשמישל, אלא שסגירת הדפוס בתרמ"ט השביתה את המשך ההופעה, והיתר נשאר בכתב יד. הגליונות שנדפסו עשו רושם רב בעולם הלומדים, אך הם אינם מצויים כיום. כל ימיו הצטער על שנבצר ממנו להמשיך בהדפסה.

שנדפסו עשו רושם רב בעולם הלומדים, אך הם אינם מצויים כיום. כל ימיו הצטער על שנבצר ממנו להמשיך בהדפסה.

כמבוא לספר זה התחיל בתר"ן להדפיס בפשמישל, והשלים בתרנ"ב את ספרו שמחת הח"ג (ר"ת של שמו). כלולים בו סדר הגדה של פסח.

עם פירוש החת"ס, ושני פירושים חדשים: לשון למודים – בביאור הפשט והשוואת נוסחאות, סמיכה לחיים – דרושי פלפול חריפים לקשר סמיכות הקטעים. הספר הוא שילוב נדיר של הלכה ואגדה, ובסופו קונטרס גדיא יאה – פירוש פלפולי על חד גדיא. ההסכמות הן ממהר"י שמלקיס ורא"ב קלוגר (על שני ספריו הראשון והשני), ומר' יצחק ליב סופר. את יתר ההסכמות קיוה להדפיס בספרו הגדול על הפמ"ג. בתחילת הספר: נוסח שטר מכירה של הדב"ח לשבת; הקדמתו בה מספר ששלח דוגמא מספרו הקודם אל השדי חמד שהשיב לו במכתב הערצה (ובהעלין מספרו הנורא אשר שלח לדוגמא, נוכחתי לדעת אינני אף כקוף בפני אדם הגדול!); ד"ת מספרו על פמ"ג הל' פסח, ובתוכם תשובה לרבי חיים מאטיניא על קושיתו; העתק מודעה שנתפרסמה בתרמ"ח במחזיקי הדת על הופעת ספרו על הפמ"ג.

בקיץ תרס"ב שהה שבועות במרחץ קרניצה, והשתעשע עם גדולי התורה שהיו שם. במיוחד התידד עם רבי יהושע מדזיקוב עמו טייל יום יום, ונתכבד בשבת לומר ד"ת על שולחנו. לפי בקשתו חיבר פירושים ע"ד הפלפול לזמירות השבת. לכתחילה מאן להדפיס, בחשבו שזכות הקדימה לספרי אביו ולספרו הראשון, אך בתרס"ו כשחזקו עליו הפצרות מחותנו ר' יוסף פייגנבוים להדפיס שנית את שמחת החג שאזל, העדיף במקום זאת למסור לו את ספרו על הזמירות:

עונג חיים לשבת, כולל כמה חלקים בשמות שונים, מונקטש תרס"ח. חלקו הראשון תוספת חיים נועד למנוע חילול שבת בגלל חילופי זמני השעות, באים בו דברי השו"ע או"ח בענין תוספת שבת ובין השמשות, עם פירוש אוצר חיים, לקט הדינים בענינים אלו, עם לוח זמן שקיעת החמה לכל השנה. החלק השני כי טוב זמרה (רמז לשם העיר והנושא), בו כל סדר השבת והזמירות, עם פירוש נעים זמירות ישראל, בו לוקטו פירושים בפשט משלושים ספרים, ע"י תלמידו ר' רפאל שו"ב דקיטוב. לחלק זה הוסיף המחבר שני פירושים ע"ד הפלפול משלו: לשון למודים לפרש מקומות סתומים בחז"ל בהלכה ובאגדה, עם קונטרס מקור ברוך – פירוש לזמר ברוך אד' יום יום, וכן סמיכה לחיים, דרישת סמוכין בתוך פסוקי זמירות השבת. המחבר לא רצה שהספר יהיה באגדה בלבד, ולכן צרף את החלק הראשון בהלכה, דינים רבים באמצע הספר, וקונטרס פלפולים בסופו: אורח חיים למעלה הדן בכל עניני הספר. כלולות בו כמה מתשובותיו, ובהן אחת אל ר' מרדכי רוזנברג מסיגט (יד), ואחת להיתר עגונה (כ) שהסכימו עמה הבית יצחק (אה"ע, פג) והמהרש"ם.

בראש הספר: רשימת רבני קיטוב; הקדמה ביוגרפית; לוח שקיעת החמה וקבלת שבת לגליל קולומיאה וטשרנוביץ; קונטרס ראשי בשמים – ד"ת מלוקטים מספרו של אביו. בסוף הספר: שני דפים לוח הטעות והתיקון; ההסכמות; והמודעה שהתפרסמה ב"מחזיקי הדת". בתרנ"ב קיבל הסכמות מהמהרש"ם (לספרו על הפמ"ג), ומדודו אב"ד ישיניצה שכתב לאחיו אב"ד קיטוב דברי התפעלות על הופעת שמחת החג (ויהי בפי כדבש למתוק ושיקוי לעצמותי... והכל יאמרו כי לא נראה עוד כזה, ואברך אחד מפה אשר הוא דר כעת בעיר בעלז, סיפר לי אשר הרה"ק משם שליט"א קרא בספר הזה, ואמר בזה"ל: כמה רב גובריה וחילו לאוריתא, ומעולם לא ראיתי ספר כזה, ומאד מאד נהנה מדבריו הבדולחים... וגם ראיתי במ"ע המגיד... מ"ד לעווינזאהן מעיר שטאקהאלעם... שהספר הזה הוא יחיד במינו). בתרנ"ג קיבל מר' יוסף ר"ב אב"ד מאדא (לא נראה כזה עוד עד היום הזה), ומר' יוסף בנימין רייך אב"ד הליטש (יען כי אני מורגל לאמר סדר הגדה בסידורי המקובלים, לכן לא עיינתי בספרו הנחמד עד הנה, והיום הסתכלתי בו וברכתי ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, ואמרתי שהסמוכים עשויים באמת ובישר, מי יתן להתראות עמו, ואהיה נושקו על ראשו!). בתרס"ח כתב אליו ר' צבי מרגליות מירושלים; מכתב תהלה עם חידה מאדם גדול; ר' מנחם מנדל מרגליות דיין בסרדהלי. הספר צולם מחדש בניו יורק תשל"ג ע"י ר' נחמן ב"ר משה עדער ומשפחתו, בהשתדלות אשתו.

חיה נכדת המחבר. נוסף בהתחלה לוח מזכרת לקרובים שנספו בשואה, והושמטו לוחות הזמנים והתיקונים. ההסכמות הועברו להתחלה בשינוי הסדר, וחלקן מספריו הקודמים.

כשפרצה בשנת תרע"ב המחלוקת של כולל קוסוב ויזניצא ואטיניא נגד כולל דרוהוביטש על קיפוח בחלוקת מעות א"י, התייצב לימין רבי ישראל הגר מויזניצא. בני א"י פתחו תחילה בכרוז "אנקת אביונים", ואז כתב את שני מכתביו בנידון, והדפיסם בספר משפט צדק. הוא קבע בהם שר' אברהם חיים דוד סופר חייב לעמוד לדין בגליציה, ולא להשתמט שמקום הדין בא"י.

גאוני גליציה צידדו לעומתו בעמדת ראח"ד סופר, ומכתביהם נדפסו בספר תשובה כהלכה, דרוהוביטש תרע"ב. אז חזר והשיב בתרע"ד בספר שהוא נדיר ביותר: מכתב מהרב חיים גלרנטר. כלולים בו שלושה ממכתביו, שבראשון בהם תשובה לטענות ר' משה מייזלש, ובשני לטענות ר' יוסף ענגיל, והוא מיועד כנראה לרבי מויזניצא. בסופו השמטות ל"משפט צדק", ומכתבים שהגיעוהו אחרי הסגירה מאת: ר' ברוך מרקוס מחיפה לר' יוסף קנוביץ מצפת שכן גם דעת חמיו הרידב"ז; ר' מאיר גוטשטיין אב"ד בלשביץ; ר' מאיר הרץ מו"ץ דזיקוב; ר' ישעיה לנדמן אב"ד אזיפולי; ובתרע"ג מב"ד החסידים בירושלים וב"ד הספרדים בצפת, שיכולים לקבוע קופות נפרדות בכל גליציה עבור שלושת אלפי עניי הכולל בא"י. ראח"ד סופר חזר והשיב על כך בספר שפת אמת, והוא אינו מצוי.

החשש שאנשים רבים איבדו את כתובתם בזמן המלחמה גרם לחיבור הכתוב לחיים חלק א, וינה ניסן תרפ"א. מבוארת בו חובת מתן הכתובה, והצורך לתת כתובה דאירכסא כשאבדה המקורית. בקונטרס אור כי־טוב חידושים ופלפולים בכתובים ובדברי חז"ל, ותשובה להיתר עגונה. בסופו שתי דרשות לשבת הגדול ופרפראות לחג הפסח, וטופס כתובה דאירכסא (נתלש בספר שראיתי). בהקדמתו מספר על מוראות המלחמה, ומוסר שהנדפס הוא רק חלק קטן מספרו בנושא זה, שנתחבר לפי התעוררות ר' חיים אליעזר מנטשר מסניאטין. את הכתבים העתיק תלמידו דב צייכנר, המצטדק על שאינו מדפיס מכתבי תעודה ותודה מרבנים לספר זה, ומניחם לח"ב שלא נדפס.

כמו־כן שרד ממנו קונטרס מגולף יפה הפותח במלים: בעזר אלקים חיים. הוא כתבו בווינא בתאריך א' לך תרפ"ד, ובו התיר לשוחט של וינר־נויישטט ר' משה זאב ב"ר יעקב פוגל, לשאת אשה על אשתו בילה בת ר' פתחיה מנדל מבוצץ בהיתר מאה רבנים.

בכתובים היו לו שנים עשר חיבורים אחרים וביניהם: קשת ומגן — לישב קושיות "אומר השכחה"; סמיכה לחיים — דרשות פלפול על סמוכין שבש"ס; חיים שאל ושנות חיים — מאות שו"ת ששאל ושהשיב; תורה אור ודרך חיים — דרשות שדרש ביבלונוב סניאטין וקיטוב בדרך הפשט.

היו לו ששה ילדים, וביניהם: חנה אשת בן דודה ר' יצחק גלרנטר; דינה, נישאה בתרס"ו לר' חיים ליב פייגנבוים מטרנוב (נפטר י"ח חשון) בנם של ר' יוסף (נפטר י"ד אדר) ושרה יוטא בת ר' יוסף לויפר משיניבה. נספתה בשואה ביום כ"ו סיון, עם בתה אידל רכיל ובנה ישראל דב הי"ד, ושרדה רק חיה שהשתדלה בההדרת עונג חיים לשבת; הירש ליב; מנדל; שרה שכנראה נישאה לבנו של ר' יעקב פיפס מלבוב; אשת בן גיסו ר' פייבל פיילהבר מסניאטין.